"הם השפילו אותי, אוהו השפילו". איילת לאש
"הם השפילו אותי, אוהו השפילו". איילת לאשצילום: יח"צ

נשים פחדו לדבר על זה. זה פרטי. זה מביש. עדיף לא לחשוב על זה. מה יגידו?

לא עוד. יהודיות מתחילות לספר על מכת המדינה שכולם מודעים לה, המכה שמביישת ומפחידה את כולם. ההטרדות מאת ערבים מוסלמים. הטרדות שמשלבות את המיני עם הכוחני והלאומני.

זהו סיפורה של איילת לאש:

הייתי בהריון הראשון, חודש שמיני, בטן ענקית מתפרצת קדימה. ירושלים.
חוזרת מהסטאז', צועדת בחום הלוהט בירידה מפסגת זאב לכיוון חיזמא, משם אתגלגל בטרמפים.
בעודי מדדה עם תיק כבד ובטן עוד יותר, שעט לכיווני רכב גדול לבן שנעצר לידי בחריקה. הרכב היה מלא בבחורים ערבים, כנראה מהכפר ליד, צחוקם פרוע והם צועקים לי בערבית. הרכב נצמד למדרכה, חצי מטר ממני, בחור אחד החל לפתוח את הדלת. זה היה עניין של שניות. תפסתי את עצמי ונתתי ריצת אמוק, חוצה את הכביש לצד השני. לא טרחתי להביט לצדדים קודם, שיערתי שעדיף לי להידרס מאשר לעמוד שם.
רצתי כמו משוגעת, והרכב החל ברוורס, כביכול לכיווני. הסתכלתי לשניה לאחור, הם הוציאו את הראש מהחלון ושאגו בצחוק.
אחת בצהריים, אין נפש חיה ברחוב.
לא יודעת מה קרה, אני חושבת שהגיע פתאום רכב אחר והם נאלצו להעביר לדרייב, בכל אופן, אחרי כמה שניות שנראו כמו נצח, הם נסעו.
אני, בינתיים, תוך כדי ריצה נתקלת בהשד יודע מה ומשתטחת על המדרכה.
באינסטינקט בריא, השלכתי את כל כובד גופי על הברכיים, מגנה על הבטן.
דופק מהיר, מבולבלת לגמרי, מנסה להבין את הסיטואציה, מה הם ניסו? להכניס אותי לרכב? סתם לצחוק על חשבוני? ימח שמם. איזה עלבון.
בכוחות מאומצים הקמתי עצמי, הברך שותתת דם ואני מדדה בירידה, כבר קרובה לטרמפיאדה.
אוטובוס של אגד עוצר לידי, נהג צדיק יורד, מתנצל שאין לו ציוד חבישה, מציע לי בקבוק מים לשטוף את הברך.

לא אלאה בפרטים. בקצרה אספר שזה היה סיוט שלא מהעולם הזה. לתומי חשבתי שזה רק שפשוף עמוק בברך ויעבור, לא נעשה מזה סרטים. להורים לא סיפרתי, שלא ידאגו עוד יותר.
אחרי שלושה ימים עם חום גבוה הבנתי שצריך רופא. בקיצור, כוויה דרגה 3, זריקות, אנטיביוטיקה, ורופא שכועס מאוד איך את מזניחה דבר כזה, משוגעת.

לרגע לא עלתה לנו מחשבה לדווח למישהו על המקרה.
מה יש לדווח? למי? מה המשטרה תעשה? תעניש צעירים ערבים בעוון הפחדת בחורה יהודיה?
אבל בעיניי, היה זה מקרה חמור, מאוד חמור.
ראיתי בעיניים שלהם את ה"אני פה בעל הבית", את תחושת הריבונות.
את התחושה של האנחנו פה השולטים, אנחנו נוסעים עם ראש מחוץ לחלון, צוחקים עלייך, ואת הבורחת, המתרסקת על המדרכה מרוב פחד.

הם הלכו משם בתחושת גאווה וניצחון, הם השפילו אותי, אוהו השפילו.
זה לאומני, שלא תטעו. אין להם שום דבר נגד איילת לאש, יש להם נגד היהודיה הזאת.
יש לי עוד כמה סיפורים. על הטרדות ברכבת הקלה, על תקיפה בחניון גבעת התחמושת, על הצקות באזור האוניברסיטה העברית. כולם, כולם על רקע לאומני.
כולם בקטנה, אחרי הכל, הנה אני חיה. אבל בעיני אלו אירועים חמורים. אם קמפיין ה#me too שעלה לאחרונה, קיבל תשואות רמות בקרב נשות השמאל הרדיקאלי, והסעיר את הרשת, הגיע הזמן שלנו: עכשיו תורנו להעלות למודעות נושא חשוב וכאוב. ואולי, אם אני אספר, וגם את תספרי, ואת.. אולי נצליח לעורר את מודעות שם למעלה, ונמנע את הפגיעות הבאות.

#וגםאני