#גםאני

אני לא יודעת כמה פעמים קרה שאחרי שסיימתי לכתוב טור בנושא מסוים, לחצתי על "דליט", מחקתי הכול, כתבתי מחדש, מחקתי שוב, ושוב כתבתי עד שהגעתי לתוצאה הסופית.

אבל יש דברים שחשוב להגיד בצורה המדויקת ביותר, אך גם בקול רם. יכול להיות שכשתקראו את הטור, הבאז התקשורתי המתייחס לעניין יחלוף, אבל זו בדיוק הדאגה שלי. אסור שהוא יחלוף עד שנפתח לחלוטין את הביוב, ננקה אותו עד תום ונעשה חישוב מסלול מחדש.

פעם, כשהיינו ילדים, כל דבר אמריקאי היה נחשב לאוצר. אם מישהו היה טס לארצות הברית והביא מתנה חולצת טריקו מ'גאפ', היינו מבסוטים עד הגג. היינו שומרים את החולצה לאירועים מיוחדים. כולה חתיכת כותנה. ככל שהשנים עברו וטיסות הפכו לתחביב ישראלי, יוקרתה של ארצות הברית ביכולת שלה לייבא מיני תופינים פחתה. אישית אני די מתנגדת לייבוא אמריקאי. אולי כי גרתי שם והערצתי את הארץ הזאת. היום כבר לא. אולי כי הבנתי ששם זה אמריקה, אבל פה זו ארץ הקודש. אולי כי הבנתי שזה כלוב זהב ריק מתוכן. אולי כי התרבות שרווחת שם מזעזעת כל נים בחלק האלוק ממעל שלי. אבל דווקא בשבועות האחרונים משהו שהתחיל שם, ועלה ארצה, מטלטל את העולם לטובה.

לפני כחודש נחשפה בהוליווד פרשה גדולה, שמכה גלי צונמי בכל העולם. אחד מקודקודי תעשיית הקולנוע, איש שידוע שעל פיו יישק דבר, התגלה כפוגע סדרתי בנשים. במשך 30 שנה הוא הילך אימים על עשרות נשים וכוכבות. אנחנו יכולים לצקצק בלשוננו ולומר, הוליווד, מה הן ציפו. אבל כשקופת שרצים אחת נפתחת, היא פותחת קופות נוספות. כמו אש בשדה קוצים, 12 מיליון נשים מרחבי העולם החליטו לחשוף את הפגיעות האישיות שצרבו בנשמתן כל השנים האלה. וכן, גם כאן בארץ.

למי שלא מחובר למדיות הווירטואליות או לכל אמצעי תקשורת אחר, בשבועות האחרונים עלה קמפיין ספונטני חסר מימון, קמפיין שכולו לב מדמם של נשים רוויות צער. שמו "#גםאני" (יותר נפוץ באנגלית: "#metoo"), ובמסגרתו נשים מקיאות החוצה את הכאבים, העלבונות, ההטרדות וההשפלות שעברו על ידי גברים. אזהרה, קשה לקרוא את הדברים. אלו נשים שעזרו אומץ להיחשף, כשהבינו שאם זה קרה לנשים הכי יפות בעולם, לנשים שמרוויחות מיליונים לסרט, לנשים שנדמות כחזקות ומשפיעות, או להבדיל לשרות וח"כיות במדינת ישראל, הן לא חייבות להיות יותר לבד. ככל שעוברים הימים, ככל שעוד נשים פותחות את סגור ליבן, כך אנחנו נחשפים לחומרת המחלה שחיה בתוכנו מתחת לרדאר, ומכלה דורות על דורות של נשמה נשית בריאה. בזכות נשים אמיצות אנחנו מקבלים תמונה אמיתית, ומבינים כמה יותר מדי נשים עברו חוויות איומות ונוראיות בידי זרים, מכרים ואוהבים לכאורה.

חובת בירור

יש מי שחושב שהיהדות, הלכות הצניעות או כבודה של בת מלך פנימה נותנים פתרון לבעיה הזאת. רצוי שילמד עובדות קיימות וכואבות בשטח. יש שיגידו שאפשר וצריך לסגור ילדות ונשים בבית, כמו שסגר יעקב אבינו את דינה בארגז. גם הוא צריך לחשוב מחדש, כי לפעמים גם הבית לא בטוח. יש מי שטוען שאנחנו כיהודים דתיים מוסריים, טובים יותר, מחוסנים נגד פגיעה בנשים. אז שיידע שהוא חי בסרט. פשוט לא מדברים על זה, כי זה נושא "צנוע". משתיקים את זה. אבל כל שתיקה פוגעת בעוד ילדה, בעוד אמא, בעוד אחות. ופרט לכך, אנחנו מסירים את האחריות מהצד הפוגע ומחובת החינוך כלפי החברה שבה אנחנו חיים.

על כל אחד מאיתנו מוטלת חובת הבירור מה חייבים לשנות, כי המציאות רקובה. עלינו להבין מה במסר שלנו, המלמד על פגיעה באדם אחר, בחוסר כבוד לאחר, עובר לא חד ומדיוק מספיק. אני חושבת שהצעד הראשון הוא לא לומר יותר "שששששקט!", זה לפתוח את הפצע המושקט הזה ולומר די. זו לא טרגדיה נשית. זה גיהינום שמשפיע על כולם. ולכן על כל אחד, מהנשיא, דרך ראשי הקהילות ומטה, לומר בקול רם וברור: אנחנו לא מקבלים יותר, לא מסכימים ולא מכילים שום פגיעה באחר, לא על ידי דיבור או מעשה פוגעני. אנחנו מוקיעים בכל דרך אפשרית אנשים, מורים, מפקדים, בוסים, רבנים, מפורסמים או אישי ציבור פוגעניים. הם לא יחיו בשלווה באין מפריע ויחריבו לנו את הילדות, את הנשים, את האימהות שלנו. ועל אחת כמה וכמה לא נעלה על נס, נהלל ונשבח אנשים שהורשעו בפגיעה באחרים, לא נהפוך אותם לאלילים, קדושים מעונים, או דוחה מכול - לפרזנטורים של מותגים. יש לנו את הכוח. את הכוח להחזיר את השלום לחילנו ואת השלווה לארמונותינו. ולאפשר עולם שבו ילדות ונשים יכולות ללכת ברחוב בלי פחד. ומי שממשיך לשתוק, כדאי שיתפלל טוב טוב על הבנות שלו.

מרק ירקות לקוסקוס צמחוני

השגרה חזרה, ישתבח שמו, ואיתה חזר אוכל יומיומי, פשוט, קל ומזין. אני מגישה על מצע קוסקוס מלא.

מצרכים:

1 בצל קצוץ

2 כוסות חומוס מבושל

5 גזרים קלופים חצויים לאורך

3 קישוא/זוקיני חתוכים לאורך

3 קולרבי פרוס לפלחים

3 מקלות סלרי

חצי קילו דלעת או דלורית חתוכה גדול

כרוב לבן חתוך לרבעים

1 כף גדושה כורכום

צרור פטרוזיליה וסלרי

מלח

(בחורף אני מוסיפה שורש סלרי חתוך ושורש פטרוזיליה)

אופן ההכנה:

בסיר מרק גבוה משחימים את הבצל עם מעט מים או שמן.

מוסיפים את החומוס וכוס מים, ונותנים להם חמש דקות בישול.

מוסיפים את הירקות הקשים, ומעליהם את הקישוא, הירוקים והכרוב.

מוסיפים את התבלינים.

מוסיפים מים רותחים עד חצי גובה של הירקות, סוגרים את המכסה ומבשלים על אש נמוכה לפחות חצי שעה.

התוצאה הרצויה היא לא מרק מימי, אלא ירקות מאודים ברוטב, לא שקועים באמבטיה.

לתגובות: ayakremerman@gmail.com