פסק דין עקרוני שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, בנושא תשלומי מזונות ילדים מסעיר את העולם המשפטי ובעל השלכות מרחיקות לכת על חלק ניכר מעשרות אלפי הזוגות שהתגרשו בשנים האחרונות בישראל.
אז על מה המהומה?
על פי החלטת בית המשפט, מעתה, גרושים שמשתכרים סכומים דומים, יתחלקו באופן שווה במזונות כאשר נקבעתביניהם משמורת משותפת. עד כה, בתי המשפט לדיני משפחהנטו להשית על הגרוש את מרבית המזונות, גם כאשר התקיימהמשמורת משותפת בין ההורים.
נסו לדמיין את המציאות לדוגמה שבה משה ויעל הינם הורים לשני ילדים בני 6,8 שנים. כל אחד מהם משתכר 10,000 ₪. משה ויעל התגרשו וכל אחד מהם שכר דירה בת 4 חדרים למגוריו בעלות של 4,000 ₪ לחודש. משה ויעל הסכימו כי המשמורת הפיזית על שני ילדיהם תהיה משותפת כך שהילדים ישהו אצל כל אחד מהם שבוע – שבוע לסירוגין.
עד היום על פי החוק והפסיקה שהיתה קיימת, משה היה חייב לבדו במזונות הכרחיים של ילדיו (למרות שהוא מספק לילדיו מזון, ביגוד, ושכר צרכים הכרחיים כשהם שוהים אצלו) אשר היו מחושבים בדרך כלל בסכום של 1,300 ₪ לכל ילד.
בנוסף היה עליו לשלם 40% משכר הדירה של יעל (למרות שהוא בעצמו מספק לילדיו בעצמו מדור במחצית החודש בה הילדים שוהים עמו), דהיינו עוד 1,600 ₪ לחודש. סה"כ משה היה משלם מזונות ומדור לשני הילדים בסכום של 4,200 ₪.
התוצאה היא שמשה היה "מתחיל" את החודש עם סכום של 5,800 ₪ (סכום השתכרותו פחות סכום המזונות שהוא משלם), ואילו יעל היתה "מתחילה" את החודש עם סכום של 14,200 ₪ (סכום השתכרותה בתוספת סכום המזונות שמקבלת ממשה). זוהי תוצאה שאינה שוויונית וקשה לאבות.
נוסיף לכך את העובדה שמשה שוכר בעצמו דירה בסכום של 4,000 ₪, כך שלמעשה הוא יתחיל את החודש עם 1,800 ₪ אשר אמורים להספיק לכל צרכיו לרבות הוצאות אחזקת הדירה (ארנונה, מים, חשמל וכו'), מזון, ביגוד ושאר כלכלת עצמו. ברור כי סכום זה לא יספיק לכך ובודאי לא יספיק לכלכלת ילדיו בחצי החודש כשהם שוהים אצלו.
על כן נוצרה בעיה אמיתית אותה פתר פסק הדין החדש כאשר קבע עקרון בסיסי של שוויון בנטל המזונות בין האב לאם. דהיינו; חובת המזונות מוטלת על שני ההורים באופן שווה על פי הכנסותיהם. עקרון זה חל על כל חיוב של מזונות ילדים-ללא קשר לסוגיית המשמורת- בהתיחס לילדים בגילאים מעל גיל 6.
ובמקרה שהצגנו, כאשר משה ויעל משתכרים סכומים זהים, והילדים נמצאים אצל כל אחד מהם זמן שווה, אזי משה לא יחוייב לשלם מזונות לידי יעל, אלא כל אחד מההורים ישאבצרכי הילדים כשהם אצלו.
מי הרוויח ומי הפסיד? תלוי את מי שואלים. מצד אחד הפסיקה מקדמת את השוויון המלא שבין גברים ונשים בדיני משפחה, אולם מצד שני אמהות רבות וודאי תעלנה חשש של פגיעה קשה באפשרותן לקיים רמת חיים נאותה לילדים, ובמיוחד כאשר אבות ידרשו משמורת משותפת באופן מלאכותי לא מתוך רצון לטפל בילדיהם, אלא מתוך רצון לצמצם או לבטל את חיוביהם בתשלום המזונות.
אבות רבים מנגד, יראו בפסק דין זה תיקון של אי שוויון מהותי אשר היה קיים במשך שנים וחלקם הגדול מתכוון להגיע לבית המשפט כדי להפחית את נטל המזונות.
פסק הדין אינו חף מבעיות, ומותיר סימני שאלה רבים לדוגמא: מה קורה במצב בו המשמורת אינה משותפת והילדים נמצאים רוב הזמן אצל האם? מה קורה אם המשמורת כמעט משותפת אבל לא חלוקה שווה לגמרי? מה קורה כאשר האם משתכרת יותר מהאב? האם אכן יחייבו אם לשלם מזונות לאב? מה קורה כאשר לאחד מההורים יש נכסים שאינם מניבים לו הכנסה חודשית. האם הדבר יילקח בחשבון?
בנוסף ישנה שאלה מהותית ביותר שעדיין אין עליה תשובה בפסיקה – האם בעקבות פסק הדין החדש ניתן יהיה "לפתוח"פסקי דין והסכמי מזונות שכבר נפסקו? תשובה חיובית תגרור "מבול" תביעות חדשות לבית המשפט שלא ברור אם בית המשפט יוכל לעמוד בו. מנגד, תשובה שלילית תגרום לחוסר איזון ושוויון בין אבות.
לסיכום: פסק הדין יוצר מהפכה של ממש, והוא שוב מוכיח שהפסיקה מתאימה את עצמה למציאות החברתית המשתנה, אולם הדרך עוד ארוכה, ויש לעקוב אחר ההתפתחויות ולראות כיצד הוא ייושם ע"י בתי המשפט למשפחה.