1. לפני איזה שנים, כשעוד חלמתי להיות מורה, ולא דמיינתי בשום צורה שיום אחד אעבוד בתקשורת, עבדתי למשך כמה חודשים בארגון כלשהו. עבודה זמנית.
אחד האנשים שעבדו לצידי היה במקביל עסקן בכיר באחת מקרנות הצדקה המובילות במגזר החרדי. יום אחד אני שומע את היהודי היקר מנסח טלפונית מודעת גיוס תרומות מז'אנר "זעקת האלמנה" על יהודי צעיר יחסית לימים שהלך לעולמו והותיר אחריו אלמנה, מספר דו ספרתי של ילדים, וחובות בהיקף שבע ספרתי. אחד התארים שהצמיד ידידי דאז לנפטר היה "ירא שמיים מרבים" (נכתב "יר''ש מרבים", לקרוא בהברה אשכנזית).
בסיום שיחת הטלפון שעשה אותו יהודי היתה לנו שיחה מאוד מעניינת, שפרטיה עוד יסופרו יום אחד. אבל אחת האנקדוטות מתוכה היתה כששאלתי אותו "מה זה ירא שמים מרבים" ובתגובה הוא הפטיר, "אה, זה כותבים כשאין מה לכתוב".
2. לאחרונה נתקלתי בשני טקסטים שעוסקים בשאלת סמכויותיה של נשיאת בית המשפט העליון (מנוסח בל' נקבה, שכן דיבר הכתוב בהווה). טקסט אחד הוא תשובת מערכת המשפט לעתירה נגד ההנחיה של נשיאת בית המשפט העליון האוסרת על שופטים מכהנים להיפגש עם חברי הוועדה לבחירת שופטים (שכמדומני הוגשה על ידי התנועה למשילות ודמוקרטיה באמצעות ידידי החרוץ עו''ד שמחה רוטמן).
הטקסט השני הוא פסק הדין בעתירת תנועת רגבים, נגד החלטת נאור לא לשלוח נציגות לטקס בגוש עציון.
בשני המקרים נטען שהנחייה כזו או אחרת שהוצאה על ידי הנשיאה הוצאה כחוק, וזאת משום שהסמכות להוצאת ההנחייה היא "סמכות טבועה". ומה זו בעצם "סמכות טבועה"? אפשר להתפלפל הרבה, אבל כלשונו הזהב של ידידי מקדם התשובה האמתית היא "אה, זה כותבים כשאין מה לכתוב".
כלומר, כאשר אין תשובה טובה לשאלת מקור הסמכות אז התשובה היא בעצם "ככה".
3. למה זה חשוב? קודם כל כדי שנשים לב לעצם התופעה. מקובל לטעון במידה מסוימת של צדק שיש נטיה להפריז במידת החשיבות שמיוחסת לתפקיד נשיא/ת בית המשפט העליון. מה שפחות שמים לב אליו הוא המגמה לחזק את מעמדו של הנשיא כראש המערכת, גם במקומות שאין לחיזוק הזה בסיס לגאלי, וזאת על בסיס הדוקטרינה של "סמכות טבועה". ככל שהמגמה הזו מתחזקת הולך ונשמט הבסיס מתחת הטענה על חוסר חשיבותו של הנשיא.
הנקודה השניה היא הצביעות. כשחוק הכניסה לישראל מסמיך את שר הפנים בצורה שאין מפורשת ממנה לשלול תושבות ממחבלים, אז בשביל שופטי בג''ץ ההסמכה הזו איננה "מפורטת" מספיק ולכן דינה בעצם להימחק, למרות שכאמור היא כתובה שחור על גבי לבן. אבל כשאין שום תקנה, נוהל וכו' (שלא לדבר על חוק) שמסמיך את נשיאת העליון לעשות משהו, אז מיד נשלפת מהבוידעם "הסמכות הטבועה".