בקשת חברות

זו לא הפעם הראשונה שהם נפגשים. עוד הרבה לפני הריאיון הזה הם הספיקו לצבור שעות שיחה בארבע עיניים.

משה (בוגי) יעלון, שר הביטחון לשעבר ורמטכ"ל מעוטר, יושב כעת בעפרה, בסלון הבית של ישראל הראל, עיתונאי, יו"ר מועצת יש"ע המיתולוגי ואיש ההתיישבות. למרות המרחק האידיאולוגי, שדומה כי הלך והתרחב ביניהם בשנים האחרונות, לא קשה לזהות את החיבה בין השניים כבר בשלבי השיחה הראשונים. הם מכירים זה את זה שנים רבות, עוד מהתקופה שיעלון היה עמוק בתוך השירות הצבאי והראל היה נטוע בפעילות במועצת יש"ע. האושפיזין שלנו, כך מתברר, הכירו בכלל בט"ו בשבט.

יעלון פותח ומספר כיצד הכירו לראשונה. "יש בין ישראל לביני היכרות מוקדמת. אני לא פעם ראשונה כאן בבית. לראשונה הגעתי לכאן לטקס נטיעות ט"ו בשבט כשהייתי מפקד אוגדת איו"ש. התברר אז שאת ישראל אני מכיר מהמילואים. היינו באותו גדוד במלחמת יום הכיפורים - גדוד 28. מצאנו רקע משותף. ישראל כבר היה פעיל ציבורית ביש"ע ואני מפקד אוגדה צעיר, ואחרי הנטיעות הגעתי להתארח פה בבית. זה הפך למסורת מאז, והקשר נשמר עד היום". הראל מציין שהקשר נשמר, "למרות מה שכתבתי עליך ברבות השנים בעיתון 'הארץ'".

השניים מחייכים, כשאני שואל למה ישראל מתכוון. "חשבתי שאם היה בוחר במפלגת העבודה כאכסניה שלו כשהוא פרש מהצבא, ומטה אותה לכיוון האידיאולוגי שלו - הוא היה משיב אותה לדרכה", מסביר הראל, "היום הליכוד הוא שמאלה למפלגת העבודה ההיסטורית. מי שמעיין בכתבי בן גוריון יודע שאלמלא האקטיביזם של השמאל הסוציאליסטי לא הייתה קמה מדינת ישראל. אחד המרכיבים המרכזיים באתוס הזה היה הגשמה. בוגי הוא הדוגמה המובהקת ביותר שאני מכיר שהלך בעקבות ראשונים. אבל כשהוא עזב את הצבא והחליט שהוא ממשיך לקחת אחריות - הוא ראה בליכוד, בצדק מבחינת הנתון באותו זמן, כהכי קרוב להשקפותיו. בליכוד העריכו אותו מאוד וגם בחוגים הדתיים-לאומיים מעריכים אנשי צבא, בוודאי כאלו עם הילה הכוללת את מה שנמצא בספר המעשים של בוגי".

"תנועת העבודה עזבה אותי"

יעלון מציג את הגרסה שלו לאידיאולוגיה הציונית, ומספר כיצד החליט על המעבר הרעיוני ממפלגת העבודה אל חיק הליכוד: "אני גדלתי על ברכי תנועת העבודה, והערך של יישוב הארץ הוביל אותי בסופו של דבר לעשות מעשה. בחרתי להיות ממקימי קיבוץ גרופית בערבה, שאני חבר בו עד היום. כשאוסלו פרץ, לא הייתי בתמונה. כשבאו מנהיגי המדינה דאז ואמרו שנוותר על חלק מהאדמה וזה יביא אותנו אל השלום והמנוחה והנחלה - אמרתי אדרבא. עד שלב ההתפכחות שבו נחשפתי לקרביים של אוסלו כראש אמ"ן. בתהליך שבו אני מגלה שהנהגת המדינה מוליכה אותנו שולל ואני ראש אמ"ן לעומתי - עברתי את המהפך הפוליטי. ואז טענתי שלא עזבתי את תנועת העבודה, אלא היא עזבה אותי".

גם להתנתקות התנגד יעלון מבחינה מקצועית: "ידעתי שהמהלך הזה יחזיר אותנו לשיח שגוי. זה הוביל אותי להחלטה ללכת לפוליטיקה. לא אהבתי את הפוליטיקה, אבל חשבתי ששם מתקבלות ההכרעות ואני לא יכול להתחמק, וכך הגעתי באופן טבעי לליכוד, לו הצבעתי מאז 1996".

אז איך הגענו למצב שהיום יש קולות בציבור המתנחלים שלא ממש מתחברים אליך?

"לכל אורך הדרך היו מחלוקות כאלה ואחרות, לא עם הזרם המרכזי בהתיישבות שהוא ממלכתי - גם הרבנים ממלכתיים, גם ראשי ההתיישבות ממלכתיים. כשהגענו לדברים שנוגעים לשמירת חוק - הגעתי לעימותים. אני חושב שנכון להתיישב ביהודה ושומרון על פי מדיניות ממשלה ועל פי חוק. במקום שזה לא מבוצע כך, זה פתח לפורענות".

"כשר ביטחון הגעתי לעימותים על בתים בלתי חוקיים בבית-אל ופלישה לבתים בחברון וכן הלאה. כשהיה אירוע של שני מבנים בלתי חוקיים בבית-אל, ידעתי לאשר 24 יחידות דיור כדת וכדין. אבל לצערי היה מי שהוביל את זה פוליטית למקום שזה הלך להריסה, ומצאתי את עצמי מסויג מההתנהלות. באופן ציני ראיתי איך פוליטיקאים מגלגלים סוגיות מסוימות לבג"ץ במקום לקבל החלטה, ואחר כך תוקפים אותו. לכן מצאתי את עצמי גם בלא מעט חיכוכים ועימותים - גם עם אנשים מההתיישבות, גם עם פוליטיקאים שבכוונת מכוון תיעלו את זה לפינות הללו וגם עם ראש הממשלה שבמקומות מסוימים היה צריך לדפוק על השולחן, להציג גבולות ברורים ולא לתת למערכת הפוליטית להידרדר אל המקומות שלצערי היא הידרדרה אליהם".

הראל: "הקורא הסביר שיקרא את מה שאמרת עכשיו, יגיד שאתה אומנם אוהד את מפעל ההתיישבות, אבל קודם אתה איש של חוק ומסגרות. היו צמתים שבהם היה אפשר להביא את הנושא החוקי, גם את נושא התנהלות המינהל האזרחי, למצב אחר - אם היו מוצבים שם האנשים הנכונים. בעניין הזה ההרגשה של כולנו הייתה שאפשר היה לעשות יותר, בלשון המעטה, כדי שלא יוצבו בראש המערכת אנשים שלא רק שהם לא אנשי מקצוע, אלא גם עוינים. הם נתנו את הרוח הגבית לפקידים שלהם, למערכת המשפטית שלהם.

"אני אתן דוגמה אחת שחורה לנו מאוד. פליאה אלבק ז"ל סימנה אדמות מדינה והממשלה קיבלה את הסימון הזה. בזמן שהיית שר ביטחון הוקם במינהל האזרחי צוות שיבדוק את מה שהיא קבעה כדי לצמצם אותם. הוא עושה, במירכאות כפולות, עבודת קודש כדי לגרוע אדמות מדינה. אם היית בא לנושא מתוך אידיאולוגיה ולא מתוך רציונל - יכול להיות שהיית פועל אחרת גם במינוי אנשים וגם בהתייחסות לחלק מהמקרים. בעניין הזה המקום שממנו באת - שהוא נפלא - לא היה חלק מהתנועות המיישבות ביהודה ושומרון. לו היית בשר מבשרנו ממש ולא מי שהגיע להשקפתו מתוך ניתוח התנועה הלאומית הפלשתינית, אולי זה היה אחרת".

למרות החיבה ההדדית, אף צד לא נרתע מביקורת על רעהו. הראל לא חושש גם ממתיחת ביקורת אישית על התנהלותו הפוליטית-אידיאולוגית של היושב מולו, ומנתח את התהליך שעבר יעלון. "אני רוצה לומר דבר מרחיק לכת. בשלב מסוים בתחילת הדרך יכולת אפילו להפוך למנהיג, אם לא של הליכוד אז של התנועה המגשימה החדשה, שאפשר היה לתת לה שמות אחרים. ראו בך פוטנציאל לדבר כזה. אבל אתה שאפת לפוליטיקה יותר מפלגתית ולליכוד - והליכוד לא היה הבית הטבעי. עובדה שבסוף עזבת אותו. היום קשה מאוד להיות אידיאולוג וגם איש פוליטי מוביל. היום הפופוליזם עושה את העניין ולא האידיאולוגיה. זה קורה לאחרונה גם למחנה ההתנחלות. אני חושב שזה גם עושה אותו לפחות משפיע בחברה הישראלית מאשר היה בראשית דרכו – קטן, אבל מקרין אמינות ותום לב ומוערך על ידי מתנגדיו".

יעלון, כמובן, לא מסכים. "אני לא חושב שהעניין הוא אידיאולוגיה או לא, אלא דרך. אני גיבשתי דרך מתוך ניסיון. את הניווט שאני ניווטתי גם בהיותי בפוליטיקה וגם היום - אני מנווט לפי מצפן שאני מאמין בו. אחד העקרונות שלי, שקשור גם לעניין ההתיישבות, הוא ממלכתיות. לצערי, ראיתי התעלמות ממה שאמור להיות ממלכתיות כמו שלטון חוק. אני מבין על איזה רקע זה בא. חלק מהדברים נקבעו כעובדות, בלי הסכמת הממשלה". פרט לעמידתו על אכיפת החוק, יעלון מסביר שהוא גם פעל במסגרת מצב נתון: "חלק מהדברים שעסקתי בהם בזמנו הם שאריות של דברים קודמים. הרי חלק מהממשלות הקודמות אמרו שמדיניותן לצאת מיהודה ושומרון. על הבסיס הזה הייתה התנהלות המינהל האזרחי, פרקליטות המדינה ודו"ח טליה ששון, שנזרק על ידי לפח".

הראל לא מוותר: "כשהיית שר ביטחון היה אפשר לממש את דו"ח אדמונד לוי".

יעלון דוחה את הטענה: "הוא מומש. אנשים לא מבינים - הליבה של דו"ח אדמונד לוי זה הגדרת השטח, וזה אומץ בהחלטת ממשלה בכ"ט בנובמבר ב‑2012. יש עניינים ביורוקרטיים שאפשר או אי אפשר לממש - אבל זה לא לחקיקה, אלא למדיניות. יש מקומות שאין סיכוי לאשר, עמונה למשל. היא עלתה על הקרקע בלי שום אישור ותכנון. בסוף זה הלך לבג"ץ ושם זה הוכרע. אי אפשר להתעלם מזה שבחלק מהמקומות באו ערבים והראו מסמכים. מנחם בגין קבע ב‑79' כללים מאוד ברורים - ההתיישבות תהיה על אדמות מדינה. לא מפקיעים קרקע פרטית, אפילו לא לכבישי גישה.

"יש מקומות שאפשר להסדיר אותם כמו מצפה כרמים - ששם הממשלה הורתה מאנשים לעבור מנקודה אחת לנקודה שנייה. אחר כך באו ערבים, לרוב הם באים עם ארגון ישראלי שמוצא במסמכים מישהו שלא ידע אפילו שהקרקע שלו, וטענו לבעלות, ובמקרה הזה התייצבתי לצד מצפה כרמים. אם זה נעשה בדין ובאישור ממשלה - ומתברר בדיעבד שיש טענת בעלות על הקרקע - זה המקום להסדרה. אבל לא למי שהלך והתיישב במקום בלי לא אישור וסמכות".

"חוק ההסדרה ייצור בוקה ומבולקה"

חוק ההסדרה הוא נושא טעון מאוד בין השניים. יעלון, כפי שכבר התבטא לא אחת בעבר, מתנגד לחקיקת החוק וטוען שהנושא צריך להיפתר בדרכים אחרות. להראל יש תובנות אחרות לגמרי והוא מבקש לבחון את הגבולות במהלך השיח.

הראל: "נניח שחוק ההסדרה לא יוכל להכשיר רטרואקטיבית את עמונה. אבל אם מסתכלים עליו מעתה והלאה - אתה בעדו?".

יעלון: "יש את צוות ההסדרה, אני לא חושב שצריך בשביל זה חוק. אם אושר יישוב באיזשהו מקום ובדיעבד מתברר שהקרקע ערבית פרטית - לא הורסים. אם מלכתחילה זו קרקע ערבית, או שהעלייה לקרקע נעשתה בלי אישור - אף אחד לא יוכל להסדיר את זה ובג"ץ לא יאפשר את זה".

הראל: "אם מבחינה אסטרטגית אתה רוצה להקים יישוב ומתברר שזו אדמה פרטית ערבית - האם להפקיע אותה ולשלם את מחירה ב‑300 אחוזים משוויה האמיתי כדי להקים נקודת התיישבות, פסול בעיניך?".

יעלון: "להפקיע בוודאי שלא מקובל".

הראל: "מדוע מדינת ישראל מפקיעה קרקעות לצורכי כבישים וכדומה?".

יעלון: "לצורכי כבישים זה קורה גם ביהודה ושומרון".

הראל: "כדי להקים עכשיו את עמונה או מגרון מחדש, האם להגיד לערבים 'אנחנו מפצים אתכם במקום 100 דינר לדונם, ב‑1,000 או 2,000 דינר, כי יש לנו אינטרס להקים יישוב', זה בלתי חוקי?".

יעלון: "זה בהחלט בלתי חוקי וזה גם יביא אותנו להאג. אנחנו לא יכולים להצטייר כמדינה שמתנהגת באופן כזה. אתה יכול להפקיע היום אדמה מיהודי אחד בתל אביב ולהעביר אותה ליהודי אחר?".

הראל: "אנחנו רואים בחוק ההסדרה מוסרי וחוקי וההתנגדות לו היא קשה לנו".

יעלון: "אני לא מסכים. אם אתה פותח את ההסדרה, אתה יוצר בוקה ומבולקה של איש הישר בעיניו יעשה ואחר כך נצטרך להסדיר".

הראל מחדד את הדיון ונוגע בשאלות יסוד, כשהוא מביט עמוק לתוך עיניו של יעלון. בכלל, לאורך השיחה, מבטי השניים אומרים לא פחות מאשר המילים הנוקבות.

הראל: "אתה חושב שמעתה והלאה המשך ההתיישבות בארץ ישראל לא יכול להתקיים משום שישנו המכשול הזה של קרקעות הטרשים, שמסיבות לאומיות של הערבים הם לא רוצים למכור אותן, חלקם בגלל פחד? בגלל זה תיעצר ההתיישבות?".

יעלון: "רוב האדמות ביהודה ושומרון הן אדמות מדינה. צריך להחליט איפה כן ואיפה לא, אבל יש די והותר קרקעות".

ישראל: "בבנימין למשל, איפה שאנחנו יושבים, אי אפשר היום להתיישב כי אין אדמות".

יעלון: "אני יכול להראות לא מעט מקומות עם אדמות מדינה פנויות. חוץ מזה, יש מקום להרחיב בתוך היישובים. אפשר להביא עוד הרבה יהודים לתוך היישובים הקיימים. לא חסרה קרקע אם רוצים להגדיל את ההתיישבות, והיא גדלה, לפחות ברמת האוכלוסייה".

הראל: "אבל לא מספיק כדי להתחרות בערבים. הם הרי הקימו תנועה נגדית לתנועה הציונית שלנו ובעוד שהתנועה הציונית שלנו, למרבה הצער, נמצאת בשקיעה מלבד במקום הזה, אצלם נמצאים בתקופת הטרום-עצמאות והם בתנופת בנייה אדירה, לרבות על אדמות מדינה, ואנחנו לא עושים דבר בעניין הזה".

יעלון: "זה לא נכון. יש אכיפה וצריך להגביר אותה. עם זאת, הם בונים במקומות שלא רלוונטיים לנו, כמו בפצאל שבבקעת הירדן. הרי מ‑67' לא אישרנו תוכניות מתאר ליישובים הערביים. אי אפשר לבוא ולהגיד שבפצאל לא יבנו. אני חשבתי שנכון להלבין את היישוב הזה ולעשות להם תוכנית מתאר. ברור שבשטחי A ו‑B זה לא בשליטה שלנו, אני מדבר רק על בנייה בשטחי C".

"ההתבטאויות גרמו לפיחות במעמדו"

דברי יעלון נבחנים ומבוקרים על ידי ציבור המתיישבים בזכוכית מגדלת מאז פרש מהממשלה, ויעלון מצידו מספק התבטאויות מעוררות מחלוקת. רק לפני כמה שבועות אמר דברים חריפים על כך ש"הדם של משפחת דוואבשה בדומא וגם של הזוג הנקין שנרצח בפיגוע נקם על דומא, על הידיים שלנו". אנחנו בודקים עם הראל היכן מציבות התבטאויות מסוג זה את יעלון ביחס לציבור המתיישבים.

איך צריך היום ציבור המתנחלים לקבל את יעלון? האם הוא יכול להיות האלטרנטיבה למי שלא מוצאים את עצמם בבית היהודי ובליכוד?

הראל: "בתקופה מסוימת רבים קיוו שבוגי יהיה הדמות הפוליטית שתוביל, ואפילו דובר על זה שהוא יהיה חלק מהבית היהודי ולא מהליכוד. מה שקרה הוא שהמתנחלים הם ציבור מאוד רגיש בניואנסים. כי פסיכולוגית הציבור הזה בשלב ההתגוננות. הצהרות כמו של בוגי, בכמה עניינים שהם אומנם לא ברומו של עולם מבחינה אסטרטגית, אבל כן מבחינה אמוציונלית, גרמו לפיחות במעמדו. כמו שהוא אמר, היו כאלה שניסו ללבות את זה באופן מלאכותי כדי ליצור קרע כי ראו בו מתחרה.

"דווקא בתנועת ההתנחלות ההתבטאויות היו ברמה של התקשורת הפנימית מצד אנשי ליכוד ובית יהודי מסוימים, שראו בו עניין של תחרות אישית. אני רואה את זה גם לשבחו של בוגי. ברגע שבידיו הייתה נתונה האפשרות האם להיות פוליטיקאי ככל הפוליטיקאים ולא להתבטא כפי צו מצפונו או להתבטא - הוא בחר להתבטא וקומם עליו ציבור גם מתוך הליכוד. מה שקומם עליו את ההארד קור של הליכוד זה לא דבריו כלפי המתנחלים, אלא כלפי אלאור אזריה. הוא הגיע למצב שהוא איבד קהלים שלא בטובתו והוא גם קיבל קהלים חדשים".

זו כנראה דרכו של הראל לרמוז שליעלון אין למה לצפות מהמתיישבים בשלב זה. "לבוגי יש יושר פנימי והוא הולך עם דרך שהייתה פעם הדרך המובילה במדינה הזאת. אבל מה שקרה הוא שהציבור נעשה יותר ויותר חד מימדי. אם בעניין כזה אתה לא איתנו - אתה נגדנו. לכן קמה נגדך בוגי אופוזיציה מאוד גדולה. הנוסחה של האישיות המגוונת שלו, ואולי אני אגיד דבר שעלול להכאיב לבוגי, היא היום בלתי מציאותית במצב הפסיכולוגי של האישיות הקולקטיבית הישראלית. את הצירוף הזה אנשים מתקשים לעשות. הבסיס הפוליטי שלו הוא לא גדול. יכול להיות שבבחירות הוא יכריע איזו ממשלה תהיה. להערכתי, ואני מקווה לא להיות צודק, הוא לא יהיה בעמדה שבה הוא יוכל להשפיע על המוסר הפוליטי הישראלי או על המדיניות הביטחונית השפעה מכרעת".

יעלון לא אוהב כמובן את ההערכות של הראל. "אני לא מוכן לקבל את זה שהיום אין מקום למנהיגות אלא לפוליטיקה, אחרת הייתי מרים ידיים. כשהייתי מפקד אוגדת יו"ש שמעתי לראשונה שאמרו לי שלא אוכל להתקדם כי אצלי הכול מעל לשולחן. אני עושה את חשבון הנפש שלי כל בוקר כשאני קם ובלילה כשאני הולך לישון - וכל יום אני בודק אם אני יכול להסתכל על עצמי במראה. כל עוד זה קורה - דייני. האם אני צריך לשנות משהו כדי להרוויח נקודות פוליטיות? אני לא שם. אני לא נאיבי - זו דרכי ואני משלם עליה מחיר, כולל עשיית דה לגיטימציה מכוונת".

"כך לדוגמה, בשבוע שלפני הפריימריז בליכוד חולקו למתפקדים מאזור מסוים חוברות שבהן הוצגתי כהורס ההתיישבות. שמישהו יראה לי שר אחד בממשלה שעשה למען ההתיישבות יותר ממני לאורך השנים. כשעזבתי את משרד הביטחון לא הייתה תב"ע אחת שלא גמרה את כל התהליך במשרד הביטחון שלא חתמתי עליה. מה שאפשר לבנות עכשיו זה כתוצאה מתהליכים שהושלמו בתקופתי".

בניגוד להראל, יעלון דווקא סבור שיזכה לתמיכה מההתיישבות. "באים אליי אנשים מהציבור האמוני, שמבינים שהבית היהודי וגם הליכוד בדברים מסוימים חצו את הקו שבין לאומי ללאומני ושוברים מוסכמות ממלכתיות. פעם ניסו להציג אותי כימין הזוי ופעם כשמאל. מבחינה מדינית אני נץ. אבל באתי כי אני רואה בעיה מנהיגותית קשה שפוגעת בסוף בליבת הציונות. אני לא ויתרתי על זה ושהציבור ישפוט".

"ניצי, אבל ממלכתי"

עוד נקודה שכואבת ליעלון היא חוסר התמיכה הציבורית ולעיתים אף המתקפות כלפיו בכל הקשור לפרשת אלאור אזריה.

יעלון: "לגבי סיפור אלאור אזריה, לי היה ברור מהרגע הראשון אחרי תחקיר מבצעי מפורט, שזה מעשה לא ייעשה. זה היה ברור למפקדים מלמטה ועד למעלה. אני לא מתערב בהחלטה בתוך המערכת הצבאית, וחשבתי שבזה נגמר העניין. פתאום אתה רואה קמפיין פוליטי מכוון, שכולל שקרים. כשהופכים את זה לנושא פוליטי בכנסת, אין ברירה. כשר ביטחון אני צריך להגן על המערכת. אז התבטאתי. כשעולים חברי כנסת או 'ראשי כנופיות', כמו שהגדרתי אותם, על בית המשפט ותוקפים אותו על עצם ההליך המשפטי - וואלה, על כל דבר עושים פוליטיקה? זה נכון שמבחינה אמוציונלית, כשאתה מעמיד את החייל מול המחבל, אני מבין איפה הציבור הישראלי נמצא. אבל כאן זה החייל מול כל הערכים של צה"ל. זה 'לא תרצח' מצד אחד ו'הקם להורגך השכם להורגו' מצד שני. שבוי או מחבל מנוטרל יכול לקום להורגך? זה מקרה מובהק והפכו אותו לאוסף מניפולציות".

אתה מתכנן לרוץ לכנסת הבאה לבד, או בחיבור עם גוף אחר?

"אני לא מחפש כיסא ולבוא להיות איזה מועמד לתפקיד שר ברשימה כזו או אחרת. אני מחפש את הדרך שבה אוכל להביא את תפיסת עולמי המדינית, ביטחונית, חברתית, כלכלית וחינוכית. אני בונה כוח ואפשרות שארוץ כרשימה - ומשאיר ערוצים פתוחים לצורכי חיבורים. בסוף אתה גם צריך להקים קואליציה, וכדי להוביל אתה לא יכול לרוץ לבד ולקבל 61 מנדטים. כשאתה מדבר על חיבורים - אלו חיבורים עם פשרות. יש לי קווים אדומים. אני לא אתחבר לתפיסת עולם שלום עכשיווניקית ואני לא חושב שהמדינה תובל על ידי מי שינקוט בה, וגם לא למפלגה ימנית שאינה ממלכתית. אני רוצה להוביל דרך שמבחינה מדינית היא ניצית אבל ממלכתית".

הראל: "אנחנו לא חופפים בדעותינו, אבל הלוואי שהדרך של בוגי ובוגי האיש היו מגיעים לעמדת שלטון במדינה. הכול היה נראה אחרת. גם מאוויינו והאידיאולוגיה שלנו היו מתגשמים הרבה יותר טוב כשהשלטון הוא נקי, כשלא שמים רגליים אחד לשני בגלל שאיפותיך והכול גלוי. אז גם אפשר לגשר על חילוקי דעות מאוד משמעותיים. אדרבא, אני חושב שהציבור האמוני בהחלט יכול להיות חלק - ואני בהחלט מאחל לו למרות שאני לא בטוח בזה, שהוא יעמוד בכוח שישיב את המדינה לדרכה הציונית האקטיביסטית והישרה והמשימתית כפי שהיא הייתה. במצב כזה יכול להיות חיבור בין ציבור ההתיישבות לבוגי".

כשיעלון והראל נפרדים, הם כבר מביטים קדימה אל הביקור הבא, ששניהם יודעים שיתרחש במוקדם או במאוחר. המפגש שלנו אומנם כינס אותם לשיחה תקשורתית יוצאת דופן, אבל דווקא משום שהם נפגשו פעמים רבות בעבר, נראה שהמחלוקות שנתגלעו לא יחלישו את הידידות ארוכת השנים. מבחינת ציבור המתיישבים, לעומת זאת, לא בטוח שזה יהיה כל כך פשוט.