אין ספק שמדינת ישראל נמצאת בשנים האחרונות במצב ייחודי. שיטפון של עשרות ארגונים פועלים באינטנסיביות בתוך המדינה במימון והנחיה של ממשלות זרות, תוך שימוש במערכות הממשל, המשפט והתקשורת המקומיות, ובסיוע מערכות יחסי ציבור וניו-מדיה משומנות ויועצים אסטרטגיים מובילים.
ממשלות אלו מרשות לעצמן לפעול באופן אימפריאליסטי ונגד כל עקרונות הדמוקרטיה כדי להשפיע על סוגיות פוליטיות פנימיות בישראל, כדוגמת אופייה היהודי של המדינה, כוחו של בג"ץ מול שאר הרשויות, השליטה הישראלית ביו"ש, מעמד הרבנות הראשית, מדיניות קליטת המהגרים של ישראל ועוד. מספיק שיטוט קצר באתרי העמותות שנתמכות על ידי הקרן החדשה והממשלות הזרות, בכדי להיווכח בהשקעה האדירה שמוכנות ממשלות אירופה לעשות בשביל להשפיע מבפנים על המתרחש בישראל.
מול מציאות זו יש לשאול את עצמנו מה היה קורה אילו בממשלת ישראל הייתה נופלת החלטה, מאיזו סיבה שלא תהיה, לתמוך כלכלית ולהנחות ארגונים אזרחיים הפועלים בתוך ספרד להינתקות קטלוניה מספרד ולעצמאות החבל. ולחילופין, לו מימון ישראלי היה פועל בתוך רוסיה להינתקות האי קרים מרוסיה. האם ממשלות רוסיה וספרד היו מבליגות על צעד זה ומאפשרות לו להמשיך להתרחש?
בהנחה שהתשובה היא שלילית, נותר לנו להבין, אם כך, במה שונה ישראל. מדוע מדינת ישראל עוצמת את עיניה מול ארגונים פוליטיים אשר פועלים בשמם ובשליחותם של ממשלות אירופה, מתוך המדינה ובאופן גלוי? האם ייתכן שגם לאחר 70 שנות עצמאות נותר בישראל הצורך "לרצות את הפריץ" כתוצאה מאלפי שנות הגלות הקשה שחווינו? או שמא החשש העלום מהדימוי הבינלאומי שלנו מעביר אותנו על דעתנו ועל ריבונותנו הלאומית, ומאפשר לגורמים אימפריאליסטים להחליט בשבילנו מה יתרחש בארצנו?
כך או כך, כל צעד בכיוון של עצירת השיטפון הוא מבורך. בנוסף לכך יש לשאול מה יעילותה של ועדת חקירה פרלמנטרית והאם יינתנו לה סמכויות שיאפשרו לה להביא לעצירת התופעה. אם אכן כך הרי שאנו רואים מהלך טבעי ומתבקש של הממשל הישראלי לשמירה על עצמאותו.
גלעד אך
מנכ"ל ארגון 'עד כאן'