במלוא הכאב - ביקורת ספר

'במלוא הדופק' הוא ספר שאי אפשר להיות אדישים אליו, כי הוא אכן חושף את הדופק הפועם של החיים בצל החוסר.

הדר תאנה , כ"ג באלול תשע"ז

במלוא הכאב - ביקורת ספר-ערוץ 7
ספר שדורש מהקורא להעמיק ולהתמסר. אלומה לב
צילום: יח"צ

"בוקר אחד קיבלתי רצף הודעות על חברות שילדו וחברות שהתארסו. (...) כבשתי את הפנים בכרית ובמקום לברוח, לקום ולפרוק את הצער איכשהו, נשארתי בשקט. לא ניסיתי לעודד את עצמי, רק הודעתי לריבונו של עולם שזה רגע יקר מאוד, ושיבוא להיות איתי".

הקטע הנוגע הזה לקוח מספרה החדש של אלומה לב 'במלוא הדופק' (הוצאת ידיעות). את אלומה לא הכרתי, כמו רבים שרק עתה מתוודעים אליה, אבל עם התקדמות הקריאה הרגשתי שיש כאן היכרות שהיא מעבר למפגש שבין קורא לכותב - היכרות עם הנפש האנושית.

ניכר באלומה שהיא כותבת את עצמה. המילים שהיא משתמשת בהן נעות בין פיוט לסלנג, והיא עושה זאת בעדינות רבה, כמי שבוחרת בקפידה מה לומר ומה לא. הרקע לספר הוא התמודדותה רבת השנים עם הרווקות המתמשכת, ונראה שהרקע הכאוב משמש אותה לבחון עוד ועוד עומקים שמסתתרים בנבכי הנשמה.

הספר הוא לא ספר עלילה, גם לא תמצאו בו סיפורי דייטים מסמרי שיער. הכתיבה שלה מאוד נוגעת, מבקשת לתפוס את אווירת הרגע ולתאר אותה במילים מדויקות. יש הרבה כאב בספר הזה. אלומה לא מייפה את הדברים, ונותנת לקורא להתבונן בכאב שמצטבר בעקבות פגישות של שנים אחרי שנים, תקוות שעולות ומתנפצות ושבר שאין לו מרפא. היא כאילו תובעת את עלבונם של הרווקים והרווקות הרבים על טשטושם בעולם, ואומרת בגלוי: תראו אותנו, אל תתעלמו מהכאב שלנו.

הספר הוא ברובו תפילה. התפילה מלווה כל צעד ושעל בקריאה, ולפעמים נדמה שהיא העיקר, ולא התקווה למצוא חתן. התפילה עומדת לימינה של לב ככלי פשוט וזמין שמונח לצידה ברגעים של כאב, ציפייה, עגמימות, וכל מה שעולה בה בזמן נתון. התפילה היא גם הכלי החזק ביותר נגד הפחד. הפחד מהלבד, הפחד מלהישאר לבד, הפחד מהעתיד הלא-נודע. כבר בעמודים הראשונים של הספר היא אומרת: "הפחדים הגדולים כבר התממשו לי (...) הכי מפחיד בעולם זה להישאר לבד, אבל בכל יום ויום הפחד הזה מתממש לי והשיניים כבר בכלל לא נוקשות". כנגד הפחד הזה שוזרת אלומה "נא אל תשכחני ה'", ולפני כן היא אומרת במילים חודרות וכואבות: "כל כך הרבה זמן ואת שמך לא שכחתי ולא זנחתי ולא התרחקתי אפילו מילימטר".

'במלוא הדופק' הוא ספר שאי אפשר להיות אדישים אליו, כי הוא אכן חושף את הדופק הפועם של החיים בצל החוסר. כמי שהייתה רווקה שנים לא מעטות, הזדהיתי עם הרבה ממה שכתבה לב. בטוחני שהרבה אנשים שחוו בחייהם חוסר אחר, שונה מהרווקות, יוכלו למצוא בספר הזה נחמה או לכל הפחות הכרה ברגשותיהם הלא-מדוברים שמוסווים, לרוב, בהמולה היומיומית. אלומה עוצרת את שטף הזמן, מעזה להיכנס אל הזירות הפחות מוארות של החיים ולתאר אותן מבפנים. ולפעמים זה כואב כמו אגרוף בבטן.

ניכר שהספר נכתב במאמץ וצריך גם מאמץ כדי לקרוא אותו. לא מדובר בעמודים רבים, אבל התוכן דורש מהקורא להעמיק ולהתמסר, ולא לקרוא בחטף מתוך שגרת הקריאה שהוא מורגל בה.

כולי תקווה שאלומה תגיע אל עוד ועוד קהלים, ומי יודע, אולי זה יעזור לאלו מבינינו שטרם מצאו את זיווגם להרגיש שיש מי שתוקע בשופר בשבילם. כי רווקות זו לא מילה גסה.