אומנות בועטת

סרט הגמר שביים חי אפיק בוחן את היצרים האלימים החבויים באדם, חושף את מה שמסתתר מתחת לחזות הפציפיסטית ולא נופל למלכודת ההפי-אנד

עפרה לקס , כ"ג באלול תשע"ז

אומנות בועטת           -ערוץ 7
"ידעתי שהתסריט טוב". 'המהפכה הצרפתית'
צילום: מזל בן ישי

"ערב אחד, אנשים ששתו יותר מדי הרעישו בחוץ", מספר חי אפיק, "ביקשתי שקט, הם הגיעו ליד החלון שלנו ורצו להרביץ לי". אפיק לא נמנע מעימות: "קפצתי מהחלון והתגוששתי איתם". ובכל זאת, ימים ארוכים אחר כך החוויה הקשה המשיכה ללוות אותו. "זו הייתה הפעם הראשונה שבא לי להרוג מישהו. מין תחושה קמאית כזאת". הטלטלה הזאת ליוותה אותו ימים רבים ולא הרפתה. לפני כשנתיים היא הולידה אצלו את הרעיון לסרט הגמר שהגיש בבית הספר לקולנוע 'מעלה', שנקרא 'המהפכה הצרפתית'.

אפיק לא חלם שמאותו ערב לא סימפטי תצנח עליו במפתיע הצלחה כה מסחררת: הסרט כבר מועמד למדליית זהב באוסקר האמריקאי, בקטגוריה העלילתית הבינלאומית לסרטי סטודנטים, והוא היצירה הישראלית היחידה שעלתה לגמר. לצידו יתחרו עוד שבעה סרטים מכל רחבי העולם. לתחרות ניגשו לא פחות מ‑1,586 מועמדים.

'המהפכה הצרפתית' הוא סרט חזק ולא פשוט לצפייה. הוא הופך קרביים ומעורר שאלות קיומיות. העלילה פותחת באב צעיר שמשכיב את בתו לישון. הוא מספר לה את 'כיפה אדומה' אבל נמנע מהסוף האכזרי. הזאב לא נורה על ידי הצייד. הבת מתקוממת, היא יודעת את סוף הסיפור והוא לא מה שאבא מנסה למכור לה, אבל האב לא אוהב אלימות ומתחמק.

האב מסיים להשכיב את הבת ויושב לאכול ארוחת ערב עם רעייתו. לפתע קולות רעש ומהומה נשמעים מהחלון. הוא ניגש לחלון, ולמרות ההפצרות של אשתו שיוותר, הוא צועק על המרעישים, תוך שהוא לועג למוצא הצרפתי שלהם. תוך דקותיים נרעדים בני הזוג לשמע דפיקות חזקות ועקשניות על הדלת. שני האחראים על המהומה נכנסים אליהם הביתה, מאיימים, מפחידים, מטילים אימה. הם משתלטים על הבית והאוכל וכמעט גם על האישה. בת הזוג מזעיקה בשקט את המשטרה, אבל הגאולה מגיעה דווקא בדמות ברסלבר מקבץ נדבות שנכנס גם הוא לסיטואציה. הוא מבקש צדקה, ותוך כדי הופך את הלב של הבריון המנהיג. השניים עוזבים את הבית, אבל השקט שנשאר אחריהם טראומטי כאילו הם עוד שם. בסוף הערב נוקם הבעל את נקמת הפלישה לחייו, לביתו, לאשתו באלימות חייתית. קולות הזינזאנה נשמעים ברקע.

במהלך הצפייה בסרט הלא ארוך (20 דקות) גאתה בי התנגדות פנימית לגיבור. התקוממתי על התגובות שלו, או יותר נכון על היעדרן. הוא לא הפגין תושייה וכמעט שלא התנגד, הוא לא ניצב לצד אשתו ולא הגן עליה. כשנקם את נקמת העוול המשפחתי כבר היה מאוחר מדי, ולא נכון ולא מידתי. אבל במבט חומל, האם הייתי נוהגת אחרת ממנו?

"הסרט שואל מה קורה לאדם שחי חיים שאין לו בהם מפגש עם היצריות החייתית, ומפגש אקראי מביא לו בצורה מאוד חזקה את הכוח והמפלצתיות שבאדם", מסביר חי אפיק, "הסרט שואל מה אדם כזה עושה כשזה נכנס לבית שלו. הוא מדחיק? מתגונן? או כמו גיבור הסרט, מתעלם ומתאפק עד שזה מתפוצץ? השאלה היא האם לכל אחד יש בתוכו חיה כזאת, או רק בגלל שהאדם הספציפי הזה חי חיים שמאוד מתעלמים מאלימות, כשזה מגיע לו עד הבית, הוא חווה את השיעור הזה או התיקון הזה".

אפיק בחר לסרט את השם מרובד המשמעות 'המהפכה הצרפתית'. מי שמחולל את המהומה הם עולים מצרפת, שגם הופכים את הבטן של הצופים, גם מהפכים את אופיו של גיבור הסרט וגם הופכים במידת מה את הבית שאליו הם מתפרצים. בימים כאלה, של עלייה מוגברת מצרפת וכינויי גנאי נגד העולים, שם הסרט צלצל לי על הגבול שבין גזעני ללא פוליטיקלי קורקט. אפיק אומר שזו שאלה שהוא כבר נשאל בעבר, אבל רק בארץ. "כשהסרט הוקרן בפסטיבל בתל אביב נשאלתי האם הסטריאוטיפים מכוונים ועניתי שכן. במקומות שונים בעולם שבהם הוקרן הסרט, אנשים לקחו את השם והסיטואציה למטען שמביאים איתם מהגרים". לבסוף הוא אומר, "הרשיתי לעצמי, אולי בגלל שאני מרוקאי".

החברים ו'מעלה' דחפו

'המהפכה הצרפתית' הספיק כבר לנדוד ברחבי העולם. הסרט הוצג בפסטיבלים בינלאומיים בספרד, בארצות הברית, בקנדה, בדנמרק ועוד. הוא זכה במקום הראשון בתחרות הסרטים הקצרים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בליסבון ופריז. הפסטיבלים טובים ונחשבים, והם לא מיועדים דווקא לסרטי סטודנטים. אפיק לא שיער מראש שכך יהיה. "ידעתי שהתסריט הוא טוב. קיבלתי עליו תגובות טובות כבר בבית הספר. בסוף הצילומים לא חשבתי שיש לי ביד יצירת מופת, אבל כשתמר בן ברוך ערכה אותו, פתאום הוא היה טוב והתלהבו ממנו". ולמרות זאת, הציפיות שלו לא היו גבוהות. "ידעתי שבגלל שזה סרט קשה, תהיה לו פחות תהילה. אנחנו רוצים סרט עם מסר ברור, רצוי מסר של תקווה. כשאתה מסיים צפייה עם כאב בטן, קשה לך להגיד 'יש לי כאן סרט ממש טוב, מומלץ לצפות בו'".

הכבוד הגדול של העלייה לגמר לפרס האוסקר לסטודנטים מפתיע אותו, אבל גם עכשיו הוא לא מציץ כל יום בתיבת הדואר לראות אם הכרטיסים הגיעו. "התחרות תיערך ב‑12.10. רק מי שזוכה מוזמן להגיע לטקס. המשמעות היא שאם לא אקבל הזמנה, סימן שלא זכיתי. אני לא מאמין שהסרט יזכה, אבל להגיע עד לפה היה נחמד".

אפיק בן ה‑35 גדל בעפרה ומתגורר בתקוע. הוא תמיד אהב קולנוע וחלם ליצור סרטים, אבל החיים עשו את שלהם ורק בסביבות גיל 30 התפנה ללמוד ב'מעלה'. "הגעתי ל'מעלה' עם מספיק שריטות כדי לעשות אומנות", הוא מנמק. על 'מעלה' אומר אפיק רק דברים טובים. "בית הספר היה טוב אליי, ונתן לי את הכלים שהייתי צריך כדי לעשות קולנוע". הסביבה בבית הספר היא שדחפה אותו ליצור את הסרט הזה. הוא היה שנה אחרי יצירת סרט אחר, 'נירו ופליקה', סרט דוקומנטרי על אחיו והאתון שלו. הסרט, שהיה מאוד מושקע, גזל הרבה כוחות, וגם הצליח. גם 'נירו ופליקה' ראה עולם בפסטיבלים שונים. "הייתי סטודנט דלפון עם שלושה ילדים, כמעט ארבעה, והרגשתי שאין לי כוחות וגם אין לי כסף, אבל חברים ו'מעלה' דחפו אותי".

אפיק מגיע מבית דתי, אבל היום לא מגדיר את עצמו ככזה. הסרט 'המהפכה הצרפתית' מתייחד בכך שהוא שואל שאלה אנושית קיומית, ויוצא מהרוטינה המאפיינת יוצרים דתיים של בדיקת גבולות הקהילה הדתית-הלכה-אידיאולוגיה וכדומה. אפיק מסכים: "רוב האנשים בוגרי 'מעלה' הם עשר שנים מתחתיי, והנושאים שציינת לא מעסיקים אותם. במבט מהצד נראה שיש התבגרות של הציבור הדתי, כבר מבינים שיש עניין לעשות אומנות, שזו לא שליחות מטעם. היצירה עומדת בפני עצמה. גם בתחום המוזיקה אנשים מבינים שזה כך. התובנה מאוחרת, אומנם, אבל היא הגיעה".

אפיק מדבר על מוזיקה כי זה התחום השני שבו הוא עוסק. לפני שש שנים הוציא אלבום של שירי אהבה ומחאה ("הוא מורכב משירי מחאה ושיר אהבה אחד"), והיום הוא מחבר את שתי האהבות שלו, קולנוע ומוזיקה, ויוצר קליפים למוזיקאים.

בימים אלה הוא עובד עם מאיר קליינר, מוזיקאי וחבר מהיישוב, על סידרת רשת שהוא מכנה "דוקומנטרית פיוטית". הסידרה עוסקת בחייהם של רווקים מבוגרים בחברה הדתית. לא סידרה על, אלא סידרה עם. קליינר עצמו הוא רווק, והשילוב בין השניים עשוי להביא לתוצאות מעניינות. "יש כמה פרקים מוכנים והיא תצא לפייסבוק אחרי החגים".

ofralax@gmail.com