בראיון פרישה לכתב העת "עורך דין" של לשכת עורכי הדין דחתה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור, את הטענה ששופטי העליון מנותקים מהעם.
במהלך הראיון גם הסבירה שרצף ההחלטות מעוררות המחלוקת של הבג"צ בעת האחרונה קשור לפרישתו של השופט אליקים רובינשטיין, שהיה מחוייב לסיים את הדיונים בהרכבים בהם ישב.
"איך כבוד הנשיאה מתמודדת עם האמירה מצד חלק מהציבור לפיה בבית המשפט העליון יושבים רק שופטים אליטיסטים?", שאל אותה עורך כתב העת, שחר שחר.
"הביטוי כפי שאתה מעלה אותו נשמע כמעט כמו עלבון, נשמע כאילו יושבים כאן אנשים במגדל השן שלהם ומנותקים מהעם ואנחנו ממש לא כאלו", השיבה. "קח, למשל, את הנשיאה הבאה, השופטת חיות, ותראה איך היא הצליחה מילדות לא פשוטה להגיע לאן שהגיעה בזכות כוח הרצון, ההתמדה, הנחישות וכמובן, היכולת השיפוטית הנעלה שלה. אי לכך, אני לא חושבת שהביטוי הזה מתאים".
"בית המשפט העליון היה בית משפט חזק, הוא עדיין חזק והוא יהיה חזק", קבעה. "הוא בית משפט שלא ניתן לאיים עליו ולא ניתן להפחיד אותו".
המראיין ביקש לדעת אם היא סבורה שהשמירה על עצמאותו של בית המשפט העליון נעשתה קשה יותר מבעבר.
"תראה", השיבה. "נאמרו נגדנו המון דיבורים, כמו האמירה שירימו על בית המשפט העליון כף של טרקטור D-9 ואמירות נוספות שהן יותר מאשר אמירות לא מוצלחות, אבל להערכתי ולתפיסתי, לשופטים אין כל אופציה אחרת – הם חייבים להחליט את מה שנכון להחליט. אני מעבירה את המסר החשוב הזה לשופטים החדשים חדשות לבקרים ולכן, הידיעה לפיה אתה חייב להחליט את מה שנכון ואין לך אופציה להחליט אחרת בגלל איומים או שיימינג, היא זו שלדעתי משרה שלווה על כל אחת ואחד מהשופטים. הם יודעים שהם צריכים להחליט את מה שצריך להחליט. אני, לא בשבתי בבית משפט השלום, לא בבית המשפט המחוזי וגם לא בבית המשפט העליון, מעולם לא חששתי מלפסוק, ואני מאמינה שכך נוהגים גם כלל השופטים. אי לכך, לומר לך שהיום קשה יותר, זה לא כך כאשר אתה יודע שאתה צריך להחליט כראוי".
"ובכל זאת... עושה רושם שבמהלך תקופת כהונתך היה זה מעין ספורט לאומי... להתנגח השכם והערב בבית המשפט העליון ובשופטיו", התעקש המראיין.
"היו התבטאויות מיותרות אבל הן לא השפיעו עלינו", ענתה. "אתה שואל איך אני מסבירה את העובדה שאנשי ציבור הרשו לעצמם לנהוג כך, ואני חושבת שניסיון לתת הסבר הוא בגדר גלישה לפוליטיקה, ומכיוון שכך אמנע מלתת הסברים. אני לא מתבטאת בסוגיות פוליטיות".
בין השניים התנהל הדו שיח הבא:
האם הינך מעריכה שההתבטאויות הללו הן ניסיון להשפיע עליכם?
"ניסיונות? כן".
שכשלו?
"כן. כי אין אופציה כזו של להיכנע לאיומים ולהשמצות, על כך אני מחנכת דורות של שופטים".
כאמור, היא נתנה הסבר מעט מפתיע לגל הביקורת שניחת באחרונה על בית המשפט העליון, וניתן לומר כי "הפילה את התיק" על השופט אליקים רובינשטיין. "ריכוז פסקי הדין שניתנו לאחרונה ועוררו הד ציבורי נרחב נבע פשוט מהעובדה שהמשנה לנשיאה, כבוד השופט אליקים רובינשטיין, עמד לסיים את כהונתו והיו לא מעט תיקים בהרכבים מורחבים שהוא היה חלק מהם", ציינה.
כבודה העריכה את העליהום הצפוי?
"בהחלט, בגלל ריבוי התיקים שהיה מונח לפתחו של בית המשפט העליון".
האם הינך רואה קשר ישיר בין ההתבטאויות חסרות הרסן כמעט מצד נבחרי ציבור כלפיכם לבין האזרח הפשוט שנחשף לכך ואומר לעצמו – "אם להם מותר, אז למה לי לא"?
"יכול להיות שכן. כשאתה שואל אותי את השאלה הזאת אני נזכרת בבעל דין שהיה לי בבית משפט השלום שהואשם כמדומני בהעלבת עובד ציבור ושכאשר נשאל למעשיו טען במלוא הרצינות – 'שמעתי שחבר הכנסת כך וכך אמר דברים קשים, ואם לו מותר, אז למה לי אסור'. נשאתי באוזניו נאום על החופש הפרלמנטרי כתגובה לאמירתו. האם, כמו שאתה מבקש ממני, ארצה להעביר מסר כלשהו לנבחרי הציבור? תראה, הרשות השופטת מכבדת את הרשות המחוקקת ואת הרשות המבצעת. אנחנו לא עוסקים בכיפוף ידיים ובניגוד למה שמנסים לפעמים לצייר, אנחנו פוסקים לפי הדין. אי לכך אני חושבת שנשמעו במהלך תקופת כהונתי התבטאויות שהן מיותרות וראוי היה שלא להשמיען".
אי לכך, אני יכול לומר שאת מצפה מנבחרי הציבור לנהוג באיפוק?
"הכל גלום בדברים שאמרתי".
בשורה התחתונה, כבוד הנשיאה נאור, מי באמת קובע – בית המשפט העליון או הרשות המחוקקת? למי יש את זכות המילה האחרונה?
"ישנם איזונים ובלמים בין הרשויות כמו בכל משטר דמוקרטי ואנחנו לא עוסקים בשאלה האם ניצחנו אותם או לא. תפקידו של המחוקק לחוקק ותפקידנו להעביר, במקרים מתאימים, ביקורת שיפוטית, תוך מתן כבוד הדדי ומתוך הכרה בעליונות הכנסת. יחד עם זאת, אם החוק אינו חוקתי, תפקידנו לומר זאת".
השאלה היא האם בית המשפט העליון יכול להתערב בכל נושא שהוא חפץ?
"זו אמירה מוגזמת, ואתה חותר לשאלה – האם הכל שפיט?
כן.
"הכל שפיט, אבל לא כל דבר מצדיק התערבות. קח למשל את נושא ההתנתקות. פסק הדין עסק בשאלה האם לצאת מחבל עזה או לא. זו פעולה מדינית פר־אקסלנס. תאורטית אפשר היה להתערב בה, מעשית זה לא קרה. בית המשפט לא התערב בשאלה האם תהיה התנתקות או אם לאו אבל הוא כן התערב באספקטים כלכליים מסוימים של הפיצוי למתיישבים שנפגעו".
באשר לשאלת השפעתה של המערכת הפוליטית על מינוי שופטים, אמרה נאור כי "הרכב הוועדה לבחירת שופטים מחייב להגיע לפשרות, אין בזה ספק. יחד עם זאת אני חושבת שכל גורמי הוועדה פעלו כמיטבם כדי שלא ייכנסו למערכת אנשים לא מתאימים וכדי שאיכות השופטים תהיה גבוהה. אתה שואל האם אני חושבת שבוועדה לא צריכים לשבת פוליטיקאים, ואני סבורה שלא צריך לגעת בהרכב הוועדה כי כאשר נוגעים אתה אף פעם לא יודע מה קורה. אני חושב שהשיטה הנוכחית היא טובה ומאוזנת ולא הייתי משנה אותה כלל".
"אין לי כל בעיה שיפגינו"
נאור נשאלה גם לגבי ההפגנות שנערכו ליד ביתה בשבועות האחרונים בעקבות פסיקת בג"ץ בסוגיית המסתננים. "אין לי כל בעיה שיפגינו ואפילו ביקשתי שלא ירחיקו אותם משם", אמרה. "זו עמדתי האישית ואני מייצגת כאן את עמדתי האישית בלבד". היא הוסיפה: "איש ציבור צריך לדעת לחיות עם זה. חייתי עם זה כשופטת בית משפט השלום ואני חיה עם זה גם כנשיאת בית המשפט העליון, צר לי רק על שכניי שנאלצים לסבול מכך. ושוב, הנחתי המשפטית היא שאסור להפגין ליד ביתו של איש ציבור אלא רק ליד משרדו אבל אני באופן אישי חיה עם זה בשלום".
בתשובה לשאלה אם המפגינים "חצו את הגבול", השיבה: "אני לא חושבת שהם חצו את הגבול אבל הם השמיעו קריאות שחלקן לא נכונות בנוגע למסתננים. בין היתר, הם צעקו שהכנסת מחוקקת חוקים ואני מבטלת אותם. במקרה הזה לא ביטלתי שום חוק".
היחסים עם שרת המשפטים
"מערכת היחסים האישית שלי עם שרת המשפטים איילת שקד היא מצויינת", הבהירה. "יש בינינו הידברות גם במהלך פגישות תכופות וגם באמצעות מסרונים שבמסגרתם אנו פותרות בעיות. בתום תקופה ראשונית, איך אגדיר זאת... שבה האחת בודקת את השניה ומתקיימת במהלכה הסתגלות הדדית, אני חושבת שפיתחנו מערכת של כבוד הדדי והערכה.
"זה נכון שהיו מקרים שזכו לתהודה תקשורתית אבל צריך להביא בחשבון את העובדה שסוגיות נפיצות רבות נסגרו בהסכמה כאן בלשכתי או בשיחות טלפון. את זה הציבור לא יודע כלל. זה נכון שהיו כמה עניינים שנראו לציבור כצחצוחי חרבות אבל לכל אחת מאיתנו יש את תפקידה במערכת וכל אחת מאיתנו רוצה לשמור על המערכת. בסופו של דבר, למרות צחצוחי החרבות, הגענו להסכמות".
עוד אמרה: "אי אפשר לומר שחשתי שהשרה עוברת את הגבול בתחילת הדרך, אבל זאת היתה תקופת הסתגלות שהיה צריך לעבור אותה".
לאחר פרישתה, אמרה נאור, היא מתכוונת לכתוב שני ספרים. האחד יעסוק "בהליך קביעת עובדות", והאחר יהיה ספר בלשים לילדים. "תוכנו יושב לי כבר בראש אבל הוא צריך לעבור למחשב", אמרה.