בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס פרופ' אביעד הכהן, דקאן המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, להחלטת בג"ץ המגבילה את הצעדים בהם יכולה המדינה לנקוט אכיפה מול המסתננים. בהמשך התייחס פרופ' הכהן להפגנה מול ביתה של נשיאת העליון, השופטת נאור.
"צריך לזכור שלא מדובר רק במשפט אלא בחיי אדם. אלו גם חיי תושבי דרום תל אביב שסובלים מהצקות וכו' וגם חיי המסתננים שחלקם הגיעו כפליטים ואם יגורשו למקום מסוכן לחייהם נעבור גם על החוק הבינלאומי, וגם על הציווי היהודי שלא להסגיר עבד אל אדוניו".
"השופטים מדגישים שמותר להרחיק מסתננים ומותר לעצור אדם כדי להניע אותו לעבור למדינה אחרת, אבל בהסכם שמדינת ישראל חתמה עם המדינה השלישית נקבע שההעברה תתבצע רק כאשר המסתנן מסכים לעבור, לכן אומרים השופטים שכל עוד אין הסכמה, לא ניתן לבצע את ההעברה. את ההסכם הזה קבעה ממשלת ישראל ולא קבעו השופטים".
"השופטים אומרים שניתן לעצור אדם עד שישים יום אבל לא מעבר לכך, כי זה מנוגד לפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, פסיקות שאינן קשורות למסתננים כמו מקרה של מעצר אדם החייב להוצאה לפועל וכו', הבעיה השנייה היא בעיית ההסכם שחתמה מדינת ישראל על פירושה של הסכמה וגם כללי המשפט הבינלאומי. אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במקום מאוד בעייתי אם נפעל בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי, בין אם אנחנו אוהבים את הכללים הללו ובין אם לאו".
על מה שנקבע במשפט הבינלאומי מסביר הפרופ' הכהן כי מדובר בפרשנותה של הסכמה ו"תמיד נקבע שהסכמה היא הסכמה מדעת, שפירושה שמי שרוצים שיסכים יבין על מה מדובר, כלומר חולה חייב להבין את משמעות הטיפול שיינתן לו, ומרצון חופשי כבכל חתימה על חוזה, חתימה תחת איום אקדח אינה חתימה".
לזאת מוסיף הכהן ומציין כי "השופט מלצר אמר, והשופטים האחרים לא חלקו עליו, שניתן לתחם את אזור המגורים שלהם, לפזר אותם במקומות שונים בארץ וההנחה היא שכאשר הם לא יהיו עם חברה ולא במרכז הארץ אלא באמצע הנגב ובקבוצות קטנות זה עשוי לשכנע אותם באופן אמתי לעבור למדינה שלשיית".
ומה באשר לעצם היות המסתננים פורעי חוק? "יש לכך התייחסות בחוק הבינלאומי, הפרדה בין פליטים למסתננים. עבריין ניתן להעמיד אותו לדין ולכלוא אותו אם צריך, ואת זה צריך לעשות, אבל זה מחייב הליך משפטי שלגבי רוב המסתננים לא נעשה. צריך לשאול מדוע. המשפט הבינלאומי קובע שגם אם אדם הגיע למדינה בצורה לא חוקית, לא בכל מקרה ניתן להעביר אותו למדינה שיש בה עבורו סכנת חיים, ולכן נחתם הסכם עם שתי מדינות שלישיות".
בהקשר זה מציין פרופ' הכהן כי הוקם אמנם בית דין לשוהים בלתי חוקיים, אך "הבעיה היא שפועלים שם בצורה מאוד איטית וזו בעיה של מדיניות ומשאבים".
ומה לגבי עצם ההפגנה מול ביתה של נשיאת בית המשפט העליון? על כך אומר פרופ' הכהן כי הוא "רואה בצורה מאוד חיובית את הביקורת ואת ההפגנות מול בית המשפט, ולא רק מול בית המשפט. חובת המחאה היא זכות וחובה, אבל צריך לבחון את הדרך שבה עושים זאת. אבוי לנו אם לא תהיה ביקורת על בית המשפט, אבל הביקורת צריכה להיות עניינית ולהתבסס על עובדות. גם חופש הביטוי צריך להיעשות באותם כללים שנקבעו בחוק. מול חופש הביטוי יש ערכים נוספים כמו שמירת חיי אדם וביטחונו. לא ניתן להסכים להפגנה המסכנת חיי אדם. נצרך איזון בין הערכים השונים".
לגבי מיקומה של ההפגנה אומר הכהן כי הדברים נקבעו זה מכבר על ידי נשיא העליון בעבר, השופט ברק הנחשב לאביר זכויות האדם ש"קבע שצריך למצוא את האיזון ולכן הפגנה מול הבית ממש פוגעת בשכנים, לכן צריך שההפגנה תהיה במקום סמוך ואולי תהיה הגבלה של מספר המפגינים והשעות. דרושים איזונים בין מכלול הערכים".