דרך החתחתים שעבר תאגיד השידור הציבורי 'כאן' עד לרגע שבו עלה סוף סוף לאוויר למחרת ל"ג בעומר השנה, כמעט הצליחה לקבור כל טיפה של חגיגיות ברגע הכמעט היסטורי.
ניסיון שהושקעו בו מאמצים רבים ולא מעט מחשבה, כיצד להוציא את השידור הציבורי בישראל לדרך חדשה והרבה יותר טובה. פעם אחר פעם נדחתה פתיחת השידורים. כל משדרי יום העצמאות שהוקלטו מראש באולפני התאגיד, ואמורים היו להיות יריית הפתיחה וכרטיס הביקור המקצועי שלו, נגוזו כמעט כלא היו, וגרמו בכך למפח נפש אדיר. עד לרגע האחרון, כזכור, בכלל לא היה ברור בעצם איזה תאגיד יעלה לאוויר. האם יהיה זה התאגיד השלם, כפי שאכן קרה בסופו של דבר, בחסות צו ביניים של בג"ץ, או תאגיד קצוץ כנפיים, בלי חטיבת חדשות, שאמורה הייתה (ובעצם עדיין) להפוך לתאגיד נפרד.
בניסיון לפתוח את השידורים באווירה מרוממת חיבלו גם, כנראה שבאופן מכוון, עובדי רשות השידור שפורקה, למרות שרבים מאוד מהם נקלטו בסופו של דבר בתאגיד. פסטיבל אבל, בכי ומספד כמעט אינסופי ליווה את סיום השידורים ברשות השידור, והכול באווירה דרמטית, משל באה כאן אל קיצה התקשורת הישראלית כולה, ולא פורק גוף תקשורת אנכרוניסטי, מיושן, ובמידה רבה חסר זכות קיום.
בפסטיבל האבל הזה היו כמה רגעים מביכים במיוחד. אחד מהם נרשם כאשר נציג ישראל להקראת תוצאות ההצבעה הישראלית באירוויזיון נפרד בשם רשות השידור מכל הצופים ברחבי אירופה, וגרם לתקשורת האירופית לחשוב שישראל החליטה לפרוש מהתחרות החל מהשנה הבאה. רגעים מביכים אחרים נרשמו בכמה מונולוגים שהשמיעו קריינים שונים בתחנות הרדיו והטלוויזיה, ביממות האחרונות לקיומה של הרשות. משמיעת המונולוגים הללו אפשר היה לקבל את הרושם שעובדי הרשות נזרקים לכלבים, בעוד שלמעשה מרביתם נהנו מחבילות פרישה סבירות ומעלה.
שאלות קשות גם מימין
למרות זאת השתדלו באולפן במודיעין לשוות נופך חגיגי לרגע פתיחת השידורים מחדש בתאגיד הציבורי 'כאן'. אולם כבר הרגע הראשון של השידורים - קריאת מהדורת חדשות הבוקר של קול ישראל, העלתה את השאלה החשובה ביותר: מה נשתנה? קריין חדשות הבוקר הראשונות בתאגיד היה מלאכי חזקיה. ואם השם הזה נשמע לכם מוכר, לא טעיתם. אכן מדובר במלאכי שלנו, זה ששידר ברשות השידור במשך 42 שנה. גם יומן הבוקר, זה שאיתו נוסעים רבים לעבודה, הוגש על ידי אריה גולן. לא ליהוק מקורי במיוחד, שנמשך עם שדרנים ותיקים נוספים ששמם לא נפקד מהרשימה. גם בסגל העיתונאים של התחנה אפשר למצוא את השמות המוכרים, לצידם של כמה שמות חדשים ומרעננים. דוגמה לכך היא הדסק הצבאי, שבו ניתן למצוא לצידה של כרמלה מנשה המיתולוגית את רועי שרון, רכש חדש מערוץ 10.
עם זאת, לא יהיה הוגן לתאר את התאגיד כהמשכה הישיר של רשות השידור. ללא ספק נעשה במסגרת התאגיד ניסיון מודע ומכוון להגיש מוצר שונה, חדשני ועדכני הרבה יותר. מחלקת הדיגיטל של התאגיד היא אולי הטובה ביותר בכל התקשורת הישראלית, בין היתר בגלל הנהגתו של סמנכ"ל המחלקה, אלעד טנא. תוכנית התחקירים והתעודה של התאגיד הספיקה בזמן הקצר מאוד שהיא קיימת להביא פנינים, כדוגמת סרטו של אברהם שפירא "זה היה ביתי" על פינוי עמונה. מי שנראה שזכאית לתואר גולת הכותרת של שידורי התאגיד, היא תוכנית החדשות הרדיופונית הטובה ביותר בישראל של 2017 - קלמן וליברמן. מדובר בשחקנית החזקה ביותר בשוק האקטואליה הרדיופוני, קודם כול משום שהיא מעמיקה מחד ושנונה ומצחיקה מאידך. מוסיפה לחן שלה גם העובדה שמדובר בתוכנית האקטואליה הקשה היחידה ברדיו הארצי שבה מרואיין עשוי להיות מותקף בשאלות קשות מימין.
התאגיד בא לעולם לאחר חבלי לידה רבים, טכניים, תוכניים ואחרים. כמות תקלות השידור בחודשים הראשונים הייתה על סף הבלתי נסבל. נדמה שהנושא הזה מתחיל להשתפר, ויש לקוות שגם בתחומים נוספים התאגיד יעלה על דרך המלך ויספק לנו מוצר תקשורתי טוב. לא בטוח שבדמוקרטיה בכלל יש צורך בשידור ציבורי. אבל אם אנחנו כבר משלמים עליו כל כך הרבה, לפחות כדאי שניהנה מהתוצאה הסופית.