אווירה כפרית, קהילתיות ואמונה תורמים לתוחלת החיים ואיכותם. ילדים באפרת
אווירה כפרית, קהילתיות ואמונה תורמים לתוחלת החיים ואיכותם. ילדים באפרת צילום: גרשון אלינסון, פלאש 90

בימים אלו מסכמת מדינת ישראל שנתיים מדממות של גל הטרור הנוכחי.

הגל, שכונה בין השאר בשם אינתיפאדת הסכינים וגבה עד עתה את חייהם של ישראלים רבים, כוון לא אחת לעבר שטחי יו"ש. רצף האירועים עורר טענה ישנה-חדשה המכוונת הישר אל בטנם הרכה של המתיישבים. בווריאציות שונות נטען כי החשיפה לגורמי הסיכון הייחודיים לאזורי ההתיישבות אינה לגיטימית, וכי ציבור המתיישבים נגוע בזילות בחיי אדם ומפקיר את עצמו ואת ילדיו לסכנות מיותרות.

כך לאחר רצח הילדה הלל אריאל הי"ד בביתה שבקריית ארבע, טען ד"ר אורי ויס מאוניברסיטת בר-אילן: "כשקבוצת הורים בוחרת בשם תיאולוגיה פנאטית להתגורר במקום שמטיל סיכון גדול על ילדיהם, מדובר בפסיכוזה קולקטיבית". מצידו האחר של המתרס תקף האדמו"ר מסאטמר את ציבור המתיישבים במילים חריפות וטען כי הם "מפקירים את עצמם ואת ילדיהם".

הנזק מהתדמית המסוכנת שנוצרה למגורים ביהודה ושומרון אינו מסתכם באפיק התדמיתי והמוראלי, ויש לו השלכות כלכליות וחברתיות על ציבור המתיישבים, ביניהן נותני שירותים שמבקשים מחיר מופקע על הגעה לאזור ואף מסרבים להגיע בכלל, קרובי משפחה וחברים שחוששים לבוא לביקור ועוד.

שיעור התמותה הנמוך בארץ

האם התדמית המסוכנת נשענת על יסוד רציונלי? לא בהכרח. ד"ר עמוס טברסקי ז"ל, שהיה פסיכולוג קוגניטיבי, טבע את המושג הטיה קוגניטיבית והיה מחלוצי המחקר בתחום. לטענתו, תחושת חוסר השליטה של אדם בחשיפה לאירוע טרור, בשילוב סיקור נרחב של אירועים אלו בכלי התקשורת, מוציאים את החשש מהטרור מפרופורציה ומסייעים ליצירת מצג שווא ביחס לנתוני האמת.

העובדות עצמן, מתברר, מפתיעות. פילוח הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מגלה כי תוחלת החיים ביו"ש היא הגבוהה ביותר מבין המחוזות בארץ ועומדת על 83.4 שנים בממוצע לשני המינים, בעוד הממוצע הארצי עומד על 80.8 שנים בלבד. אחרי אזור יו"ש מגיע אזור המרכז עם 81.8 שנים, וירושלים עם 81.7 שנים. בהתחשב בעובדה שתוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, הנתון מפתיע עוד יותר. הנתון הזה גם מעניק ליושבי יו"ש יותר משמונה חודשי חיים בממוצע מעל שיאנית העולם בתחום – שוויץ.

בעוד תוחלת החיים מודדת את גיל הפטירה הממוצע, הרי ששיעור התמותה מתייחס למקרי הפטירה ל‑1,000 נפש בשנה. גם ביחס לשיעור התמותה ישנה עדיפות מכרעת לאזור יו"ש. בעוד הממוצע הארצי עומד על 5.5 פטירות לאלף איש לשנה, הרי שהממוצע ביו"ש נמוך באופן דרמטי ועומד על 1.6. נתון זה אומנם אינו מאוזן ומושפע ממשתנים שונים, ובעיקר מגילה הצעיר של האוכלוסייה ביו"ש. אוכלוסיית יו"ש מאופיינת בריבוי של זוגות צעירים ומשיעורי ילודה גבוהים, שמהם נגזר ממוצע גילים צעיר. מכיוון שהתחלואה והתמותה בקרב הזקנים גבוהה בשיעור ניכר מאשר בקרב הצעירים, ניתן לצפות שבאוכלוסיית יו"ש תהיה תמותה פחותה לאלף נפש. כדי להשיג נתונים מאוזנים יוצרים הסטטיסטיקנים מניפולציה המכונה תִקנוּן, שאמורה להביא בסופו של יום לתוצאות מאוזנות יותר.

מה הוא אם כן שיעור התמותה המתוקנן ביו"ש? נתוני הלמ"ס עקשניים וטוענים כי גם הוא הנמוך ביותר בארץ ועומד על 4.4 ל‑1,000 נפש בשנה. זאת ועוד, שיעור הפטירה לאלף נפש הוא הנמוך ביותר בכל קבוצות הגיל, והפער רק הולך וגדל עם השנים: בגיל 5‑24 התמותה אפסית בכל המחוזות ועומדת על ממוצע של 0.3 לאלף נפש. ביו"ש, בדומה לירושלים, חיפה והמרכז, עומד הממוצע על 0.2. בגיל 55–64, לעומת זאת, הממוצע הארצי עומד על 6 פטירות לאלף נפש, ואילו יו"ש רושמת תוצאה מיטבית של 4.1. בגיל זיקנה (75+) הפער הופך למשמעותי מאוד: 61.9 ביו"ש לעומת ממוצע ארצי של 74.3.

נתונים אלו משמעותיים מכיוון שהם משקללים בתוכם את כל סיבות המוות, כולל טרור, כמובן. הם קובעים שבסופו של דבר, התמותה ביו"ש נמוכה באופן ניכר משאר המחוזות בארץ.

מחוז יו"ש בולט לטובה גם בנתוני התחלואה הארציים. כך לגבי שחרור מאשפוז (מחושב ל‑1,000 נפש) רושמת יו"ש שיעור אופטימלי בכל שכבות הגיל. ובממוצע כולל מתוקנן, 107 לעומת ממוצע ארצי של 146. גם לגבי תמותה ממחלות לב מגיל 45+ (מחושב ל‑100,000) משיגה יו"ש תוצאה מיטבית מבין המחוזות של 260, הרחק מהממוצע הארצי של 330. תוצאה טובה נרשמה גם ביחס לתמותה ממחלות כלי דם במוח. גם בתחלואה של סרטן, מגיעה יו"ש למקום הראשון עם כ‑300 חולים ל‑100,000 לעומת כ‑400 בממוצע הארצי. בתמותה מסרטן מגיעה יו"ש למקום השני מבין המחוזות, עם שיעור פטירה של 408 ל‑100,000, בפער ניכר מהממוצע הארצי העומד על 450.

ומה לגבי בריאות הנפש? הטרור כשמו כן הוא, זורע פחד. ניתן היה לצפות שאוכלוסייה החשופה לטרור באופן יומיומי תהיה בעלת נטייה מוגברת לחרדה ולדיכאון, ותאכלס בסופו של יום יותר מיטות בבתי החולים לרפואת הנפש. אולם גם כאן נתוני הלמ"ס ממשיכים להפתיע, להדהים אם תרצו. בעוד ששיעור האשפוזים הממוצע בכלל האוכלוסייה עומד על 308 ל‑100,000, באזור יו"ש הוא נמוך בכ‑50 אחוזים ועומד על 158 בלבד ל‑100,000.

גורם אקדמי מתחום הסטטיסטיקה אומר כי "אין ספק שהנתונים היבשים מחמיאים ומשמחים בעבור תושבי איו"ש. אם אכן היה פחד מטרור - אזרחים ישראלים בריאים, צעירים וחזקים-יחסית כלכלית לא היו בוחרים לגור דווקא שם". מצד שני, הגורם טוען כי התמונה העולה מהנתונים מורכבת ורב מימדית. לדבריו, קשה לומר מה היא הביצה ומה התרנגולת: "מה קדם למה - האם החיים הטובים, רוויי הקהילה והאמונה באיו"ש תורמים לבריאות הטובה, או שרק אנשים בעלי בריאות טובה מרשים לעצמם לגור במקום שיש בו סיכון ביטחוני ואורח חיים שמצריך הרבה נסיעות למרכזי בריאות גדולים ומרוחקים?". עוד הוא מציין כי מחקרים מראים שהחיים בסביבה כפרית, ירוקה, קהילתית ואמונית תורמים לבריאות.

מתברר כי אוויר הרים צלול, אמונה ומרכיבי אוכלוסייה איכותיים הם ללא ספק רכיבים משמעותיים לבריאות. ובכל זאת, קשה להתעלם מהחיוך הבוקע מחרכי הטבלאות. כמו אומר: טובה הארץ, עובדה.

yakovntn@gmail.com

תודה ליזהר ברק על הסיוע באיסוף הנתונים