מאת עפרה לקס
סוג חדש של צלצולים פוקד את בתי הספר: הצלצול הסלולרי. המורים מספרים על התמודדות יום יומית עם המפגע, התלמידים לא מבינים במה מדובר. כמה הצעות לסדר היום
"הגעתי לכיתה והתחלתי ללמד", מספר נחמיה, מורה למתמטיקה. "בשלב של בדיקת שיעורי הבית אמר לי אחד התלמידים שהוא לא הכין את שיעוריו מסיבה כלשהי. עניתי לו שהוא ייאלץ להביא על כך אישור מההורים. כעבור חצי דקה הגיש לי התלמיד את הטלפון הסלולרי שלו ואמר לי: 'הנה, דבר עם אמא שלי'".
"אותי שיגעה כיתת האלקטרוניקה", מספרת נוגה, מורה לאנגלית. "אני משמיעה קלטות בשיעור, ובאחד השיעורים החל לפתע הטייפ להשמיע אותות שנשמעו כמו מורס. נלחצתי, הייתי בטוחה שהמקלט או הקלטת מקולקלים, אבל אחרי כמה דקות ראיתי את התלמידים שלי מצחקקים. הסתכלתי סביב ולא הבנתי מדוע, עד שאחד התלמידים אמר לי שהם מעבירים הודעות כתובות מאחד לשני, וזה מה שגורם לרעש".
גם דורית, המורה לתקשורת, מספרת: "בהתחלה הייתי תמימה, והרשיתי לתלמידים להניח את הטלפונים הסלולריים על השולחנות בזמן מבחן, כדי שיוכלו לדעת מה השעה. הלחיצות של התלמידים על כפתורי המכשיר לא עוררו אצלי חשד, כי ידעתי שכדי לשלוח הודעות כתובות חייבים להסתכל על המסך. אחרי מספר מבחנים הבנתי שהתלמידים שלי מיומנים מאוד בהפעלת המכשיר והם הצליחו להעביר תשובות בכל רחבי הכיתה בזמן המבחן".
מקשיבים, אבל לא לשיעור
הסיפורים הקצרים והלא נדירים האלו מתארים מציאות חדשה עמה מתמודדים התלמידים והמורים בשנתיים האחרונות, בעיקר בקרב תלמידי חטיבת הביניים ומעלה. בבדיקת עמדות אצל הנוגעים בדבר: מורים, תלמידים והורים, ולמדנו משהו על התמודדות עם חידושי הטכנולוגיה שמתקדמים במהירות ולא עוצרים באדום.
"בהתחלה, באמת היה לי קשה להסתגל למציאות החדשה שבה לתשעים אחוז מן התלמידים יש מכשירים סלולריים. התוצאות של זה היו צלצולים באמצע השיעור, העברת הודעות כתובות מאחד לשני ומשחקים בטלפונים הסלולריים", מספר מורה שמלמד בישיבה תיכונית. "אבל לאט לאט התרגלתי. אצלי התלמידים יודעים שאם אחד מהם ייתפס כשהוא מפעיל את הטלפון שלו, אני אחרים את המכשיר ואעביר אותו לראש הישיבה. מעבר לכך אני חושב שאם עד היום תלמיד שלא היה מקשיב היה מצייר ציורים, היום מי שלא מקשיב משחק עם המכשיר. אני לא רואה בזה בעיה מיוחדת".
מי שכן חושבת שיש כאן סוג של התמודדות חדשה היא נוגה, המלמדת בבית ספר תיכון בעיירת פיתוח: "אצלנו המדיניות היא שאסור להחרים טלפונים סלולריים בשום אופן. אני אמנם מבהירה לתלמידים, שכשם שהם אינם רואים ואינם שומעים את המכשיר שלי כך אני לא רוצה לדעת על קיום המכשיר שלהם, אבל זה לא תמיד עוזר. לפעמים אחד הטלפונים מצלצל והתלמיד עונה באמצע השיעור ומספר לי שזה טלפון דחוף מהעבודה או מההורים. מה אני יכולה לעשות במקרה כזה"?
גם דורית, מורה לתקשורת באחת האולפנות, מסכימה עם דבריה של נוגה: "אתמול צלצל הטלפון של אחת הבנות. היא הסתכלה על צג המכשיר וכשראתה מי מטלפן היא בחרה לענות. כשאמרתי לה: 'צאי החוצה' היא הבינה שאני אומרת לה לצאת ולדבר בחוץ וביקשה לחזור לכיתה בתום השיחה. היא אפילו לא הבינה מדוע ההתנהגות שלה חצופה, זה נראה לה טבעי".
במשרד החינוך אין תשובה
נתן, תלמיד ישיבת רעננה, מסביר את הכללים בישיבה שלו: "בעיקרון אמורים לכבות את הטלפון בזמן השיעור. אבל יש פעמים שאי אפשר, למשל אם צריכים לקבל שיחה דחופה מאחד ההורים. האמת, זה לא נראה לי מוזר לדבר עם ההורים באמצע השיעור, כי זה בעצם אותו דבר כמו שההורה נכנס לכיתה כשהוא צריך את הבן שלו". לדעת נתן הטלפונים הסלולריים לא הביאו עימם מהפכה בהפרעות לשיעור: "מפריעים גם בצורה המסורתית וגם באמצעות הפלאפונים, אבל מי שמשחק בפלאפון עושה את זה בצורה שקטה, כך שזה מפריע רק לו".
יוני, תלמיד מדרשיית 'נועם', מסכים עם המורים שבאופן כללי יש לכבות את הטלפונים הסלולריים בזמן הלימודים, "אבל אם זו שיחה ממש דחופה אז אפשר לדבר". הוא חושב שהימצאותם של הטלפונים הסלולריים מפריעה למהלך התקין של השיעור: "החבר'ה שולחים הודעות אחד לשני וגם מדברים בטלפון באמצע השיעור. אצלנו, אם המורים תופסים אותך מדבר, הם מחרימים את המכשיר או אומרים להכניס אותו לכיס".
למשרד החינוך, מתברר, אין מדיניות חד משמעית בנושא. דוברת המשרד מסרה שהמשרד "מאפשר לכל מנהל מוסד לפעול על פי שיקול דעתו ולכונן בתקנון בית הספר את החלטותיו ואת דרכי הענישה בנושא השימוש הפלאפונים בבית הספר". מצד שני סבור המשרד כי "אין לאפשר את השימוש בפלאפונים ומשחקים סלולריים לתלמידי ביה"ס במהלך השיעור. ניתן לעשות שימוש במכשירים אלה במהלך ההפסקה".
הסלולרי כאילוץ ביטחוני
גם הורי התלמידים, כמו ילדיהם, מתקשים להבין מה לא בסדר בזה שתלמיד מדבר עם בן משפחה במהלך השיעור. רותי אברהם, שילדיה הגדולים נושאים עמם טלפונים סלולריים, חושבת שמלחמותיהם של המורים במכשירים הסלולריים מיותרת: "זה מכשיר שנכנס לדם של הילדים, וחבל להילחם בזה. אני משוכנעת שהמורים יכולים להגיע לסידור כלשהו עם התלמידים".
ילדיה של יהודית גיטלין, צוידו בטלפונים סלולריים לאחר שבגרו והחלו ללמוד בפנימיות או בעיר אחרת. היא שמעה שיש ילדים שמשחקים או מדברים באמצע השיעור וזה מפריע, אך מצד שני "בתור הורים מודאגים, ובמיוחד במצב הביטחוני של היום, הטלפונים עוזרים לתקשורת מהירה". גיטלין מספרת שבאחד הימים היא התקשרה לבתה, הלומדת במכללה: "היא ענתה לי בלחש ואמרה: 'אמא, אני באמצע שיעור, תכתבי לי'. וכך עשיתי".
שרית הירשזון, תושבת אחד היישובים בבנימין, ציידה את הילדים בטלפונים סלולריים כשיצאו ללמוד מחוץ ליישוב. לדבריה, היא נכנעה ללחץ הילדים כשרכשה להם מכשירים, אבל בדיעבד היא מרוצה: "מדובר במותרות, אף אחד בעצם לא צריך את זה. כשגרנו בחוץ לארץ בתי הייתה יוצאת ללמוד כל יום מחוץ לעיר ולא היה לה טלפון נייד, אבל פה זה אחרת, אם קורה משהו בסביבה אפשר ליצור קשר באופן מיידי".
הירשזון מצביעה על ההשלכות החינוכיות שיש להימצאותם של הטלפונים הסלולריים בידי הילדים: "דבר ראשון, הילדים יותר אחראיים, ושומרים יותר על קשר. אם ההורים משלמים על המכשיר והילד על השיחות, זה מועיל לחינוך ומגביר את תחושת האחריות, ובאותה מידה הילד יודע שהוא צריך לשמור על המכשיר, כי אם הוא יישבר- לא יהיה לו".
הילדים 'משוויצים', ההורים מתרוששים
לפני מספר שבועות פנתה התנועה למלחמה בעוני לשרת התעשייה והמסחר ולמועצת הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה בדרישה שיורו לחברת פלאפון להפסיק את מסע הפרסום שלה שהתנהל תחת הסיסמא: חוזרים לבית הספר באיזי. אנשי התנועה טענו שהפרסומת מיועדת לשכנע קטינים בגיל רך מאוד, להפציר בהוריהם שירכשו עבורם מכשירי טלפון סלולרי, דבר המהווה עבירה מפורשת על תקנות האוסרות פרסומת מזיקה לילדים: "הילדים יפצירו בהוריהם עד שהם ייכנעו וירכשו להם טלפון סלולרי. הילד ידבר בטלפון - והחשבון יגיע אל ההורים. רבים מההורים יפגשו בסופו של התהליך את מתנדבי התנועה למלחמה בעוני, בלשכות ההוצאה לפועל".
נציין כי כמעט כל מרואייני הכתבה טענו כי לא ידוע להם על קיומה של תחרות בין הילדים בכל הנוגע לסוג המכשיר ולרמת השכלול שלו. כמעט, כיוון שנוגה, המלמדת בעיירת פיתוח, מספרת סיפור אחר: "בקרב התלמידים שלי קיים הרצון להשיג את המכשיר הכי חדיש, הכי קטן ועם האנימציות והתמונות הכי מתקדמות. הורים באים אליי ומבקשים שאתן להם כלים להתמודדות עם העניין הזה. מצד אחד הם רוצים שלילד יהיה מכשיר, בגלל המצב הביטחוני, ומצד שני הם לא עומדים בדרישות ובהוצאות של הילדים".
נוגה מעידה על בנה, תומר, תלמיד כיתה ה', שהוא מבקש ממנה את הטלפון הסלולרי לפני פגישה עם חברים או יציאה לטיול מטעם בית הספר: "זה לא משנה לו מה סוג המכשיר או אפילו איך מפעילים אותו, העיקר להיראות עם המכשיר כדי להיות בעניינים".
עצות למורה המתוסכל
מסתבר, אם כן, שהמורים נמצאים בעמדה לא קלה, בה הם נדרשים להתמודד בעצמם עם הימצאותם של הטלפונים הסלולריים באופן קבוע בשיעורים. ייתכן שהוראות חד משמעיות מצד משרד החינוך, בצירוף הסברה נאותה של מדיניות בית הספר באסיפות הורים, הייתה מקילה על מחנכי הדור הצעיר.
ובכל זאת, לא נשאיר את המורים לבד. להלן מספר פתרונות ושימושים יצירתיים שהעלו האנשים עימם שוחחתי:
- להתקין בשער בית הספר שער אלקטרוני שיצפצף כשיעבור דרכו מכשיר סלולרי. התלמידים יפקידו אצל השומר את המכשירים עם בואם בבוקר, וייקחו אותם בסוף היום.
- לערוך "תערוכת טלפונים" על שולחנו של המורה בתחילת כל שיעור. כך יוודא המורה שהמכשירים כבויים ושהתלמידים לא משחקים בהם במהלך השיעור.
- להשאיר את הטלפון על מצב "רוטט", ורק אם זו שיחה של מישהו מהמשפחה - לענות.
- להעיר את התלמידים המאחרים לבית הספר באמצעות צלצול לטלפון הנייד שלהם (נוסה והצליח).
בוחן פתע
משנה: רשימת שאלות קצרה, לכל מי שחושב שהוא בעניינים.
על כל תשובה נכונה העניקו לעצמכם שתי דקות שיחה חינם בסלולרי:
• איך יוצרים אייקונים?
• איזה טלפון סלולרי מאפשר לגלוש באינטרנט?
• איך בוחרים צלצולים מקוריים?
• מה הוא sms?
מי שלא ידע את התשובות שייגש לבן שלו בהפסקה כדי לקבל הסברים.
צה"ל שולח לך sms, מותק
הטלפונים הסלולריים חדרו גם לצה"ל והפק"ל הצבאי של היום כולל גם מכשיר טלפון סלולרי. שוחחנו עם דוד, משוחרר טרי, על היבטים שונים של התופעה:
"קודם כל החיילים 'שוברים שמירה' בכך שהם משוחחים בטלפון בזמן שהם אמורים לשמור ולהיות ממוקדים במה שמתרחש בחוץ. חוץ מזה, במהלך מבצע 'חומת מגן', כשהיינו אמורים להיכנס לאחד ממחנות הפליטים, כל ההורים ידעו לאן אנחנו נכנסים ומתי. חיילים מעבירים מידע שאסור להעביר, בטח לא בטלפון. הם יודעים שהדבר אסור, אבל למפקדים אין דרך לאכוף את ההוראות ולפעמים הם עצמם חוטאים באותו חטא".
אבל העובדה שכל חייל נושא עליו טלפון יכולה גם להועיל.
"נכון. הסלולריים עזרו לנו מאוד במהלך הלחימה ב'חומת מגן' והם היוו גיבוי למכשירי הקשר שלפעמים נפלו או לא קלטו".
דקל מספר שביחידות החי"ר המובחרות יש "משמעת פלאפונים" ולחיילים מותר לשוחח שיחה אחת בשבוע בלבד.
זה לא נראה לך קצת מיושן, כמו להחזיר את החיילים לתקופת הטלפונים הציבוריים?
לא, זה דווקא נראה לי הכרחי. קודם כל, זה חלק מהמשמעת וזה מחשל, ובנוסף, אם אחרי כל 'קאדר' החיילים יתקשרו להורים זה סתם ייאש את החיילים ואת ההורים.
הסלולריים גם עשויים להקל על איתור חיילים בזמן חירום.
כן, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. החיילים מסתובבים כל הזמן עם הטלפונים זמינים, אבל כשרוצים להקפיץ אותם, הם פתאום לא זמינים.
סוג חדש של צלצולים פוקד את בתי הספר: הצלצול הסלולרי. המורים מספרים על התמודדות יום יומית עם המפגע, התלמידים לא מבינים במה מדובר. כמה הצעות לסדר היום
"הגעתי לכיתה והתחלתי ללמד", מספר נחמיה, מורה למתמטיקה. "בשלב של בדיקת שיעורי הבית אמר לי אחד התלמידים שהוא לא הכין את שיעוריו מסיבה כלשהי. עניתי לו שהוא ייאלץ להביא על כך אישור מההורים. כעבור חצי דקה הגיש לי התלמיד את הטלפון הסלולרי שלו ואמר לי: 'הנה, דבר עם אמא שלי'".
"אותי שיגעה כיתת האלקטרוניקה", מספרת נוגה, מורה לאנגלית. "אני משמיעה קלטות בשיעור, ובאחד השיעורים החל לפתע הטייפ להשמיע אותות שנשמעו כמו מורס. נלחצתי, הייתי בטוחה שהמקלט או הקלטת מקולקלים, אבל אחרי כמה דקות ראיתי את התלמידים שלי מצחקקים. הסתכלתי סביב ולא הבנתי מדוע, עד שאחד התלמידים אמר לי שהם מעבירים הודעות כתובות מאחד לשני, וזה מה שגורם לרעש".
גם דורית, המורה לתקשורת, מספרת: "בהתחלה הייתי תמימה, והרשיתי לתלמידים להניח את הטלפונים הסלולריים על השולחנות בזמן מבחן, כדי שיוכלו לדעת מה השעה. הלחיצות של התלמידים על כפתורי המכשיר לא עוררו אצלי חשד, כי ידעתי שכדי לשלוח הודעות כתובות חייבים להסתכל על המסך. אחרי מספר מבחנים הבנתי שהתלמידים שלי מיומנים מאוד בהפעלת המכשיר והם הצליחו להעביר תשובות בכל רחבי הכיתה בזמן המבחן".
מקשיבים, אבל לא לשיעור
הסיפורים הקצרים והלא נדירים האלו מתארים מציאות חדשה עמה מתמודדים התלמידים והמורים בשנתיים האחרונות, בעיקר בקרב תלמידי חטיבת הביניים ומעלה. בבדיקת עמדות אצל הנוגעים בדבר: מורים, תלמידים והורים, ולמדנו משהו על התמודדות עם חידושי הטכנולוגיה שמתקדמים במהירות ולא עוצרים באדום.
"בהתחלה, באמת היה לי קשה להסתגל למציאות החדשה שבה לתשעים אחוז מן התלמידים יש מכשירים סלולריים. התוצאות של זה היו צלצולים באמצע השיעור, העברת הודעות כתובות מאחד לשני ומשחקים בטלפונים הסלולריים", מספר מורה שמלמד בישיבה תיכונית. "אבל לאט לאט התרגלתי. אצלי התלמידים יודעים שאם אחד מהם ייתפס כשהוא מפעיל את הטלפון שלו, אני אחרים את המכשיר ואעביר אותו לראש הישיבה. מעבר לכך אני חושב שאם עד היום תלמיד שלא היה מקשיב היה מצייר ציורים, היום מי שלא מקשיב משחק עם המכשיר. אני לא רואה בזה בעיה מיוחדת".
מי שכן חושבת שיש כאן סוג של התמודדות חדשה היא נוגה, המלמדת בבית ספר תיכון בעיירת פיתוח: "אצלנו המדיניות היא שאסור להחרים טלפונים סלולריים בשום אופן. אני אמנם מבהירה לתלמידים, שכשם שהם אינם רואים ואינם שומעים את המכשיר שלי כך אני לא רוצה לדעת על קיום המכשיר שלהם, אבל זה לא תמיד עוזר. לפעמים אחד הטלפונים מצלצל והתלמיד עונה באמצע השיעור ומספר לי שזה טלפון דחוף מהעבודה או מההורים. מה אני יכולה לעשות במקרה כזה"?
גם דורית, מורה לתקשורת באחת האולפנות, מסכימה עם דבריה של נוגה: "אתמול צלצל הטלפון של אחת הבנות. היא הסתכלה על צג המכשיר וכשראתה מי מטלפן היא בחרה לענות. כשאמרתי לה: 'צאי החוצה' היא הבינה שאני אומרת לה לצאת ולדבר בחוץ וביקשה לחזור לכיתה בתום השיחה. היא אפילו לא הבינה מדוע ההתנהגות שלה חצופה, זה נראה לה טבעי".
במשרד החינוך אין תשובה
נתן, תלמיד ישיבת רעננה, מסביר את הכללים בישיבה שלו: "בעיקרון אמורים לכבות את הטלפון בזמן השיעור. אבל יש פעמים שאי אפשר, למשל אם צריכים לקבל שיחה דחופה מאחד ההורים. האמת, זה לא נראה לי מוזר לדבר עם ההורים באמצע השיעור, כי זה בעצם אותו דבר כמו שההורה נכנס לכיתה כשהוא צריך את הבן שלו". לדעת נתן הטלפונים הסלולריים לא הביאו עימם מהפכה בהפרעות לשיעור: "מפריעים גם בצורה המסורתית וגם באמצעות הפלאפונים, אבל מי שמשחק בפלאפון עושה את זה בצורה שקטה, כך שזה מפריע רק לו".
יוני, תלמיד מדרשיית 'נועם', מסכים עם המורים שבאופן כללי יש לכבות את הטלפונים הסלולריים בזמן הלימודים, "אבל אם זו שיחה ממש דחופה אז אפשר לדבר". הוא חושב שהימצאותם של הטלפונים הסלולריים מפריעה למהלך התקין של השיעור: "החבר'ה שולחים הודעות אחד לשני וגם מדברים בטלפון באמצע השיעור. אצלנו, אם המורים תופסים אותך מדבר, הם מחרימים את המכשיר או אומרים להכניס אותו לכיס".
למשרד החינוך, מתברר, אין מדיניות חד משמעית בנושא. דוברת המשרד מסרה שהמשרד "מאפשר לכל מנהל מוסד לפעול על פי שיקול דעתו ולכונן בתקנון בית הספר את החלטותיו ואת דרכי הענישה בנושא השימוש הפלאפונים בבית הספר". מצד שני סבור המשרד כי "אין לאפשר את השימוש בפלאפונים ומשחקים סלולריים לתלמידי ביה"ס במהלך השיעור. ניתן לעשות שימוש במכשירים אלה במהלך ההפסקה".
הסלולרי כאילוץ ביטחוני
גם הורי התלמידים, כמו ילדיהם, מתקשים להבין מה לא בסדר בזה שתלמיד מדבר עם בן משפחה במהלך השיעור. רותי אברהם, שילדיה הגדולים נושאים עמם טלפונים סלולריים, חושבת שמלחמותיהם של המורים במכשירים הסלולריים מיותרת: "זה מכשיר שנכנס לדם של הילדים, וחבל להילחם בזה. אני משוכנעת שהמורים יכולים להגיע לסידור כלשהו עם התלמידים".
ילדיה של יהודית גיטלין, צוידו בטלפונים סלולריים לאחר שבגרו והחלו ללמוד בפנימיות או בעיר אחרת. היא שמעה שיש ילדים שמשחקים או מדברים באמצע השיעור וזה מפריע, אך מצד שני "בתור הורים מודאגים, ובמיוחד במצב הביטחוני של היום, הטלפונים עוזרים לתקשורת מהירה". גיטלין מספרת שבאחד הימים היא התקשרה לבתה, הלומדת במכללה: "היא ענתה לי בלחש ואמרה: 'אמא, אני באמצע שיעור, תכתבי לי'. וכך עשיתי".
שרית הירשזון, תושבת אחד היישובים בבנימין, ציידה את הילדים בטלפונים סלולריים כשיצאו ללמוד מחוץ ליישוב. לדבריה, היא נכנעה ללחץ הילדים כשרכשה להם מכשירים, אבל בדיעבד היא מרוצה: "מדובר במותרות, אף אחד בעצם לא צריך את זה. כשגרנו בחוץ לארץ בתי הייתה יוצאת ללמוד כל יום מחוץ לעיר ולא היה לה טלפון נייד, אבל פה זה אחרת, אם קורה משהו בסביבה אפשר ליצור קשר באופן מיידי".
הירשזון מצביעה על ההשלכות החינוכיות שיש להימצאותם של הטלפונים הסלולריים בידי הילדים: "דבר ראשון, הילדים יותר אחראיים, ושומרים יותר על קשר. אם ההורים משלמים על המכשיר והילד על השיחות, זה מועיל לחינוך ומגביר את תחושת האחריות, ובאותה מידה הילד יודע שהוא צריך לשמור על המכשיר, כי אם הוא יישבר- לא יהיה לו".
הילדים 'משוויצים', ההורים מתרוששים
לפני מספר שבועות פנתה התנועה למלחמה בעוני לשרת התעשייה והמסחר ולמועצת הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה בדרישה שיורו לחברת פלאפון להפסיק את מסע הפרסום שלה שהתנהל תחת הסיסמא: חוזרים לבית הספר באיזי. אנשי התנועה טענו שהפרסומת מיועדת לשכנע קטינים בגיל רך מאוד, להפציר בהוריהם שירכשו עבורם מכשירי טלפון סלולרי, דבר המהווה עבירה מפורשת על תקנות האוסרות פרסומת מזיקה לילדים: "הילדים יפצירו בהוריהם עד שהם ייכנעו וירכשו להם טלפון סלולרי. הילד ידבר בטלפון - והחשבון יגיע אל ההורים. רבים מההורים יפגשו בסופו של התהליך את מתנדבי התנועה למלחמה בעוני, בלשכות ההוצאה לפועל".
נציין כי כמעט כל מרואייני הכתבה טענו כי לא ידוע להם על קיומה של תחרות בין הילדים בכל הנוגע לסוג המכשיר ולרמת השכלול שלו. כמעט, כיוון שנוגה, המלמדת בעיירת פיתוח, מספרת סיפור אחר: "בקרב התלמידים שלי קיים הרצון להשיג את המכשיר הכי חדיש, הכי קטן ועם האנימציות והתמונות הכי מתקדמות. הורים באים אליי ומבקשים שאתן להם כלים להתמודדות עם העניין הזה. מצד אחד הם רוצים שלילד יהיה מכשיר, בגלל המצב הביטחוני, ומצד שני הם לא עומדים בדרישות ובהוצאות של הילדים".
נוגה מעידה על בנה, תומר, תלמיד כיתה ה', שהוא מבקש ממנה את הטלפון הסלולרי לפני פגישה עם חברים או יציאה לטיול מטעם בית הספר: "זה לא משנה לו מה סוג המכשיר או אפילו איך מפעילים אותו, העיקר להיראות עם המכשיר כדי להיות בעניינים".
עצות למורה המתוסכל
מסתבר, אם כן, שהמורים נמצאים בעמדה לא קלה, בה הם נדרשים להתמודד בעצמם עם הימצאותם של הטלפונים הסלולריים באופן קבוע בשיעורים. ייתכן שהוראות חד משמעיות מצד משרד החינוך, בצירוף הסברה נאותה של מדיניות בית הספר באסיפות הורים, הייתה מקילה על מחנכי הדור הצעיר.
ובכל זאת, לא נשאיר את המורים לבד. להלן מספר פתרונות ושימושים יצירתיים שהעלו האנשים עימם שוחחתי:
- להתקין בשער בית הספר שער אלקטרוני שיצפצף כשיעבור דרכו מכשיר סלולרי. התלמידים יפקידו אצל השומר את המכשירים עם בואם בבוקר, וייקחו אותם בסוף היום.
- לערוך "תערוכת טלפונים" על שולחנו של המורה בתחילת כל שיעור. כך יוודא המורה שהמכשירים כבויים ושהתלמידים לא משחקים בהם במהלך השיעור.
- להשאיר את הטלפון על מצב "רוטט", ורק אם זו שיחה של מישהו מהמשפחה - לענות.
- להעיר את התלמידים המאחרים לבית הספר באמצעות צלצול לטלפון הנייד שלהם (נוסה והצליח).
בוחן פתע
משנה: רשימת שאלות קצרה, לכל מי שחושב שהוא בעניינים.
על כל תשובה נכונה העניקו לעצמכם שתי דקות שיחה חינם בסלולרי:
• איך יוצרים אייקונים?
• איזה טלפון סלולרי מאפשר לגלוש באינטרנט?
• איך בוחרים צלצולים מקוריים?
• מה הוא sms?
מי שלא ידע את התשובות שייגש לבן שלו בהפסקה כדי לקבל הסברים.
צה"ל שולח לך sms, מותק
הטלפונים הסלולריים חדרו גם לצה"ל והפק"ל הצבאי של היום כולל גם מכשיר טלפון סלולרי. שוחחנו עם דוד, משוחרר טרי, על היבטים שונים של התופעה:
"קודם כל החיילים 'שוברים שמירה' בכך שהם משוחחים בטלפון בזמן שהם אמורים לשמור ולהיות ממוקדים במה שמתרחש בחוץ. חוץ מזה, במהלך מבצע 'חומת מגן', כשהיינו אמורים להיכנס לאחד ממחנות הפליטים, כל ההורים ידעו לאן אנחנו נכנסים ומתי. חיילים מעבירים מידע שאסור להעביר, בטח לא בטלפון. הם יודעים שהדבר אסור, אבל למפקדים אין דרך לאכוף את ההוראות ולפעמים הם עצמם חוטאים באותו חטא".
אבל העובדה שכל חייל נושא עליו טלפון יכולה גם להועיל.
"נכון. הסלולריים עזרו לנו מאוד במהלך הלחימה ב'חומת מגן' והם היוו גיבוי למכשירי הקשר שלפעמים נפלו או לא קלטו".
דקל מספר שביחידות החי"ר המובחרות יש "משמעת פלאפונים" ולחיילים מותר לשוחח שיחה אחת בשבוע בלבד.
זה לא נראה לך קצת מיושן, כמו להחזיר את החיילים לתקופת הטלפונים הציבוריים?
לא, זה דווקא נראה לי הכרחי. קודם כל, זה חלק מהמשמעת וזה מחשל, ובנוסף, אם אחרי כל 'קאדר' החיילים יתקשרו להורים זה סתם ייאש את החיילים ואת ההורים.
הסלולריים גם עשויים להקל על איתור חיילים בזמן חירום.
כן, אבל זה לא עומד במבחן המציאות. החיילים מסתובבים כל הזמן עם הטלפונים זמינים, אבל כשרוצים להקפיץ אותם, הם פתאום לא זמינים.