כשהייתי ילדה החג שנראה לי הכי מופלא היה חג סוכות. את שאר החגים המשפחה ציינה, אבל סוכות נותר מאחור. למרות שאני לא זוכרת שאי פעם ראיתי אותם, מתברר שהיו לנו שכנים דתיים. אני יודעת את זה כי כמה ימים לפני סוכות, אני מתארת לעצמי שזה היה במוצאי יום כיפור, בדרך נס, הוצבו ברחבת הכניסה של הבניין שתי סוכות חזונאישניקיות, עם דפנות מעץ לבוד, חלון ודלת. כפי שמעולם לא ראיתי את השכנים האלה, כך מעולם גם לא שמעתי קול בוקע מהסוכה. כמו מונומנט מוזיאוני הן ניצבו שם למשך שבוע, ושוב נעלמו בפוף קסום. מבחינתי הסוכות האלה היו בחזקת פתח ליקום מקביל, מרתקות בצורה בלתי רגילה. החלון המוגף מעולם לא נתן לי הזדמנות להציץ פנימה, כך שבראשי נותרה פנטזיה פנטסטית. זה קצת מזכיר לי את הסיפור על הבית של מיץ פטל, כי גם במקרה הזה היינו מתחבאים מאחורי שיח נמוך ועץ גבוה כדי לראות מתי השכנים ייצאו מהסוכה. בבניין שלנו למטה גם הייתה גינה גדולה. היחידה שהעזה, ועדיין מעזה, להיכנס ולגנן בה היא שושי אשכול. שאר השכנים נמנעו מלהיכנס מהסיבה הפשוטה שכולם שלחו לשם את הכלבים כדי להתפנות. בפועל זו הייתה גינה פרטית לשושי, ושדה מוקשים לשאר. פעם בשנה לא התאפקנו, טיפסנו דרך חור בגדר ונכנסנו בדחילו ורחימו עם כפכפי פלסטיק שקל לשטוף, במקרה שנדרוך על מוקש ונצטרך להתפנות לאיכילוב, לא עלינו. פטיש מסמר לקחנו מהר, סוכה לבנות בנים ובנות. אוקיי, לא בדיוק. סדין של מלחמת הכוכבים וכמה אטבים עשו עבודה לא רעה. חיברנו את הסדין לענפי העץ, והבאנו שולחן קטן וכיסאות. מכיוון שאף מבוגר לא היה מעוניין לשבת בין פרחי הגינה והשאריות של הכלבים, הם שלחו אותנו למטה עם חבילת במבה ובייגלה. ישבנו שם אולי חמש דקות. זה היה ממש לא כיף, לא משפחתי ולא חגיגי, ותמיד הייתה רוח, והיינו יושבים עם סדין שמצליף לנו בחוזקה על הראש. כשנגמר החג הסוכה נשארה יתומה ומוזנחת. הסדין חזר הביתה בערך בזמן ש'מלחמת הכוכבים 2' יצא. בקיצור, חסך רגשי שיאה להשקיע בו כמה שעות תרפיה. קדישמן הצעיר כשהתחלנו לחזור בתשובה, לקראת חג הסוכות לא הייתה מאושרת ממני. "סוכה לבנוק בנים ובנוק", שרנו בלי הפסקה האפרוח ואני. החלטנו לנסוע לבני ברק, לקנות סוכת נחלים כשרה למהדרין. אבל שוב נתקלנו בבעיה. אני הייתי בהיריון מתקדם, ובעלי אומנם יש לו מעלות רבות, אבל הוא בעל יד שמאלית אחת יותר מדי. מצד שני, הוא גאון הפקה. בלי להתבלבל הוא תפס שני ילדים בני-ברקיים, בני 9 ו‑11, ושאל אותם אם הם יכולים לבוא לעזור לנו. אם אי פעם תהיתם מה לומדים ילדים שספק אם לומדים ליבה, כנראה שהם שוקדים על מסכת סוכה, כי תוך חצי שעה הם העמידו לנו בגינה סוכה לתפארת מדינת ישראל. הבעל שלי היה בשוק כמה זה קל, והבן שלי עמד מהופנט. סוף סוף אני מגשימה חלום ילדות. אספתי את כל הציורים שאי פעם הבן שלי צייר, כולל ציורי ענק מגואש ששמרתי כי חשבתי שהוא יהיה קדישמן הבא, ותליתי אותם עם מיליון סיכות תפירה שגררו מיליון חורים בידיים. אושר הציף אותי. נסעתי לדרום תל אביב, ובכל חנות שמצאתי קניתי שרשרת אורות מהבהבים. אמא שלי חזרה מלונדון והביאה משם שרשרת פרחים מהבהבים. בסופר מצאתי שרשרת פירות מהבהבים. תליתי את כולם, חיברתי הכול לשעון שבת, והייתי באורות מהאורות. כשג'סיקה חברתי הגיעה לשבת חול המועד, היא עמדה מחוץ לסוכה ואמרה: זה הפטפונג (רובע משוקץ לחלוטין בבנקוק. אל תעשו גוגל, כי רק מלהבין מה קורה שם תצטרכו לצום שוב). פייר, היא צדקה. עד היום אנחנו צוחקות על זה, אבל אז למי היה אכפת. יש לי סוכה! מה לא עשינו בסוכה הזאת? שיעורי תורה, אושפיזין לכל השכונה, כולל הפעלות לילדים וגזירת קילומטרים רבים של שרשראות נייר. כל הבית יצא לסוכה, ואנחנו לא יצאנו ממנה. מדהים שכמה מוטות ברזל, סדיני כותנה לבנים ואורות פטפונג יכולים לעשות אותי מאושרת. ואז גילינו את הבעיה הגדולה ביותר של סוכות - זה נגמר אחרי שבעה ימים! הלב שלי נשבר והחלטנו לא לפרק אותה לעולם. לעומת הסדין הזנוח של מלחמת הכוכבים, אנחנו הידרנו והמשכנו לגור בסוכה. אחרי בערך שבוע, התעוררתי בבוקר מרעש חזק. גשם. גשם זלעפות. רצנו החוצה וגילינו שהסוכה הלבנה שלנו הפכה לצבעונית ביותר. הגשם הרטיב את ציורי האומנות של הילד, וכל הגואש נזל על קירות הבד. התחלנו לפרק את הסוכה על ציוריה, רהיטיה, ושרשראותיה במהירות שיא, כשמונסון יורד עלינו ללא רחם. הסתכלנו זה על זה והתפוצצנו מצחוק. שני מתנדנדים, מתוך שינה ובתהליך התשובה, מתרוצצים כמו כדורי ביליארד שחטפו זפטה. להרכיב את הסוכה לקח לנו נסיעה לבני ברק פלוס יוסל'ה ושמעון, אבל שבע דקות מטכ"ליות בגשם הספיקו כדי לפרק אותה. שוב עמד הבן מהופנט ומבולבל משני הורים הזויים שצוחקים בגשם ואוספים בזהירות את הציורים שלו, רק כדי לייבש אותם ולהכניס אותם לקופסה שעתידה לעבור לאשתו שתחיה. אולי היא תגלה את המנשק'ה שחבוי בו. היום הוא כבר מרכיב את הסוכה לבד. ואם אני מחליטה להתערב לו, הוא מודיע לי שהאלתורים שלי לא כשרים. מזל שלמד מסכת סוכה. קומפוט חבושים כן, אני פולנייה ואוהבת קומפוט. אמא של יוכי דודתי הייתה מכינה את ה‑קומפוט. תמיד בחורף לקינוח היה קומפוט חבושים מתוק. אז לכבוד ברכת שהחיינו בחג, למי שעדיין לא אכל חבושים, זה הזמן. המצרכים: 10 חבושים קטנים או 5 חבושים טורקיים גדולים (הגדולים הם בלי שערות, אבל פחות טעימים) 1/2 כוס סוכר, או יותר למי שרוצה להמתיק עוד 8 מקלות קינמון 8 מסמרי ציפורן אופן ההכנה: מנקים את החבושים משערות. אם משרים אותם מעט במים חמימים קל יותר לקרצף. מניחים בסיר מלא מים ומרתיחים. כשהחבושים נעשים רכים מעט, מוציאים ומקררים. חותכים את החבושים לשמיניות או לפלחים עבים, ומוציאים את הגרעינים (מאוד קשה לחתוך חבושים חיים. מי שמעוניינת לשבור את הידיים ומתעקשת, אשריה). שמים בסיר את הסוכר עם מעט מים ונותנים לו להתקרמל. לא מאוד, אבל שיתחיל להזהיב. מוסיפים את החבושים, התבלינים והרבה מים שיכסו היטב את הכול. מבשלים כמה שעות על אש קטנה, עד שהבית מתמלא ריח והקומפוט מקבל צבע נפלא. נשמר מעולה במקרר! לתגובות: ayakremerman@gmail.com