מתוך כתב היד
מתוך כתב הידצילום: קדם

כתב יד לא ידוע של תקנה עליה חתומים רבני ונכבדי קהילת אנקונה (Ancona) שבאיטליה ועניינו איומי חרמות נגד הרוקדים במעורב, נחשף לאחרונה בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים.

התקנה שנכתבה בשנת 1615 באנקונה, קוראת לציבור "לעשות רצון אבינו שבשמים ולעשות גדר וסייג לתורה... הסכימו וגזרו בגזרת נח"ש (נידוי, חרם, שמתא) שלא יוכל שום יהודי אשר בשם ישראל יכונה לרקוד היינו באלארי עם שום אשה בשום זמן בעולם". התקנה כוללת תיאור מפורט וגרפי מאוד של קללות ועונשים שיחולו על ראשו מי שיעבור עליה - מחלות, מוות וייסורים רבים.

"וכל אשר יעבור על הגזרה והסכמה הזאת ארור הוא… אל אלקי הרוחות לכל בשר השמידהו והאבידהו, השפילהו,הכניעהו, השחיתהו, הכריתהו מלאכי חבלה יפגעו בו, בבהלה תצא נשמתו, באסכרה תהא מיתתו, לא יצא ולא יעבור חדשו, יכנו ק' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ורדפוהו עד אבדו… לא יאבה ק' סלוח לו כי אז יעשן אף ק' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר התורה ומחה ק' את שמו מתחת השמים והבדילו ק' לרעה וכו' והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע ולקיים את גזרתינו זו ברשות מעלת הסופיריאורי יר"ה שיתן לנו רשות על זה, יהיה מובדל מעדת ישראל וינהגו בו כדין העובר על תקנות הקהליות הקדושות…"

לתקנה נוספה הסתייגות, יוצאת דופן, כי לנשים מותר לרקוד עם מורים גברים בשעה שהן מקבלות מהם שיעורי ריקוד: "וראוי לבאר שהמלמדים את הנשים לרקוד היינו המאיסטרי די באלאר יוכלו לרקוד עמהן בשעה שמלמדים אותם לבד, וההסכמה הזאת תהיה משך חמישים שנה רצופות"

בבית המכירות 'קדם', שם נמכר כתב היד אתמול (שלישי) בסכום של 4,920 $, מספרים מעט רקע על התקופה ועל ההתמודדות עם תופעת הריקודים המעורבים: "המאה ה-17 היא ראשית תקופת הבארוק. תקופה זו הייתה עמוסה בפאר, רגשנות, תנועה ומורכבות. מרכז הבארוק היה באיטליה, שם ישב האפיפיור שרצה להפוך את רומא עירו - לעיר המפוארת ביותר בעולם. גברים ונשים רקדו יחד בזוגות, התלבשו בסגנון עדכני וזוהר, צרכו אומנות, ובנו לעצמם בתי פאר".

"התקנה שנחשפה פותחת פתח לעובדה פחות ידועה על תקופה זו: יהודי איטליה הושפעו מהתרבות הסובבת, היא אתגרה את היהודים ובייחוד את עולם הפסיקה היהודי ואת מנהיגי הקהילות שלא פעם חשו כי הם מאבדים את השליטה על אנשי קהילתם".

עוד מציינים ב'קדם' כי "תקנות רבות ופסקים רבים נכתבו בתקופה הזו, בייחוד באיטליה. מנהיגי הקהילות והרבנים ניסו לשנות את המציאות הבעייתית, לטעמם, שהגיעה לפתחם: ריקודים מעורבים, התכנסויות רחוב. ענף המחול עבר תפנית בתחילת המאה ה-17: מריקודי-עם שמחים ופשוטים, עברו האנשים לריקוד ה"פיסטי" האיטלקי שנכנס לאופנה והיה מבוצע בצורת זוגות מעורבים, אחריו הגיעו ריקודי הבארוק שהיו זוגיים ודרמטיים מאוד ונרקדו בייחוד אצל בני המעמד הגבוה והאצולה.

את המאבקים והפולמוסים בעניין של ריקודים מעורבים ניתן למצוא כבר החל מהמאה ה-13 בכל אירופה, בעצימות משתנה. לצד זאת קיימים מספר אזכורים על חרמות ונידויים לכל העובר והעוברת על איסורים, כמו תקנה מליטא: "גם לא יצאו הנשים במחולות בבית אנשים לרקוד שם, וחרם על המסובים אם לא ישגיחו על זאת".

תקנה של חכמי פאדובה, איטליה, קוראת לציבור: "גם גזרנו שלא ירקדו עם הנשים הנשואות שום זכר עם נקבה נשואה מלבד בימי הפורים אמנם עם הפנויות יוכלו לרקוד... וכל מי שיש כח בידו למחות ימחה והעובר על זה יהיה עובר על דת יהודית עכ"ל", ובתקנה אחרת בפאדובה אף מפורטות הקנסות וישנה קריאה לציבור למסור את החוטאים: "עוד יושם פארטי שלא יוכל שום איש ואשה מקהלנו לחול במחולות, עם מי שאינו מאומתינו בקנס שני סקודי לכל פעם שיעבור העובר או העוברת, ויתחייב האב בעד בנו ובתו והבעל בעד אשתו, חצי הקנס הנ"ל יהיה להקדש ק"ק פאדובה, וחציו האחר לאקוסאדורי /להמאשים/ שיוחזק בסוד, וזה יובן בין במחולות שיעשו בבית יהודים, בין באותם שיעשו בבית זולתם"

מרון ארן מבית המכירות 'קדם' מציין כי "הדבר המדהים בכל זה הוא שאם מסתכלים על ימינו, הנושא רלוונטי לא פחות משהיה בעבר. ניתן לראות איך עולם הפסיקה והתקנה היהודי חוזר על עצמו לאורך כל הדורות, עם התמודדויות דומות".

יצוין כי בדיקה שנערכה לפני המכירה הפומבית גילתה שהתקנה שכתב היד שלה אותר ונמכר לא הייתה ידוע ומוכרת לחוקרי התקופה.

כתב היד
כתב הידצילום: קדם