בליל הנחקרים בפרשת הצוללות מבלבל את הציבור שאינו מבחין תמיד בין חשודים, נחקרים ועדים.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם הקרימינולוג ניצב משנה בדימוס אבי דוידוביץ' על התובנות העולות מבחינתו מהפרסומים סביב החקירות.
דוידוביץ, כיום מרצה באוניברסיטת אריאל היה בעבר סגן ראש היאחב"ל וראש היחידה לביקורת פנימית של משטרת ישראל, ולטעמו החתימה עם מיקי גנור על הסכם עד מדינה היוותה קו פרשת מים שממנו קיבלה הפרשה תפנית משמעותית.
"גנור המציא ראיות ופתח בפני החוקרים את כל מניפת תעשיית השוחד סביב רכישת ותחזוקת כלי השיט. הוא גם הסביר לחוקרים וגם נתן ראיות, וכשהחוקרים השלימו את החלק הזה יצאו למבצע שכולל זימונים לחקירות, עיכובים והארכות מעצר".
בדבריו מסביר דוידוביץ' את ההתנהלות לאחר חקירת עד כדוגמת גנור, "חוקרים יושבים בצוותים, נערכים, מחלקים עבודה, מתכננים את הטקטיקות ואת השאלות. הם יבדקו מה בידיהם וייערכו לגל הבא", הוא אומר ומעריך כי החקירה לא מסתיימת בשלב זה שכן בכל שלב מתגלים עניינים נוספים המצריכים שלב נוסף בחקירה.
באשר לאותם הטוענים כי המשטרה מתנהלת באיטיות בחקירת הפרשה, דוידוביץ' דוחה את הדברים ואומר כי "מי שטוען שהמשטרה פועלת באיטיות או בחוסר מקצועיות או באיפה ואיפה או מדלגת על עניינים אין לזה אחיזה במציאות. לא רק שאלו דברי הבל אלא גם רעות רוח".
באשר לחקירות ומסירת העדויות של אישים כדוגמת השר שטייניץ, השר לשעבר זנדברג וראש הממשלה, נשאל דוידוביץ' האם אין בעצם העובדה שהם נחקרים ומוסרים עדות כדי להטיל עליהם כתם, גם אם המשטרה מדגישה שאינם חשודים. דוידוביץ' שולל את האמירה מכל וכל ומציין כי מסירת העדות ומתן התשובות היא חלק מחובתו האזרחית של כל אדם, ובכלל זאת גם אנשי ציבור. המשמעות היא שמוסרי התשובות והעדויות מסייעים לחשיפת האמת ולבירורה. הוא אף מוסיף ומעיר כי בניגוד לחשוד שיכול לשתוק בחקירתו, אדם שהוזמן לתת עדות ולהשיב לשאלות מבלי שהוגדר כחשוד אינו יכול לנצל את זכות השתיקה. "הוא אמור להשיב נכונה על כל השאלות אסור לו לכחד או לשתוק, מה שיכול חשוד. בחלק גדול מהמקרים לא רק שאין בו רבב אלא שהוא מסייע לחקר האמת".
באשר לתחושה הבלתי נעימה העולה מעצם הידיעה שאת ראש הממשלה סבבו אנשים שהתנהלותם חשודה בפלילים, אומר דוידוביץ' כי סוגיה זו אינה נוגעת לפלילים אלא לממד הציבורי פוליטי וההכרעה אודותיהם תהיה אך ורק בזירה הזו. מנגד, אם מתברר שאיש ציבור התעלם ממעשיהם הפליליים של מקורביו או עצם עין אל מול המעשים הרי שגם העובדה הזו יכולה להגיע עד לכדי חשד לפלילים.
בהמשך הדברים נשאל דוידוביץ' אודות העננה המרחפת מעל עדותו של עד מדינה באשר הוא עד מדינה כבעל אינטרס המבקש להפליל אנשים אחרים בתמורה לקבלת חפותו. "זו דעה מדויקת, ויש לזה ביטוי משפטי בחוק ובפסיקה. מדובר בעבריין. כשהוא עשה את ההסכם הוא הצהיר על כך שהוא עבריין, אבל קיבל חסינות ולא יועמד לדין כל עוד הוא עומד בתנאי ההסכם. לכן צריך לבדוק את כל דבריו במיקרוסקופ. הוא יצטרך להציג תימוכין לכל אמירה שלו במסמכים, הקלטות ועדויות. בית המשפט מצווה על פי החוק לבדוק אם עדותו נתמכת כי הוא בעל אינטרס".
לזאת מוסיף דוידוביץ' ומעיר כי מלכתחילה "המשטרה מנסה לנהל חקירות גם ללא עדי מדינה, כי רוצים להביא את כל החשודים לדין, אבל במקרים מסוימים, בעיקר בעבירות שבחדרי חדרים, לפעמים אין מנוס מלקחת את אחד העבריינים, שאינו העבריין הראשי אבל כזה שנמצא במרכז העניינים, ויש לו את הראיות. יש שיקול ציבורי שעדיף שאחד יחמוק מעונש ואחרים יתנו את הדין מאשר מצב שבו אף אחד לא ייתן את הדין".