דרושה מהפכה נגדית

איילת שקד מנסה להתמודד מול המהפכה השיפוטית של בג"ץ בצעדים מדודים, אולם גל הפסיקות האחרונות מעמיד בצל את כל הצלחותיה

שלמה פיוטרקובסקי - ערוץ 7 , כ"ג באלול תשע"ז

דרושה מהפכה נגדית     -ערוץ 7
שרת משפטים שוחרת טוב זה לא מספיק. שקד לצד השופטות חיות ונאור
צילום: דוברות השרה שקד

1

הישגיה של שרת המשפטים איילת שקד בשינוי מערכת המשפט, נראים בהחלט מרשימים כאשר בוחנים אותם כל אחד בפני עצמו.

אך מה שאירע בשבועיים האחרונים, לרגל סיום תקופת כתיבת פסקי הדין של השופט הפורש אליקים רובינשטיין, מעמיד באור אחר את כל השנתיים האחרונות. האימפריאליזם המשפטי שהפגינו שופטי בית המשפט העליון בתוך זמן קצר כל כך, מציב סימן שאלה גדול סביב כל ההישגים של שקד. הרושם הוא שאם לא יגויסו כל הכוחות, ולא יתרחשו שניים-שלושה מהלכים מכריעים, כל הניסיון לשנות את פני מערכת המשפט יתחיל אולי להבשיל אחרי שהסוסים כבר יברחו רחוק רחוק מהאורווה.

נציין לצורך העניין רק שלוש אבני דרך שמבטאות את עומק הצרה. הראשונה, מהשבוע שעבר, היא הצהרת הבטלות על התקציב הדו-שנתי. הנקודה היא לא הסוגיה הספציפית, אלא התקדים העקרוני שמרחיב לאין קץ את הביקורת השיפוטית על חקיקת הכנסת. על פי שופטי בג"ץ, מעתה לא צריך חוק יסוד כדי לבטל חקיקה. בית המשפט רשאי לבטל כל חקיקה שאינה נראית בעיניו.

השנייה היא ביטול חוק הגיוס ביום שלישי. הביטול, שפוגע בחוק שחוקק לאחר שבג"ץ כבר ביטל חוק קודם בנושא, חותרת תחת אחד התפקידים המרכזיים של הכנסת: יצירת האמנה החברתית בין כלל חלקי האוכלוסייה. אמנה, ככל פשרה, לא מוציאה את הצדדים וכל תאוותם בידם, אך היא מבטאת את הרעיון שחברה פועלת באמצעות הסכמות. כשבג"ץ נכנס באמצע, היכולת לקיים חברה תקינה למרות קווי שבר עמוקים נפגעת מהיסוד.

השלישית היא פתיחת האופציה לגופי כשרות אלטרנטיביים, החלטה שחותרת באופן יסודי סביב ההסכמות שהובילו לחקיקת חוקי היסוד בשנות ה‑90. בסיס החקיקה היה פסקת "שמירת הדינים", הקובעת כי החוקים שהיו בתוקף לפני חוקי היסוד לא ישונו. נכון שבג"ץ לא פסל את חוק איסור הונאה בכשרות, ולכן לכאורה לא פגע בשמירת הדינים, אולם בפועל הוא רוקן אותו מתוכן. מי שתמים לחשוב שהכרסום בתוקף החוקים הוותיקים ייעצר כאן, מוזמן לקרוא את חוות דעתה של השופטת ענת ברון מפסק הדין בנושא הכרה בנישואי זוגות חד מיניים, גם הוא מהשבועיים האחרונים. ברון כותבת שם שפסקת שמירת הדינים לא תוכל להגן לאורך זמן על חוקים שסותרים את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. כל אלו, אגב, בולטים במיוחד על רקע העובדה שגם השבוע, בבג"ץ התחבורה הציבורית בשבת, התברר שוב שכאשר שופטי בג"ץ אינם מעוניינים לעסוק בסוגיה כלשהי, הם יודעים היטב כיצד לזרוק את העותרים מכל המדרגות (במטרה שישובו חזקים יותר, כמובן).

צעדים מדודים, עקב בצד אגודל, כפי שעשתה עד היום בהצלחה רבה שרת המשפטים מול מערכת המשפט, לא מסוגלים לעמוד בפני גל הצונאמי שאנו חווים. משול הדבר לאדם שמרגיש את רעידת האדמה, רץ בכל כוחו למקום גבוה, אך גלי הצונאמי, בזה אחר זה, שבים ומטביעים אותו בעומק הים. כאן דרושה מהפכה, ופחות ממהפכה עמוקה לא תספיק כאן. אלא שמהפכות אי אפשר לעשות לבד. כדי לדחוף את המהפכה לא די בשרת משפטים שוחרת טוב, ואפילו לא במפלגה אחת שתקדם את הנושא. לכך נדרשת קואליציה רחבה מאוד. בשביל לפתוח במהלך צריך לגייס את כל הכוחות בתוך הקואליציה שמבינים את הבעיה. ישראל ביתנו מחד, חרדים מאידך, הבית היהודי בתווך, והגורמים הרלוונטיים מתוך הליכוד בתמיכה צמודה והדוקה. כל הכוחות הללו חייבים להבהיר לראש הממשלה שבלי מהלך נחוש ומוצהר לבלימת שלטון בג"ץ לא תהיה לו קואליציה, לא כעת ולא לאחר הבחירות.

פסקת ההתגברות, שעליה דובר במשך שנים, כבר לא תעשה את העבודה הנדרשת. כאן נדרש מהלך עומק של תיקון חוק יסוד השפיטה. התיקון לחוק צריך להחזיר את בית המשפט העליון לגודלו הטבעי, ולהוציא את סמכות ביטול החוקים מידי בית המשפט. אין זה אומר ביטול הביקורת החוקתית. בית המשפט העליון יוכל להצהיר שחוק מסוים איננו חוקתי. אולם הכנסת, בהצבעת רוב חבריה, תוכל לגבור על כל פסיקת חוק בידי בג"ץ ולא חשוב מה תהיה עילתה. בנוסף לכך יצטרך חוק יסוד השפיטה, או לחילופין חוק יסוד חקיקה שייחקק לצידו, לעשות אחת ולתמיד סדר בעילות הלגיטימיות להתערבות בג"ץ, הן בחקיקה והן בהחלטות הרשות המבצעת. להחזיר למקומה הראשון את בדיקת זכות העמידה, להגביל את עילות הביקורת לבחינת החוקיות, ולהוציא מהמשחק את עילת הסבירות.

בנוסף לכך דרושה רפורמה במבנה בית המשפט העליון. יש הרבה דרכים לעשות זאת, הנה אחת לדוגמה: להרחיב את הרכב בית המשפט העליון הקיים ל‑21 שופטים, ולשנות את שמו ל"בית המשפט לערעורים". מעליו להקים בית משפט עליון במתכונת האמריקנית, ששופטיו מעטים, ממונים בידי המערכת הפוליטית, ובוחרים את נושאי עיסוקם בקפידה. ערכאת העל הזאת, שתוגבל בכל ההגבלות והרכבה הראשון יהיה שמרני לחלוטין, תוכל אולי לייצר את שינוי הרוח הנחוץ למערכת כולה. זה כאמור רעיון אחד, ייתכנו כמובן רעיונות נוספים, אך שום דבר שהוא פחות ממהפכה לא יפתור את הבעיה.

2

כולה שלי

התוכנית המדינית של ח"כ בצלאל סמוטריץ', שהפכה השבוע באופן רשמי לתוכניתה של מפלגת האיחוד הלאומי, היא משב רוח רענן, לא בגלל הפרטים שלה. האמת היא שבמידה רבה הפרטים שלה אינם חשובים, כי בדומה לכל התוכניות שמציעות סוף לסכסוך הישראלי-פלשתיני, גם התוכנית הזאת איננה ישימה. בסופו של דבר ספק אם ניתן לייצר תוכנית אמיתית שהיא גם בעלת סיכוי להתממש, וגם פותרת את בעיות היסוד של הסכסוך בין היהודים לערבים במרחב המזרח התיכון.

אז מה בעצם מרענן בה כל כך? לטעמי עיקר החשיבות בתוכנית הוא הצבת העמדה הברורה שלפיה "כולה שלי". ארץ ישראל שייכת כולה לעם ישראל. לא בקריצה ולא על תנאי. שייכות מלאה ורק לעם ישראל. היום זה נחשב בשיח הישראלי לקיצוני מאוד, אבל לפני 40‑50 שנה חלקים ניכרים מהחברה הישראלית, הם בימין והן בתנועות הפועלים, חשבו בדיוק כך. העמדה הזאת שלפיה "כולה שלי" היא קריטית להישרדותנו בארץ הזאת כעם. זה נכון קודם כול אינטואיטיבית. מעבר לכך, כפי שמדגימה היטב המשנה הראשונה במסכת בבא מציעא, עצם הטענה "כולה שלי" מעניקה יתרון למי שטוען אותה, במקרה הזה במאבק על ארץ ישראל. טוב תעשה גם מפלגת הבית היהודי אם תשקול לאמץ את אותו עיקרון, גם אם תבחר לכנות אותו בשם שונה.

3

בעיה מקומית ברמה ארצית

חקירתם של ראש המועצה המקומית מבשרת ציון ואיש העסקים רמי לוי, כמו גם חקירות קודמות של ראשי רשויות מקומיות וכן כתבי אישום שהוגשו, מעלות את השאלה האם לא הגיעה העת שהמוסד לביטוח לאומי יכיר ב"שחיתות" כ"מחלת מקצוע" במקצוע "ראש רשות מקומית".

וברצינות, שטף החקירות הללו שמגיעות אלינו בגלים מעלה שאלה קשה: למה כה רבים ראשי הרשויות המקומיות ובכירי הרשויות שמסתבכים בפלילים? בעבר ניסינו לתת לשאלה הזאת הסבר מהתחום הפסיכולוגי. היום תרשו לי להתמקד בהיבט המוסדי.

ראש רשות מקומית הוא אדם שנמצא בעמדה קשה מאוד. האתגרים העומדים בפניו הם עצומים, הלחצים גדולים, והפיתויים לעיתים גדולים עוד יותר. מנגד, המערכת במרבית הרשויות המקומיות איננה מסוגלת להתמודד כראוי עם האתגרים העומדים לפניה, קודם כול עקב מחסור כרוני במשאבים. קחו למשל את הנושא הבעייתי ביותר: תכנון ובנייה. המערך המקצועי העומד לרשותם של מרבית ראשי הרשויות בתחום הזה הוא דל מאוד. דל מדי. התוצאה של המצב הזה היא בהרבה מקרים התנהלות לא מקצועית. זה נכון בתכנון ונכון גם בנושא של רישוי עסקים. כאשר מצד אחד עומדים על הכף סכומי עתק, ומצד שני המערך המקצועי דל, נוצר תווך בעייתי מאוד שבו קל מאוד לשחיתות להיווצר. פיתוי קטן, מעידה קטנה, והדרך לשחיתות קצרה מאוד.

*** הפינה הכלכלית ***

יש משכורת גבוהה מדי

מינויו של קאר שולץ למנכ"ל ענקית הגנריקה 'טבע' הביא אחריו באופן אוטומטי את פרסום חבילת התגמול המפנקת מאוד שבה ריפדה 'טבע' את הגעתו של המנכ"ל החדש לפתח תקווה. שכרו השנתי הבסיסי של שולץ יעמוד על שני מיליון דולרים, אך תנאיו הם מבוססי ביצועים. שולץ יהיה זכאי גם לבונוס של 140 אחוזים משכרו השנתי, שיכול להגיע באופן מירבי ל‑200 אחוזים, בהתאם לעמידה ביעדיו. כלומר שבתרחישים אופטימיים במיוחד, הבונוס יכול להגיע עד 4 מיליון דולרים בשנה. במעמד החתימה יזכה שולץ למענק של מניות חסומות, כלומר שניתנות למימוש בכפוף לתנאים שונים, בהיקף של 5 מיליון דולרים. בנוסף לכך יינתנו לו שתי חבילות של מניות בהיקף של 7.5 מיליון דולר כל אחת (15 מיליון דולר ביחד), כך שבסך הכול הוא יהיה זכאי ל‑20 מיליון דולר במניות ובאופציות בכפוף לעמידה ביעדים ובתנאים שונים. כל זה בנוסף למענק חתימה מזומן של 20 מיליון דולרים, שאותו יקבל בכפוף לעמידה ביעדים. נשמע מפנק? בהחלט.

לקנא בו? כן, אבל לא בהגזמה. מחקרי כלכלה התנהגותית מלמדים שהקלישאה על כך שאי אפשר לישון ביותר ממיטה אחת ואי אפשר ללבוש בו זמנית יותר מזוג מכנסיים אחד איננה רק קלישאה. עלייה בשכר מגדילה את האושר עד רף מסוים מאוד. מעבר לרף הזה, שנמצא אי שם ברמת העשירון העליון, תוספת שכר לא מוסיפה לאושר.

האם ל'טבע' כדאי לשלם כל כך הרבה? גם לא בטוח. מחקרים שנעשו בעבר שוללים את הקשר בין גובה השכר לביצועיו של העובד. אומנם בעבודות פיזיות פשוטות, כמו לדוגמה העברת לבנים ממקום למקום, העלאת השכר להעברת כל לבנה תעלה את תפוקת העובד, אולם בעבודות הדורשות מחשבה ושיקול דעת, התברר כי לעיתים קרובות העלאת השכר לא רק שאינה תורמת לפריון אלא אף פוגעת בו, זאת עקב הלחץ שהשכר הגבוה יותר יוצר על העובד. הדבר נכון במיוחד ברמות השכר הגבוהות יותר, כדוגמת זו שעליה אנחנו מדברים.

מחקרים אחרים ערערו גם על הסברה הרווחת שלפיה שיטת הבונוסים, שמתגמלת את המנהלים על הצלחתם, מגדילה את רווחיהן של החברות שבהן הם עובדים. התוצאות מראות שמנהלים לא פועלים טוב יותר משום שבחשבון הבנק שלהם יש בסוף החודש מאתיים אלף שקלים ולא מאה אלף שקלים. הדבר היחיד שקורה כנראה בעקבות הבונוסים השמנים שנהוג לתת למנהלים הוא העצמת "מירוץ החימוש" בנושא, וממילא חסכונותיהם של המנהלים וגם הירושה שהם מותירים לילדיהם, הולכים ותופחים.

לתגובות: pyuter@gmail.com