את הלגיטימיות של חסימות הכבישים קובעים הנחסמים, ולכן לא יכולה להיות נוסחה ברורה לשאלה מה לגיטימי ומה לא.
האם לגיטימי לחסום את כביש מספר 1 בשל ביקור נשיא ארצות הברית? דעתי האישית היא שבהחלט לא.
אבל דעתי אינה משנה. גם אם אוכיח באותות ובמופתים שחסימת כביש מספר 1 לצורך שיירת הנשיא פסולה מכל בחינה אפשרית, עדיין החסימה הזאת תהיה לגיטימית. פשוט משום שלגיטימיות אינה עניין של חוק, מוסר או היגיון. לגיטימיות היא פועל יוצא של הלך נפש ציבורי, והציבור מקבל את העובדה שכשמגיע נשיא ארצות הברית נכון וראוי לחסום בשבילו את כביש מספר 1.
בקיץ 1995 נפל בחלקי הכבוד לתכנן ולהנהיג את חסימת הכבישים המשמעותית ביותר בתולדות המדינה במטרה לעצור את הסכמי אוסלו. המהלך הצליח משום שציבור רחב דיו נתן לו לגיטימציה.
לעומת זאת, מחסימות הכבישים שהתארגנו כעשור מאוחר יותר במטרה למנוע את החרבת גוש קטיף, נשללה הלגיטימציה ממנהיגים בולטים בציבור הדתי-לאומי עצמו. ממילא לא ניתן היה לצפות ללגיטימציה מהציבור הרחב. לכן הפכו החסימות הללו לבלתי לגיטימיות וכך גם התייחסה אליהן לבסוף מערכת המשפט.
מי שחסם כבישים ב'זו ארצנו' נעצר לימים אחדים. מי שעבר את אותה עבירה לקראת הגירוש – ישב חודשים. אותו ציבור, אותה עבירה, אותה סיבה - זה לגיטימי וזה לא לגיטימי, כי בסופו של דבר את הלגיטימיות נותן או שולל הציבור הרחב.
גם חסימות הכבישים של הנכים נשענות בסופו של יום על הסימפתיה וההזדהות הציבורית. כל עוד היא קיימת, קיימת גם מידה מספקת של לגיטימיות, ולכן מתקיימת מדיניות של כפפות משי מצד המשטרה ומערכת המשפט. אבל אם נניח שהממשלה תצא במסע תעמולה והציבור ישתכנע שאין ממש בתביעת הנכים, באותו רגע ההפגנות שלהם יהפכו בלתי לגיטימיות, המשטרה תפעיל יד קשה ופתאום החוק יהיה חוק.
נכון וראוי לעבור מדי פעם על החוק במידה הראויה לצורך ערכים נעלים. אך את התחום האפור של אי ציות לגיטימי, קובע רק הציבור הרחב.
משה פייגלין
יו"ר מפלגת זהות