1. החלטת הליכוד ללכת בכל הכוח על חקיקת "החוק הצרפתי", המונע העמדה לדין של ראש ממשלה מכהן, היא מפגן של יהירות שלטונית.
בליכוד יודעים שחלק ניכר מהשותפות הקואליציוניות של המפלגה אינן מעוניינות בחוק, מכירים את הסעיף הדורש הסכמה כלל קואליציונית על תיקונים בחוקי יסוד, ומתעקשים לקבל את ההסכמה הכלל קואליציונית הזו באמצעות דורסנות ואיומים.
התחושה היא שבליכוד עוד לא הפנימו את תוצאותיהן של פרסות קודמות, ולא לקחו בחשבון את האפשרות שיוזמה כזו תיכשל למרות האגרסיביות הרבה שבה היא מקודמת. ההחלטה ללכת "ראש בראש" מול שותפה כמו מפלגת הבית היהודי מציפה באופן בוטה את התהייה האם החוק הצרפתי עולה כעת ממניעים ענייניים.
2. אפשר לומר לזכותו של "החוק הצרפתי" דברים רבים. אצל ראש ממשלה האישי הוא הציבורי והציבורי הוא האישי. ראש ממשלה צריך להיות עסוק 24 שעות בטובת עם ישראל, ולא בשאלה מה יקרה לו בחייו האישיים. המציאות שבה ראש ממשלה טרוד באופן משמעותי בחקירות נגדו היא בלתי נסבלת ציבורית.
בנוסף, המציאות שבה קבוצה קטנה של בני אדם, במקרה הזה היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה, מחזיקה בידה "דה פקטו", גם אם לא "דה יורה", את הכוח להדיח מהשלטון מי שנבחר בבחירות דמוקרטיות כלליות על ידי העם כולו, היא בעייתית מאוד. יש משהו לא דמוקרטי, ואולי כמעט אנטי דמוקרטי, במציאות הזו.
לכן, ומעוד כמה סיבות, החוק הצרפתי איננו רעיון פסול על הסף. עם זאת צריך לקחת בחשבון שלא בטוח שהחוק הצרפתי אכן מתאים לשיטת הממשל הישראלית.
קודם כל צריך לדעת שבמדינות הדמוקרטיות בהן הוא קיים ישנה הגבלה על משך הכהונה של מי שהחוק הזה מגן עליו. בישראל יכול ראש ממשלה באופן תיאורטי לכהן כל עוד נשמת חיים באפיו והציבור ממשיך להיות מעוניין בו.
בנוסף יש לציין כי במרבית המדינות בהן החוק קיים, הוא מגן על מי שנבחרים למשרתם באופן אישי. בישראל הציבור בוחר במפלגה, לא אישית בראש ממשלה. גם הדחתו של ראש הממשלה מתפקידו אין משמעותה בהכרח בחירות חדשות ויתכן בהחלט מצב בו ראש הממשלה מודח ומפלגת השלטון נותרת במקומה. לכן יש מקום לדיון מעמיק בשאלת התאמת החוק הצרפתי למציאות הישראלית.
3. קשה להשתחרר מהרושם לפיו הסיבה שדיון כזה לא ממש מתקיים, ובמקומו אנחנו רואים קידום כוחני של החוק הצרפתי היא פשוט הפחד. החשש של בכירים בליכוד, ובראשם ראש הממשלה, שבתום החקירות נגד נתניהו יתברר שהמשפט "לא יהיה כלום כי אין כלום" יתברר כשגוי. הם מפחדים, ומקדמים את החוק הצרפתי במטרה לעדכן אותו כך שיגן על נתניהו.
הפחד הזה, כשהוא מעורב ביהירות השלטונית המאפיינת את הליכוד, אשר פעם אחר פעם שוכח שהוא לא מהווה רוב אפילו בתוך הקואליציה הנוכחית, מוביל את אנשי הליכוד למהלכים טקטיים משונים כמו זה הנוכחי.
איכשהו נעלמת מעיני הליכודניקים הסתירה הכמעט משעשעת בין קידומו האגרסיבי של החוק הצרפתי ובין הססמה "לא יהיה כלום כי אין כלום". במקום לשחק קול ולשדר עסקים כרגיל, בליכוד מתעקשים להחריף את אווירת המשבר, תוך שהם שוכחים את הכלל הראשון של משברים פוליטיים: אתה יודע איך אתה נכנס למשבר פוליטי. אתה אף פעם לא יודע איך תצא ממנו.
4. ובשולי כל העניין הזה יש מקום לתהות על השאלה היכן בוחר הליכוד להפעיל את מלוא כובד משקלו הפוליטי, ואיפה הוא מותיר את הזירה למשחק הקואליציוני הרגיל.
מתברר שלפי הליכוד סלע קיומנו כאן בארץ הקודש הוא פיצול תאגיד השידור הציבורי ומניעת חקירות של ראשי ממשלה מכהנים. סוגיות כדוגמת פסקת ההתגברות והחלשת שלטון בג"ץ, למשל, מטרידות פחות את הליכודניקים, כך מתברר, והשאלה היא כמובן מדוע. את התשובה נשאיר פתוחה.