אלול של עם ישראל

סיורי הסליחות כבר לא שייכים רק לדתיים, והם מגלים את נקודת החיבור של כל יהודי לתקופה המיוחדת של טרום ימי הדין. דעה

מאיר דנא-פיקאר , כ"ג באלול תשע"ז

אלול של עם ישראל      -ערוץ 7
חלק מההכנה ליום הדין. אמירת סליחות
פלאש 90

שעת לילה מאוחרת, ובבית הכנסת עדס שבנחלאות יושבים עשרות בני נוער מתיכון מקיף במרכז הארץ ושרים יחד "אדון הסליחות".

כשמסיימים, מתחיל אחד התלמידים ספונטנית לשיר "עננו אלוקי אברהם" והחברים, שכבר מכירים את השיר, עונים אחריו. כך זה נמשך דקות ארוכות. אני, מדריך הסיור בערב זה, עומד מהצד בלי להתערב ויודע שזו חוויה שאקח איתי לימים הנוראים.

"סיור סליחות" הוא צירוף מילים שצץ בשנים האחרונות והפך להיות חלק בלתי נפרד מימי הרחמים והסליחות. מנהג ישראלי יפה שבו, כחלק מההכנה ליום הדין, יוצא עם ישראל לסייר בלילות, סופג אווירה ומסיים באמירת סליחות באחד מבתי הכנסת. יש הטוענים שיש בזה משהו מעט מלאכותי והמוני, אבל כמי שהדריך והשתתף בלא מעט סיורים כאלה מטעם מדרשת חברון, אני מגלה בהם בקלות את נקודת האמת ואת הכמיהה לחיבור לתקופה ולעומק שבה. לא פלא שמשנה לשנה נוספים עוד ועוד אנשים למנהג הזה.

הם יוצאים בהמוניהם – חיילות וגמלאים, נערות תיכון ותלמידי יסודי, סטודנטים וועדי עובדים, חילונים ודתיים – רבים רבים יוצאים באחד או יותר מהלילות לסייר בירושלים, בחברון ובערים נוספות, נהנים מהאוויר הקריר של תחילת הסתיו וסופגים אווירה מיוחדת שתכין אותם לראש השנה. לא צריך להרחיק, החוויה נמצאת כאן קרוב לבית. וכשעומדים עשרות אלפים ברחבת הכותל וקוראים בקול גדול "ה' הוא האלוקים", באמת אי אפשר לעמוד בפני זה. אל תחמיצו.

כמובן גם המקום חשוב – בירושלים יש לנו את מקום המקדש, שבו התרחש השיא של הימים הנוראים כאשר כהן גדול נכנס אל קודש הקודשים ומבקש על צורכי עם ישראל, כשכל העם ממתין לראות את לשון הזהורית הופכת ללבן. בחברון יש לנו את זכות האבות הקדושים שמוזכרים שוב ושוב בתפילות הימים הנוראים – אברהם שיצר את כוח מסירות הנפש בעם ישראל, יצחק שנעקד על גבי המזבח ויעקב, אבי האומה הישראלית. משנה לשנה המנהג תופס תאוצה בעוד מקומות, כשלכל מקום יש את הסיפור הייחודי שלו.

שאלתי תלמידים: למה אומרים את הסליחות דווקא בלילה או באשמורת הבוקר, ולא בשעת בוקר מאוחרת או אחרי הצהריים, כשאנחנו ערניים יותר? התשובה שהגענו אליה היא שהשקט של שעות הלילה הקטנות, הרוגע מחוץ לשעות העבודה וההמולה, מאפשרים לנו לפתוח את הלב, להתבונן פנימה, לשמוע ולדבר דיבורים של אמת ולהתמלא ברצון טוב.

איך אנחנו שרים לפני תקיעות השופר? "עת שערי רצון להיפתח, בו אהיה כפי לא‑ל שוטח". יש זמן מתאים, יש מקום מתאים ואפשר בהחלט לעלות מעלה כשהשמיים אינם הגבול.