הטענה שהשיחות של ראש הממשלה נתניהו עם 'ישראל היום' הן קשר "שלטון-עיתון" נשענת על הטעיה והוצאת השיחות הללו מהקשרן.
חלק בסיסי מעבודתו של פוליטיקאי הוא לדבר עם אנשי תקשורת. כשנכנסתי לתפקיד בלשכת רה"מ בקיץ 2016, העברנו סדרת תדריכים לכלי תקשורת רבים. הפגישות כללו את כל הדרגים הרלוונטיים, כולל הבכירים ביותר. האם היה בכך משהו פסול? להפך, לדעתי המפגשים היו חשובים ומועילים.
החיים הפוליטיים היום כוללים בהכרח קשר רציף עם העיתונות. כל אדם שמעוניין להיבחר מתעניין בתדמיתו הציבורית ומנסה להשפיע עליה. לכן לכל פוליטיקאי יש היום לפחות דובר אחד, וכל פוליטיקאי מתדרך ישירות אנשי תקשורת. ככל שהפוליטיקאי בכיר יותר, כך מתודרכיו בכירים יותר. זה עניין מובן מאליו בחיים הפוליטיים, והוא מהווה חלק גדול מהחדשות שאנו צורכים.
בזמן הבחירות, הכללים הללו רק מתחזקים. בימים שלפני הבחירות נתניהו התראיין לעשרות תוכניות וכלי תקשורת. לא עבדתי איתו אז, אבל מהיכרותי אני מעריך שהוא תדרך באותו זמן עוד עשרות גורמים בכירים; ביניהם היו גם עמוס רגב ואחרים מ'ישראל היום', אך גם רבים אחרים, ממגוון כלי תקשורת.
צריך גם לזכור שנתניהו לא לבד. בדיוק כמוהו פעלו ויפעלו כל מתחריו בזירה הפוליטית. עמית סגל, הכתב הפוליטי של חדשות ערוץ 2, סיפר בחשבון הטוויטר שלו שכל המתמודדים לראשות הממשלה עמדו איתו בקשר יומיומי בשבועיים שלפני הבחירות. זו הנורמה הפוליטית-תקשורתית.
לסיכום, נתניהו תדרך לפני הבחירות אנשי תקשורת רבים, בדיוק כמו כל מתחריו. זה חלק מהעבודה הפוליטית. הבידוד של השיחות עם 'ישראל היום' נועד ליצור טעם רע בעניין שבהקשרו המקצועי הוא נורמלי ותקין. כשמבינים זאת נשאר טעם רע אחר: העיתונאות העלובה והפוליטית של רביב דרוקר ודומיו.
רן ברץ
לשעבר יועץ תקשורת של נתניהו