
1. החשיפה הבוקר (שלישי) בגלי צה"ל אודות השתתפותו של שופט בית המשפט העליון, נועם סולברג, בטקס הממלכתי שנערך בגוש עציון בשבוע שעבר, כ"אזרח פרטי" עוררה מטבע הדברים סערה בכוס תה.
אלו כמובן דרשו את ההחלטה לגנאי, וטענו ש"מדובר בשופט שהשתתף בהפגנה" (כמובן שמדובר בהבל גמור, אף כי גם לשופטי בית משפט עליון שמשתתפים בהפגנה כבר היה תקדים) ואחרים דרשו זאת כצפוי לשבח.
אך לא רבים, כך מתברר, שמו לב לאור שבו ההחלטה הכביכול אישית שקיבל השופט סולברג מעמידה את עמדתה של נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור בנושא, אור מביך במיוחד, יש לציין.
2. נאור, נזכיר, נימקה את החלטתה שלא לשלוח נציג רשמי מטעם מערכת המשפט לטקס הממלכתי, שציין יובל להקמת ההתיישבות היהודית ביו"ש, בשתי רמות.
ברמה הראשונה טענה נאור שלמרות הכותרת שנתן הגוף המוסמך לכך לטקס, כ"טקס ממלכתי", מהותו של הטקס איננה ממלכתית אלא פוליטית, ולכן הכלל לפיו מערכת המשפט שולחת נציג לטקסים ממלכתיים לא רלוונטי במקרה הזה.
אולם נאור לא הסתפקה בתשובה ברמה הזו, והוסיפה טענה שניה, לפיה משום שמדובר בטקס שהוא ביסודו אירוע פוליטי, ולא ממלכתי, לא רק שאין סיבה לשלוח נציג לטקס, לשופטים בעצם אסור להשתתף בטקס. זאת כמובן לפי כללי האתיקה החלים על השופטים, ואשר אוסרים עליהם מטבע הדברים השתתפות באירועים בעלי גוון פוליטי.
הטענה הזו, חשוב לציין, לא רלוונטית רק למי שהוא "נציג מערכת המשפט". הטענה הזו נכונה לכל שופט, מבית המשפט לעניינים מקומיים ועד בית המשפט העליון. בין אם הוא יושב על הבמה ובין אם הוא יושב בכסא צדדי בטריבונה.
3. השופט סולברג, כך על פי הדיווח, לא השתתף באירוע כגנב בלילה. הוא טרח לעדכן בהחלטתו את נשיאת בית המשפט העליון מבעוד מועד, אשר על פי תגובת הנהלת בתי המשפט החליטה "לא להתערב בהחלטה".
אפשר להניח שנאור לא אהבה את הצעד של סולברג, אולם ברור גם שהיא הבינה שאין שום פסול אמתי במעשה הזה. כי השתתפות בטקס שכזה, איך שלא תהפוך את הדברים, לא יכולה להיחשב להפרה של כללי האתיקה. לו חשבה נאור שמדובר בהפרה של ממש, היא הרי היתה מתריעה על כך בזמן אמת.
סולברג, כך נראה, בחר לא "לעשות רעש" מהחלטתו ללכת לטקס, אבל מי שקצת מכיר אותו יודע שמדובר בהתנהלות אופיינית. ברמה האישית מדובר באדם פשוט הליכות, כזה שלא הייתם מזיזים אחריו את הראש ברחוב. בטח לא אדם שינסה לבלוט במקום שאליו הוא מגיע שלא בתפקיד רשמי.
עם זאת, בהחלטתו ללכת לטקס ולהודיע על כך מראש לנשיאה נאור, הבהיר סולברג היטב את הצביעות בעמדתה של נאור, ואת העובדה שמי שהפכה את הטקס לקייס פוליטי היא בראש ובראשונה השופטת נאור, ולא שרת התרבות רגב שארגנה אותו.
העובדה שבבית המשפט העליון עוד נותרו שרידים של שכל ישר היא משמחת מאוד. חבל שככל הנראה מדובר במיעוט קטן מאוד בקרב שופטי העליון.