מימין לשמאל: תהילה לביאד, הדס פרנקל, צופיה לוי ואורית איזק
מימין לשמאל: תהילה לביאד, הדס פרנקל, צופיה לוי ואורית איזקצילום: אביעד לוי

באיחור שכבר חשבתי שיצא מהאופנה, התחיל המופע של להקת 'אחותי' במוצאי השבת האחרונה ב'גולה' הירושלמית. אבל זה כמעט הקיטור היחיד שתקראו כאן.

בשנים האחרונות יש לא מעט מופעי סליחות וערבי שירה לקראת הימים הנוראים, כולם כדי שנצליח להרגיש את חודש אלול. בין החזרה של הילדים לבית הספר והניסיון להספיק כמה שיותר שיגרה לפני הקניות-בישולים-מכירות-בגדים-ניקיונות לחג, בתוך רשימת המשימות המבורכת אך הבלתי נגמרת, לא תמיד נמצא אי של זמן כדי להרגיש את המלך בשדה, למנות את שהיה ואת שלא הספקנו בשנה החולפת, ולמה אנחנו מייחלים בשנה הבאה.

ואז מגיע לו ערב שכזה, ערב של הזדמנות. ארבע נגניות עומדות על הבמה: הדס פרנקל על הגיטרה והבס, צופיה לוי בתופים, אורית איזק על הקלרינט ותהילה (מדמוני) לביאד שאחראית על השירה והקלידים. הן מנגנות, שרות ומלוות זו את זו בקולות רקע. הנגינה מקצועית, הקולות שמימיים, וגם הבחירה בשירים טובה. מכאן אפשר להתחבר לעצמך ולעוף גבוה ורחוק. הנשים שעל הבמה צעירות, בוגרות בית הספר 'מזמור' שכיף שכבר מתחילים לראות את הפירות שלו, מנגנות במגוון מקצבים וז'אנרים. הן מקפצות מניגון חסידי לשיר ישראלי, לפיוטי סליחות חדשים וישנים, ול"בשנה הבאה נשב על המרפסת" שפתאום מקבל משמעות נוספת. נשות הלהקה משחקות בקולות שלהן, מוסיפות ביצועים ווקאליים, וכשהן מבקשות שיתוף פעולה מהקהל הנשי, הן מקבלות אותו בענק.

האנרגיה הטובה שבין השותפות לדרך עוברת אל הקהל. ועוד משהו עובר מהבמה אל הצופות, משהו שאי אפשר ללמוד בבית ספר למוזיקה, מקצועי ככל שיהיה. הזמרות מעבירות את תחושת התפילה, העמידה לפני ה' ואת הבקשה שיפתח לנו שער דרכן. וזה עובר אל הקהל בצורה הכי כנה ואמיתית ועוטפת ומדבקת. וכל זה למרות הסאונד שבגד לא פעם.

מי שהוסיפה נופך משלה וכיווננה את מיתרי הלב של הקהל באופן מדויק, היא הרבנית רחלי פרנקל. כל מילה שלה חוצבת עוד שכבה בנפש, מקלפת רבדים של שיגרה והגנה שנוספו לנו בכל יום בשנה החולפת. היא מדברת על כך שכל אחת מאיתנו מושגחת בקורים דקים שאי אפשר לחוש בהם. שיש לה' אחריות עלינו, שהוא חומל, שנחמול גם אנחנו על עצמנו. כשהיא אומרת שאי אפשר לדעת מה יקרה בעוד רגע, הקהל נזרק אוטומטית שלוש שנים אחורה, אל המפץ האישי שאירע לה ואל ימים של אי ודאות וטרגדיה. והלב כמה לשמוע תלמידה חכמה שאמונתה עמוקה ושלמה, שמדברת מתוך היקף של ידע ועומק ובוחרת לדבר קצר, מעניין וקולע.

שני מרכיבי הערב הפכו אותו לגדול מסך חלקיו, ויצאתי ממנו בהרגשה שהנה גם אני עליתי על מסלול ימי התשובה.

ועוד משפט אחד, חשוב. להקת 'אחותי' מופיעה רק בפני נשים. בחירה שהיא לא פשוטה וגוזרת מראש קהל מצומצם יותר, ועמידה בפיתויים כמו הופעה בבמות שונות, פרסום והכרה רחבה בהן ובכישרונן. לכן מומלץ לפרגן להן, ולהגיע לראות. לא למענן, למענכן. שנה טובה.