הקלטה מפחידה של תקיפת הרל"שית של ח"כ יוליה מלינובסקי ע"י מסתנן לא עניינה את ערוצי הטלוויזיה הישראליים. סיפור לא-מוכח על שלמה גרוניך מלפני 25 שנה – כן.
הסקופ על הרל"שית של ח"כ יוליה מלינובסקי שהותקפה ע"י מסתנן הוצע תחילה לחדשות ערוץ 2 אך נדחה על ידו, בטענה שהסיפור אינו מספיק חזק משום שאינו מלווה בהקלטת וידיאו, אלא רק באודיו. כזכור, הרל"שית, ששמה טניה, הקליטה את מהלך התקיפה בשיחת טלפון עם אחותה.
לערוץ 7 נודע כי עוזרה הפרלמנטרי של ח"כ מלינובסקי הציע את הסיפור למספר כלי תקשורת גדולים אך נוכח חוסר העניין שלהם, הוחלט להעלות את הסרטון באופן עצמאי בחשבון הפייסבוק של ח"כ מלינובסקי. הוא צבר יותר מ-100,000 צפיות במהלך 15 שעות מאז שהועלה לרשת.
לעומת זאת, ערוץ 2 נתן במה גדולה לטענותיה של אישה שטענה שהזמר שלמה גרוניך התנהג כלפיה בצורה לא מנומסת כששהתה בביתו לפני 25 או 30 שנה (המתלוננת היתה אז בת 17 וכיום היא "בשנות ה-40 לחייה"). זאת, למרות שלא מדובר בטענות למעשים חמורים בכל מקרה, על אף שאין כל הוכחה שהטענות נכונות, ואפילו שחלף חצי יובל מאז האירוע הנטען. גם העובדה שהטענות נשלפו לפתע מהזיכרון 24 שעות לפני שגרוניך אמור לקבל פרס על מפעל חיים, לא גרמה לאף אחד לחשוב פעמיים, אם פרסומה ראוי.
מה אפשר ללמוד מההבדל בגישה של ערוצי התקשורת הגדולים לשני המקרים? את מה שאנחנו טוענים במדור "הקרב על המשפחה" מזה שנים: כלי התקשורת הגדולים מונחים ע"י תפיסת עולם פמיניסטית צבועה המשרתת את השמאל הקיצוני, במלחמתו נגד הגברים היהודיים. כל חשד נגד גבר יהודי מנופח ומוקצן. כל חשד נגד גבר מאוכלוסיה אחרת – ערבים, מסתננים – מושתק.
במילים אחרות, לזרם הפמיניסטי לא אכפת מפגיעות בנשים. אכפת לו להשתמש בפגיעות אמיתיות ומדומות, בכדי להשיג הישג פוליטי ותודעתי, של ביזוי הגבר היהודי. זאת, במסגרת תפיסה חתרנית שמאמינה שפגיעה במעמד הגברים מחלישה את החברה ומסרסת אותה.
הכותב הוא יו"ר תנועת המשפחה