כך טוען פרופ' הערבי אמריקני אדוארד סעיד במאמרו שפורסם ביומון אל חיאת המופיע בלונדון וגם באל אהרם המצרי. קטעים ממאמרו מביא שירות ממר"י.

לפני כשישים שנים היתה יהדות אירופה באחת מנקודות השפל העמוקות ביותר שלה כותב סעיד בפתח מאמרו. יהדות זו הובלה על ידי הצבא הנאצי בקרונות בקר אל מחנות המוות ושם נרצחה בשיטתיות בתנורי גז. הפעילות שהכשירה את הרצח של היהודים היתה הדרגית תחילה ניטלו זכויותיהם האזרחיות לאחר מכן הם פוטרו ממקומות עבודתם, בהמשך הם סומנו כאויב המדינה שיש להשמידו ולבסוף הם גם הושמדו.

למרות יחסם המגוחך של המעצמות גרמניה צרפת ואיטליה כלפי היהודים כאל קבוצה ערמומית ובעלת כוחות והשפעה על ממשלות ושליטים, תפיסה זו התקבלה על ידי הציבור הרחב ובסופו של דבר אירופה התנכרה ליהודיה ולא הצילה אותם מהשמדה.

אמנם טוען סעיד אין לערוך השוואות בין "אסון אנושי" למשנהו אך ניתן לערוך אנאלוגיות בין נקודות דמיון סמויות. לטענתו אך אירוני הדבר שדוקא מדינת היהודים ו"מנהיגה הפסיכופט המתיימר לייצג את עמו", הם אלו שרודפים את ערפאת כמו שרדפו את היהודים בזמן השואה.
הפלשתינים תחת הכיבוש הישראלי מוסיף סעיד מזכירים את מצבם חסר האונים של היהודים באירופה ב 1940.

בעוד רה"מ שרון טוען כי ישראל מנהלת מאבק הישרדות כנגד הטרור הפלשתיני ממשיך "רוצח הערבים המשוגע" לשלוח את מטוסי האף 16, את מסוקי התקיפה ואת מאות הטנקים כנגד אוכלוסיה נטולת הגנה ולא חמושה ובכך זורע הרס ואנדרלמוסיה ברש"פ, דברי סעיד.

סעיד טוען כי בעוד הארגונים הציוניים טוענים שהמתקפה על ישראל היא בעצם זקיפת ראשה של האנטישמיות מתקופה השואה לאמיתו של דבר המדיניות הישראלית היא שמהווה אסון לאיזור וככל שישראל מתעצמת היא זורעת יותר הרס במדינות סביבה וממיטה קטסטרופה על הפלשתינים. כוחה של ישראל הוא כוח המנוצל למטרות שטניות ולא להתגוננות, קובע סעיד.

ישראל מסכם סעיד צריכה לשאול את עצמה האם הרס הרש"פ והמצור על מנהיגם של תושביה הטבעיים של פלשתין הם יישומו של החזון הציוני אליו נשאו היהודים את עיניהם במשך הדורות.