תיאור מצמרר של עבודות יחידת ה'זונדרקומנדו' באושוויץ בשנות השואה פורסם השבוע בגרמניה ועורר הדים רבים בעולם היהודי.
התיאור נכתב על ידי יהודי בשם מרסל נאדג'ארי שהגיע לאושוויץ מיוון. המכתב נמצא כבר ב-1980 על ידי סטודנט שעסק בחפירות באושוויץ, אולם הוא לא היה קריא, ורק עתה הצליחו לפענחו באמצעים טכנולוגיים ולתרגמו.
בכל יום ויום, מרסל נאדג'ארי והאסירים האחרים שהוקצו ליחידת 'זונדרקומנדו' במחנה ההשמדה אושוויץ־בירקנאו, ניצבו בפני הגרוע ביותר.
"כולנו סובלים כאן דברים שהמוח האנושי לא יכול לדמיין", כתב נדג'ארי במכתב שכתב בסתר בסוף שנת תש"ד, לאחר מכן הטמין אותו בתרמוס עטוף בשקיק עור, וקבר אותו באדמה ליד קרמטוריום III .
"מתחת לגן יש שני חדרי מרתף אינסופיים: האחד נועד לבגדים, השני הוא חדר מוות", כתב נדג'ארי. "אנשים נכנסים וכשהחדר מתמלא בכ־3,000 איש, הדלת נסגרת והגז מתחיל".
האסיר היווני שעמד על יד תאי הגזים תיאר כיצד אסירים היו ארוזים "כמו סרדינים", והגרמנים השתמשו בשוטים כדי להזיז אנשים שהיו קרובים יותר לדלת לפני שסגרו את הדלתות והפעילו את הגז.
"אחרי חצי שעה, היינו פותחים את הדלתות, והעבודה שלנו החלה. העברת הגוויות לתנורי המשרפות, שם "אדם מסתיים בכ־ 640 גרם של אפר", כתב האסיר בתיאורו המצמרר.
חשיבותם הנדירה וההיסטורית של דבריו של נדג'ארי, שכעת הם קריאים לחלוטין לאחר שהתגלו במצב גרוע מאוד, הופכת אותם למיוחדים מאוד, אמר ההיסטוריון הרוסי פאבל פוליאן.
"הודעתו של נדג'ארי, שפורסמה לראשונה בגרמנית, היא אחת מתוך תשעה מסמכים שנמצאו קבורים באושוויץ", אמר פוליאן. הטקסטים, שנכתבו על ידי חמישה מחברי 'יחידת הזונדרקומנדו' של מחנה הריכוז, הם "המסמכים המרכזיים ביותר בשואה", אמר. פוליאן חקר את הטקסטים במשך 10 שנים ופרסם את הממצאים בספרו 'מגילות האפר'.
מסרים קבורים אלה נמצאו באושוויץ רובם מיד אחרי שחרור המחנה בשנת תש"ה. מכתבו של נדג'ארי הוא ככל הנראה האחרון שנמצא. המכתב התגלה בשנת תש"מ על ידי סטודנט שעשה עבודת חפירה ביער, ליד חורבות מחנה אושוויץ־בירקנאו, חשף את המכתבים העטופים בתרמוס.
בסך הכל, כ-100 מתוך קרוב ל־2,000 אסירים שהוטל עליהם להשליך את אלפי הגוויות שרדו את מחנה ההשמדה. מבין חמשת האנשים שכתבו ומסרו הודעות, נדג'ארי היה הניצול היחיד.
בניגוד למסרים של האסירים האחרים שרובם כתובים ביידיש, מכתבו של דג'אר היה כתוב ביוונית ורק כ־ 10-15 אחוזים מהטקסט היו קריאים, אמר פוליאן – אחרי הכל, העיתון נקבר באדמה טחובה במשך 35 שנים. המסמך המקורי נמצא כיום במוזיאון אושוויץ־בירקנאו.
רק לפני שלוש שנים מומחה רוסי צעיר עמל לפענח את כתב היד באמצעות טכנולוגיה חדשנית. "עכשיו אנחנו יכולים לקרוא 85 עד 90 אחוזים", אמר פוליאון שיזם את הפרויקט.
מרסל נדג'ארי, היה סוחר יהודי מסלוניקי שגורש לאושוויץ בתש"ד, והוטלה עליו עבודה ביחידת ה'זונדרקומנדו'.
"אם תקראו על הדברים שעשינו, תגידו, איך אפשר לעשות את זה, לשרוף את אחיכם היהודים?" הוא כתב. "זה גם מה שאמרתי בהתחלה, וחשבתי הרבה פעמים".
לאחר המלחמה חזר נדג'ארי ליוון. בשנת תשי"א היגר לארה"ב, שם עבד כחייט. הוא נפטר בניו יורק בשנת תשל"א בן 54. "אני לא עצוב שאני אמות", כתב נדג'ארי, "אבל אני עצוב שלא אוכל לנקום כמו שהייתי רוצה", מסיים את מכתבו.