מי במים

למרות ניסיון העבר העשיר ועם כל ההיערכות מראש - להמוני יהודים בטקסס ובפלורידה אין מושג איך הם הולכים לעבור את ראש השנה.

ניצן קידר - ערוץ 7 , כ"ג באלול תשע"ז

מי במים                -ערוץ 7
השטפונות בפלורידה
צילום: Carlos Barria, רויטרס

ההכנות לראש השנה בקהילה היהודית ביוסטון מזכירות קצת ניסיון מואץ להגיע מחורבן לגאולה.

במגרש החנייה של בית הכנסת האורתודוקסי בעיר מפוזרים בערימות ספרי קודש, בעיקר סידורים וחומשים, חלקם ספגו את נזקי המים של סופת ההוריקן 'הארווי'. איימי גולדשטיין, חברת הקהילה, מספרת על ספר קינות אחד שמוטל שם, כולו מנופח ומלא בעובש - מראה כל כך סמלי מבחינתה. "אנחנו בוכים ועובדים, עובדים ובוכים, אבל לא מוותרים. צריך להכשיר את בית הכנסת לתפילה בחגים".

זו הפעם השלישית שבית הכנסת הזה סופג נזק כבד בסופה. אחרי פעמיים כבר הבינה נשיאות בית הכנסת שיש להקים צוות תגובה לסופת ההוריקן הבאה, שהגיעה בסופו של דבר. אבל לסופה כזאת, גם צוות התגובה שהתכונן בשנים האחרונות לא ציפה. המים שהציפו את המבנה הגיעו עד לגובה של מטר וחצי. מדובר בקהילה של כ‑350 משפחות, ורובה חיה מסביב לבית הכנסת אשר משמש גם כמרכז קהילתי - וזאת לאחר שהוקם שם גם עירוב, שמאפשר להם להגיע לבית הכנסת בלי להסתבך בשאלות של טלטול ותחום שבת. רבים מחברי הקהילה נותרו ללא קורת גג.

השאלה שמעסיקה את כולם היא היכן וכיצד יתפללו בראש השנה. מרבית הספרים שהיו במבנה יצאו מכלל שימוש, והמים פגעו כמעט בכל חדר אפשרי. ספרי התורה של הקהילות ניצלו ורובם נלקחו מבעוד מועד מבתי הכנסת. הפנים של חברי הקהילה, שמסתובבים בשכונה ומנסים להתמודד עם הנזקים, אומרות הכול. כאן לא לובשים חג בשלב זה, זה נראה בעיקר כמו אבל. חורבן בית, שאצל חלק מהמשפחות מתרחש בפעם השלישית בחייהן.

אבל הקהילה הזאת לא מוותרת. המעטים שיצליחו להכשיר את ביתם למגורים עד החג יארחו אחרים. הרב בארי גלמן, רב הקהילה האורתודוקסית, הסתובב בתחילת השבוע בבית הכנסת ואמד את הנזקים הכבדים. "אנחנו נצטרך להכשיר במה זמנית לחגים ולסדר עוד כיסאות ושולחנות, שרבים מהם ניזוקו מהמים ומהרוח. הכול אפשרי", הוא אומר.

הרב גלמן מביט סביב בעצב. בית הכנסת ישתקם, הוא יודע, אבל הפעם נפגעו מספר רב מאוד של חברי קהילה - והשיקום שלהם הרבה פחות ברור מאליו. עם זאת, חברי הקהילה שמתגוררים במקומות גבוהים יותר ביוסטון משתדלים להכניס אל בתיהם כמה שיותר משפחות אחרות ועושים זאת בשמחה.

השכונות היהודיות נפגעו ראשונות

אחרי שמדינת ישראל תרמה כמיליון דולרים לשיקום הקהילה היהודית ביוסטון, תרומה שמצטרפת לתרומות רבות אחרות מרחבי העולם, אפשר לדבר על הנזקים במספרים. יותר מאלף משפחות יהודיות נותרו ללא קורת גג בעקבות ההוריקן. המוסדות המרכזיים של כל הקהילות הוצפו וניזוקו, כשהקהילה האורתודוקסית סופגת את הנזקים המשמעותיים ביותר למוסדותיה. "מעולם לא התמודדה קהילה יהודית בארצות הברית עם הרס ונזק כה רבים", מספר לי וונש, נשיא הפדרציה היהודית של יוסטון. בשבוע שעבר, עדיין תחת ההלם הראשוני, הוא יצא בקריאה לכל יהודי העולם לסייע, קריאה שכאמור נענתה.

קונסול ישראל ביוסטון, גלעד כץ, מתאר בשיחה עם 'בשבע' עד כמה בעייתי המצב ביוסטון, שבה חיים כ‑60 אלף יהודים. "לצערי הרב, הקהילה היהודית היא אחת הקהילות שנפגעו הכי קשה ביוסטון. הסיבה היא הקרבה לנחל שזורם לרוחבה של העיר. השכונות היהודיות היו הראשונות שנפגעו, ויש קהילות שמרבית בתי החברים בהן הוצפו. ברמה הקהילתית, הקהילה היהודית נמצאת היום באחד המצבים הקשים ביותר מאז הגעתם של ראשוני הקהילה ביוסטון לפני כ‑40 שנה. הסיפור הזה הולך ללוות את הקהילה לאורך חודשים ארוכים".

זה אסון בסדר גודל שיכול לזעזע קהילה עד כדי כך שחלק מהאנשים יחשבו לעזוב?

"למרות המכה הקשה, הקהילה מאוד חזקה והאנשים מאוד אופטימיים ומאמינים. הם אולי קצת שפופים עכשיו, אבל מההיכרות שיש לי עם האנשים, ברור לי שהם יתגברו על זה ויצליחו לשקם את כל המכות שחטפו כקהילה וכפרטים. אני בטוח שהקהילה תצא חזקה ומאוחדת יותר. על מפגעים מסוג זה נאמר 'עת צרה ליעקב וממנה ייוושע'".

בסוף השבוע מכנסת נשיאות הפדרציה היהודית ביוסטון את כל הקהילות לכינוס מיוחד שנועד לתת לתושבים את הכלים לצאת מהמשבר – החל מייעוץ בריאותי ופסיכולוגי וכלה בפעילות מול הביטוח, בסיוע שתיתן עיריית יוסטון ובשיקום המיידי ששותפים לו כבר גופים רבים.

גם סוגיית האוכל הכשר שאזל מהמדפים בזמן הסופה כבר טופלה. שליחי חב"ד היו מעורבים כבר בימי ההתאוששות הראשונים בהבאת מזון כשר מהאזור, ועד לראש השנה המרכולים יתמלאו מחדש. בקהילה יש מי שהציעו שבאחד האולמות הגדולים שממילא דורש תיקון, יאכלו במשותף חלק מהחברים שנותרו ללא בית את ארוחות החג, ויעודדו זה את זה. ברוח הקהילתית ביוסטון, סבירות גבוהה שזה מה שיתרחש בסופו של דבר.

כדי לנסות ולעודד את התושבים היהודים ולא רק אותם, הגיעו השבוע 50 רבנים מ-12 מדינות בארצות הברית, שעברו בין אלו ששבו לבתיהם וניסו לשמח אותם. לאחר מכן יצאו הרבנים בקבוצה שאורגנה על ידי נציגים מחסידות חב"ד לסייע לתיקון בתים שמצבם איפשר זאת, ומאוחר יותר חילקו מזון לאנשים שמצאו מחסה במוסדות שונים, ותוך כדי הארוחה גם הציעו אוזן קשבת ומקום לפרוק את הדמעות.

הרב יוסי ליפסקר, חסיד חב"ד ממסצ'וסטס שהוביל את הרבנים, מספר כי במהלך יום שלם ראה בעיקר דמעות בעיניים. "זה אומנם הזמן הכי עמוס בשנה בשביל כל רב, אבל אם לא נהיה כאן, לא נוכל להיכנס לראש השנה כראוי. הנוכחות הזאת שולחת מסר חזק לאנשים שחייהם השתנו מן הקצה אל הקצה: אנחנו כאן כי אכפת לנו, לעם היהודי אכפת ממך ולא נשכח אותך".

אחד הרבנים שהשתתפו בקבוצה סיפר: "כשהגענו הרגשתי כאילו קיבלתי אגרוף בבטן. לא הייתי מוכן בשום צורה למה שראיתי. אני לא יכול לחשוב על האנשים האלה נכנסים לחגים כשרוחם כה שפופה, ואני חושב שהם חיזקו אותי לא פחות מאשר אני ניסיתי לחזק אותם".

הרב אלי גודמן, שהצטרף לקבוצה, יודע מניסיונו כמה זה כואב לראות את בית הכנסת שלך במצב קשה. לפני שנים ספורות, סופת ההוריקן 'סנדי' פגעה בבית הכנסת שלו בלונג ביץ' שבניו-יורק, וגם בביתו הפרטי. "בשבועות הראשונים כאשר הזרקור הלאומי מופנה אליך, העזרה מגיעה מכל הכיוונים. באופן ריאלי, זה לוקח שנתיים להתאושש, וגם זה אם אתה אדם חזק במיוחד".

גודמן שיתף את הסובבים אותו בעצות מעשיות כיצד להתמודד עם הרשויות, וכיצד לנסות לצמוח מתוך משבר גדול כזה. כשיצא ראה כמה אנשים שמחייכים אליו בתודה. "אני את שלי עשיתי", סיכם.

כל אחד מארח משפחה

ובחוף המזרחי, במיאמי, אין זכר לאווירת הנכאים מיוסטון. גם כאן ספגו נזקים, אבל אין מה להשוות בין הקהילות היהודיות בשתי הערים. במיאמי שומרים על אופטימיות וחיוך, שביוסטון קשה להעלות על פני האנשים.

בלילה שאחרי שוך הסערה יצאו האנשים לרחובות כדי לנסות ולהעריך את הנזקים של הסופה 'אירמה'. הרב יעקב צוקר, המנהל המשותף של המרכז היהודי של חב"ד בפלורידה קיז, מספר על הדאגות המרכזיות בימים האחרונים: "אנשים קוראים לי ואומרים: 'רבי, מה נעשה?', ראש השנה בשבוע הבא, ואני לא יודע מה להגיד להם. אנחנו פועלים באופן אינטנסיבי כדי לחזור לשגרה, ובעיקר לדאוג לצורכי החג ולסיוע לכל הנזקקים, ויש לא מעט כאלה".

סם קאופמן, חבר הקהילה היהודית המשמש גם בתפקיד מוניציפלי בקי-ווסט, מסביר עם זאת כי "נפלו עצים מסביב לבתים, אבל ההצפות לא היו קשות כמו בטקסס, ואני מאמין שנצליח לשקם את הנזקים באופן מהיר יחסית".

הקהילה בקי-ווסט אף פתחה קבוצת ווטסאפ, שבה כל מי שחוזר מצלם את האזור הקרוב לביתו ושולח גם לשכניו. "כמי שמנותקים כמעט לגמרי מאפשרות להתעדכן באמצעות התקשורת, הקבוצה הזאת מספקת מידע לכל הקהילה, ולשמחתי מדובר בעיקר במידע חיובי בשבילנו", מוסיף קאופמן.

הרב אבשלום בסקין, תושב אורלנדו שבפלורידה, שאליה כמו גם אל אטלנטה נמלטו רבים מיהודי מיאמי, מספר: "זה לא ייאמן לראות את האחדות של העם היהודי. כל אחד בקהילה שלנו מצא את החדר והפינה לארח מישהו. אליי הגיע בארבע לפנות בוקר הרב של העיר טמפה עם שבע נפשות. כאן מתגלים תמיד הכוחות המיוחדים של עם ישראל. מאוד מעניין לראות שאפילו לאחר שהמדינה הציעה מקלטים מרווחים, אנשים הפצירו בתושבי מיאמי לבוא להתארח, ואף התאכזבו כשלא הגיעו".

לפני הסערה דאגת ממה שיכול להתרחש כאן?

"המשפחה שלי בארץ מאוד מודאגת, אבל אמרתי להם: זה לא סתם שלפני ראש השנה אנחנו נמצאים במצב כזה, שאמריקה הגדולה עם פצצות האטום לא מסוגלת לעמוד בו. זה מסר לכולנו".

סטיב בארט ממיאמי מספר לנו על התנודות הקיצוניות במזג האוויר במהלך הסופה: "יום לפני שהכול החל, היה כאן כל כך חם שהיית יכול לטגן חביתה על האספלט של הכביש. ואז הסופה - רוחות מטורפות, גשם עז והכול כשהחום נמשך".

"כשאתה מביט מהחלון אתה רואה יום יפה, כאילו יצאת כאן לחופשה - וזה יום בלבד אחרי ההשתוללות של הסערה. כל זה רק כשמביטים לשמיים; אבל כשמביטים למטה רואים את הכבישים חסומים, עצים שעפו על בתים. העיר ריקה והכול סגור, איש אינו מסתובב ברחוב, כולם חוששים", אומר בארט.

"אין טלוויזיה, ובשביל אמריקאים בלי טלוויזיה זה כמו בלי אוויר. אין אינטרנט, וסביר להניח שכל מי שנמצא מחוץ למיאמי מעודכן הרבה יותר מאיתנו. אבל ממה שרואים פה יש הרבה סיבות לאופטימיות. הנזקים לבתים לא נראים כה גדולים עד שאי אפשר להתגבר עליהם בתוך זמן קצר".

ביוסטון אנשים נשמעים במצב רוח שפוף אחרי הסופה, וכאן זה נראה אחרת.

"כאן הייתה לנו אפשרות, לפחות באופן עקרוני למי שנשאר, להתכונן לסופה הזאת. אנשים עדיין עם מורל גבוה. אבל בגלל שהחשמל טרם חזר ואין מים חמים, זה קשה. אנחנו מחזקים זה את זה ומשתדלים לשמור על האווירה הטובה".

אבל גם בפלורידה לא הכול חזר לשיגרה. יש מי שעדיין מנותקים מחשמל, ומדובר במיליוני בני אדם. וכשאין חשמל, במזג אוויר שמזכיר את השרב בישראל ובבתים שאחד המרכיבים העיקריים שלהם הוא עץ, החום הוא קשה וכמעט בלתי נסבל.

במיאמי כבר חזרו להכנות לקראת ראש השנה ויום הכיפורים. בתי הכנסת, כבכל שנה, יהיו מלאים עד אפס מקום. אבל גם שם, כמו ביוסטון, לפיוט "ונתנה תוקף" תהיה השנה משמעות גדולה הרבה יותר בשביל כל אחד ואחד - במיוחד כשיגיעו למילים "מי במים ומי באש".