בפסיקתו בנוגע למסתננים יצר בית המשפט העליון תרעומת קשה כלפיו. ברם קריאת פ"ד מעלה את השאלה מי האשם האמיתי בהחלטה לקשור (שוב) את ידי המדינה מטיפול באוכלוסיה שהסתננה אליה ומתנהגת כלפי אזרחיה המקוריים באדנות, אלימות וגסות?
אין טעם לכתוב שוב על הדרך בה מתנהל בית המשפט אל מול הכנסת והממשלה או על התעלמותו ממצוקות הציבור תוך העדפת זכויות מיעוטים. אם אחרי אמירתו של חשין ז"ל על אהרון ברק "הוא מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם" שום דבר לא השתנה, אז מה יועילו זעקותינו?
אבל אנחנו כן יכולים לנתח את פסק הדין ולהציע חלופות פעולה שיסייעו בגירוש מסתננים, גם אם הם סרבני גירוש. בשולי הדברים רק אציין כי קשה הביטוי "סרבני גירוש" בעת שאני נזכר במגורשי גוש קטיף וצפון השומרון, לא עזר להם להיות סרבנים...
ראשית, המדינה כרתה הסכם עם שתי מדינות אפריקניות לפיו נדרשת הסכמת המגורש להעברתו אליהן. טוען בית המשפט כי לא ניתן להחזיק אדם במעצר, עד שיסכים לכך, כי אז אין לנו הסכמה מרצון אלא זו רק שבירת רוחו עד שיאמר "מודה אני".
ברור לכולם שהמדינות האפריקאיות, החתומות על ההסכם, נהנות מהטבות שמדינת ישראל מעניקה להן בתמורה: אולי נשק... אולי רפואה... אולי חקלאות... לכן יש למדינת ישראל אמצעי לחץ להסיר את 'סעיף ההסכמה' של המגורש או לקבוע שסירוב, ללא סיבה סבירה, ייחשב כהסכמה.
שנית, המדינה יכולה לעודד את סרבן הגירוש להסכים לעזיבה מבלי לאסור אותו. למשל על ידי איסור עבודה וקביעת קנסות גבוהים למעסיקים שיעסיקו אותו. אחרי כמה חודשים ללא עבודה ופרנסה טובה רבים מהם יעדיפו לעזוב. אפשר גם לקבוע חובת התייצבות יומית בתחנת משטרה ועוד כל מיני הגבלות שונות שיקשו את חייו של סרבן הגירוש למדינה שלישית.
אמצעי נוסף יכול להיות תיקון חוק הכניסה לישראל כך שניתן יהיה להחזיק אדם במשמורת יותר מ 60 יום במטרה לגרום לו לעזוב. כמובן שהממשלה תצטרך לשחק פוקר מול בג"צ כדי להגיע למניין הימים שיהיה מקובל על בית המשפט. ולצערנו הממשלה היא שחקנית די גרועה...
תיקון אחר שניתן לבצע יהיה קביעה כי אי הסכמה לעזוב, ללא סיבה מוצדקת, יהווה חזקה כי המסתנן מערים קשיים על גירושו ועל כן ניתן יהיה לעכבו במעצר ארוך יותר. בג"צ לא אמר שיתנגד לכך.
כמו כן, טוב תעשה המדינה אם תפעיל את סמכותה, שכבר קיימת בחוק הכניסה לישראל, ותפעל קודם כל לגירוש עבריינים ואנשים חולים במחלות המסכנות את הציבור כגון שחפת. אנשים אלו יכולים להיות מוחזקים פרקי זמן ארוכים יותר מאשר אחרים במעצר עד להסכמתם לגירוש.
אבל הפיתרון האולטימטיבי, אותו הצענו כבר למשרד המשפטים ולמשרד הפנים, הוא להפעיל את סעיף 2 לחוק למניעת הסתננות הקובע עונש של עד 5 שנות מאסר למסתנן שמסרב לעזוב את ישראל. אנו מעריכים כי מסתננים רבים שיקבלו כתבי אישום יעדיפו לעזוב את ישראל למדינה אחרת.
ואל תשכחו דבר אחד: כל מסתנן עוזב את ישראל עם מענק כספי עצום במונחים אפריקאיים המאפשר לו להתחיל חיים חדשים במדינה השלישית. הפתרון הזה מיטיב עם כל הצדדים: המדינה השלישית, המסתנן, ומדינת ישראל שתחזיר לתושבי דרום תל אביב את החיים שהם ראויים להם.