המדינה הגישה לבג"ץ את תגובתה המקדמית לעתירות הנוגעות להפעלת תחבורה ציבורית בשבת.
עמדת המדינה היא כי העתירה ''אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית''.
עיקר העתירה נסוב סביב פרשנות משפטית של אחת מתקנות התעבורה. בתקנה נאמר כי לא יינתן רישיון להפעלת אוטובוס ציבורי בימי מנוחה, אלא (בין היתר) בקו שירות "שהוא חיוני, לדעת הרשות, מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית".
המדינה סבורה כי תקנה זו אשר מתייחסת למתן רישיון לפעילות בימי מנוחה של קווים שהם חיוניים מבחינת קיום שירותי תחבורה ציבורית, נועדה לאפשר קיום הולם של התחבורה ציבורית, למשל לאחר כניסת השבת ולפני יציאתה.
הכוונה בעניין זה היא בעיקר לקווים ש"גולשים" לאחר כניסת השבת ומתחילים טרם צאתה. המדינה סבורה שאין לקבל את פרשנותם של העותרים לתקנה זו, כתקנת סל, פרשנות אשר אינה עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם מארג החקיקה.
מעבר לכך, המדינה סבורה שהחלטת שר התחבורה והמפקח על התעבורה במשרד התחבורה להימנע מפעולה אקטיבית לאיתור הצרכים התחבורתיים ביום המנוחה, ובמקום זאת להסתמך על מנגנון של הגשות בקשות פרטניות, בין היתר גם במסגרת תכנון מכרזים ובארגון מחדש של קווי שירות באשכולות שירות קיימים, מצויה במתחם הסבירות, כאשר העובדה שבפועל חל גידול משמעותי במספר הרישיונות הניתנים לנסיעה במהלך יום המנוחה (כולו או חלקו) תומכת במסקנה זו.