ישנה מצווה השקולה כנגד כל המצוות שבתורה, והיא ירושת הארץ וישיבתה.
אחת הדרכים לירושת הארץ היא גאולתה בכסף, כפי שעשה אברהם אבינו בחברון, ואחריו הלכו בניו בדרך זו בכל הדורות. כפי שכותב הראי"ה קוק (אוצרות הראיה, חלק ב'): "ואם שאין לנו כעת עסק בכיבוש מלחמה, אבל כיבוש על ידי קניין שיש בידינו לעשות הרינו מחויבים להתאמץ בכל עוז לעסוק בזה בכל שלהבת הקדושה של עבודת ה' יתברך שבלב כל שלומי אמוני ישראל".
אלא שלכל דבר גדול קמים מפריעים. בית המכפלה שבחברון נקנה על ידי עמותת 'הרחיבי מקום אהלך' בכסף מלא, כדת וכדין. לצערנו, מוכרי הבית הערבים נעצרו על ידי הרשות הפלשתינית וכלואים ברמאללה. הם הואשמו בבגידה בשל מכירת בית ליהודים. יש בידינו כתב האישום נגדם. ידוע לנו שחוקרי הביטחון המסכל עינו אותם כמעט עד מוות. העברנו את פרטי העצורים למשרד הביטחון, אבל הם עדיין עצורים. כלומר, גם הרשות הפלשתינית מודה שהבית נרכש על ידי יהודים.
לאחר סיום הרכישה בשנת תשע"א, נכנסנו לבית, בניסן תשע"ב, כשגילינו שהרשות הפלשתינית רוצה להשתלט עליו. תוך שבוע שר הביטחון דאז הוציא אותנו מהבית. במסמך נכתב שהטעם לכך הוא "הפרת הסדר הציבורי". הצבא והמשטרה נעלו את הבית, ריתכו את הדלתות והבטיחו שישמרו על הבית מפני פלישה של ערבים.
יש פולשים שלא מפנים
לתדהמתנו, בתחילת חודש אב תשע"ה, ערבים פלשו לקומת הקרקע. הגשנו מיד תלונה ופנינו למח"ט, שהבטיח שתוך 48 שעות הוא יפנה את הפולשים. המינהל האזרחי מנע את פינוי הפולשים הערבים. גם התלונה במשטרה נשארה ללא מענה. בהמשך פלשו הערבים לחצר האחורית, שנרכשה גם היא על ידינו. שוב הגשנו תלונה במשטרה, שוב פנינו למח"ט, אך הפלישה לא טופלה. המינהל האזרחי לא מרשה. בהמשך פלשו הערבים שוב לדרך הציבורית ליד הבניין, בנו שם סככה והקימו גינת ירק. גם מקרה זה נשאר ללא מענה מצד הרשויות. כל הפלישות האלו לא העסיקו כלל את המינהל האזרחי.
נחזור אחורה בזמן. ביקשנו מהמינהל שייתן "היתר עסקה" לבית (תקנה זו קיימת ביהודה ושומרון ומופעלת רק כאשר יהודי רוכש בית מערבי). הקנייה נבדקה על ידי הרשויות המוסמכות ואושרה. למרות זאת, המינהל לא הסכים לתת את היתר העסקה לבית זה, עד שבסוכות תשע"ד נרצח החייל גל קובי הי"ד. בתגובה הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו שיש לאפשר את אכלוס הבית לאלתר. המדינה אכן נתנה לבית "היתר עסקה", המוכיח שהרכישה כשרה. בשלב זה, על פי החוק היה אפשר לאכלס את הבית. ההליך הסתיים.
לצערנו, המינהל האזרחי הפתיע שוב. אחרי שקיבלנו "היתר עסקה", המינהל האזרחי המציא תקנה שאינה קיימת בשום מקום בעולם, תקנה שאין לה שום בסיס חוקי: הם דרשו שלפני האכלוס בפועל נרשום את הבית, וכידוע, הרישום ביהודה ושומרון מתבצע אצלם. שוב אנחנו נופלים לידי המינהל. ידענו שמדובר בעיכוב מכוון, אך היינו צייתנים, כיוון שהובטח לנו ממשרד הביטחון דאז שהרישום יארך כשלושה חודשים. התחלנו את הליך הרישום. בפועל המינהל גרר רגליים ועיכב את הרישום למעלה משנתיים, עד להודעה הצפויה שאי אפשר לרשום את הבית כיוון שלא המצאנו להם את מסמכי הרכישה. זו כבר הייתה חציית קו אדום, כיוון שהמסמכים היו לפניהם.
פנינו לוועדת עררים שכעבור שנה וחצי נוספות פסקה שכל המסמכים קיימים (תזכורת: עכשיו אנחנו כבר למעלה מחמש שנים מחוץ לבית), והביעה פליאה, איך ייתכן שהוועדה לרישום טוענת שלא ראתה את המסמכים, אף שלאורך כל הדיונים הכל היה מונח לפניהם. בלשון נקייה כינתה ועדת עררים את העניין "תעלומה".
להלן ציטוט מתוך החלטת ועדת עררים: "הטעם המרכזי שבגינו אנו סבורים כי יש לבטל את החלטת הוועדה... נעוץ בכך שקיים פער ניכר ובלתי מוסבר בין הראיות והממצאים שמצאנו בתיק הוועדה, לבין קביעותיה בהחלטתה כי לא הוצגו בפניה מסמכים מקוריים או אף אישורי העתק נוטריוניים שלהם... אין בידינו הסבר לתעלומה זו ומן הראוי שהוועדה תבחן אותה לעומקה".
פועלים להמשך התרחבות
אז רבותיי, אולי זו לא תעלומה? אולי מדובר בשיטה ובאידיאולוגיה המכוונת נגד התפתחות ההתיישבות היהודית בעיר האבות? שיטה העטופה בכל פעם מחדש ב"תקנות משפטיות", כמו למשל הדרישה לרישום הבית לפני אכלוס? הקורא ישפוט.
נכון לעכשיו, המינהל האזרחי פועל בתוקף לפנות אותנו מהבית. אותו מינהל שמעלים עין מהערבים שפלשו לפני שנתיים לבית ולחצר, תובע את פינוי היהודים. אולי בגלל שמדובר ביהודים? שוב, הקורא ישפוט.
אלו שמעכבים את האכלוס ובכך פוגעים בזכות הקניין של היהודים, יודעים שאכלוס הבית הוא פתח גדול להמשך ההתרחבות היהודית בעיר האבות. הם צודקים.
בע"ה ובישועתו מגמת פנינו היא להמשך ההתרחבות בעיר האבות. לחבר את קריית ארבע-חברון ולהתחבר למערת המכפלה על ידי רצף התיישבות יהודית. פשוט להאיר את אורה העצום של ארץ ישראל.
תגובת המנהל האזרחי: ''המידע שנמסר במאמר לוקה באי דיוקים ואף מעוות את המציאות. הסוגיה מונחת על שולחנה של הוועדה לרישום ראשון, אשר דנה בימים אלו בבקשה בהתאם להנחיית ועדת העררים הצבאית. עתירה שהוגשה בעניין תלויה ועומדת בפני בג"צ. נדגיש כי לוועדות עצמאות מלאה בהליכי העבודה וההחלטות. המנהל האזרחי מבצע את עבודתו במקצועיות ובהתאם לנהלים''.