הרב ישראל התמודד באומץ וביצירתיות עם האתגרים הגדולים של מפגש ההלכה עם העולם המודרני, ועם הקמתה של המדינה.
הוא עשה זאת בשלושה מישורים: מישור אחד הוא מישור יצירת במת דיון, לימוד, עיסוק וכדו', וזאת בעיקר בייסוד ההוצאה לאור של "תחומין", והוצאה לאור מחודשת של כרכי "התורה והמדינה", וספרות רבה ונרחבה בנושאים אלה. מאמרים רבים שפורסמו בכרכים אלה היוו יסוד מכונן גם לדרכה של צהר, והשפעתם באה לידי ביטוי גם בכתב העת של צהר.
מישור שני הוא הקמת מכון צמת שהציע את אחת הדרכים להתמודד עם אתגרי מפגשה של ההלכה עם המציאות המודרנית ועם קיומה של המדינה. דרך זו, שהוא היה מזוהה עימה, היא השימוש באמצעים "הלכטכניים", המבוססים על יסודות הלכתיים של הורדת רמת האיסור (בעיקר על ידי שימוש במנגנון גרמא), ומכאן לעמדה ההלכתית שבשעות דחק, בצורך מרובה, בענייני ציבור וכדו' הדבר מותר.
באופן מיוחד ניתן לציין את החשיבות המרובה של דרכים אלה לא רק כהצעה לפיתרון נושאי דת ומדינה, כי אם במקומות בהם מדובר על הנגשה, ריכוך כאב והתייחסות למצוקות אנושיות שיש ביד ההלכה לפתור.
בהקמת מכון צמת הוא פעל גם באומץ לב הלכתי, ובפגישתו האחרונה עם 'צהר לאתיקה' בנושאי התמודדות הלכתית עם מצוקות העוורים אף ביאר את עמדתו הייחודית והעצמאית.
מישור שלישי הוא פעולותיו הציבוריות המרובות, שבינן ניתן לציין את אחת הבולטות, והיא היותו אחד ממקימי בתי הדין לגיור, שהתמודדו באופן מיוחד עם אתגר שיבת עם ישראל לארצו. כאמור, חלק מפעולותיו המבורכות הייתה שותפות פעילה במועצת רבני צהר.
יהי זכרו ברוך, ויהיו משנתו ופעולותיו יד ושם לזכרונו, ובעיקר – מתמידים את פעולותיו המרובות.
תנחומים למשפחתו, ושותפות עמוקה בכאבם הגדול.