"המועצה פנתה לכיוון ליברלי יותר, לכן איבדנו את האיזון והגיוון שהובטחו בתחילת הדרך". התוכני
"המועצה פנתה לכיוון ליברלי יותר, לכן איבדנו את האיזון והגיוון שהובטחו בתחילת הדרך". התוכניצילום: רונן אקרמן

צופי הערוצים המסחריים החלו מיום רביעי האחרון ללמוד לזפזפ מחדש.

ערוץ 2 פוצל לשני ערוצים שונים, במהלך שאמצעי התקשורת קוננו עליו וכינו אותו "המפץ הגדול" ואף "נובמבר השחור". עד היום הערוץ הופעל על ידי שני מפעילים, או זכייניות, רשת וקשת. השבוע עברה הטלוויזיה המסחרית משיטת הזיכיונות לשיטת הרשיונות, והמהלך חייב שקשת תפעיל ערוץ משלה, באפיק 12, ורשת תפעיל ערוץ אחר, באפיק 13. גם ערוץ 10 נאלץ לעבור אפיק שידורים והחל מיום רביעי הוא משדר באפיק 14.

המהפכה הנוכחית בשידור המסחרי אינה הראשונה שהוא עובר. לפני 12 שנה התחוללה המהפכה הראשונה, כאשר מועצת הרשות השניה יצאה למכרז מחודש על הפעלת ערוץ 2. עד למכרז ההוא, הערוץ הופעל במשך 12 שנה ע"י שלוש זכייניות, רשת, קשת וטלעד.

כבר במכרז של שנת 2005 התנהל דיון בשאלה האם לערוך מכרז או לעבור לשיטת הרישיונות. שר התקשורת דאז, ראובן ריבלין, תמך במעבר לשיטת הרישיונות. מועצת הרשות השנייה התנגדה לשיטה מחשש שאיכות התוכניות תרד באופן קיצוני, לאחר שגם כך רמת התוכניות אז הייתה ירודה. האחריות לטיפול בנושא עברה לידי שר המסחר והכלכלה אולמרט, והוחלט לקדם את המכרז. בתגובה הודיעו באוצר שמבחינתם המכרז הוא רק על הכסף שהזכייניות ישימו על דרמה ועל דוקו, וכמובן על התשלומים למדינה כדמי זיכיון. מי שישלם יותר הוא זה שיזכה לשדר. למכרז ניגשו ארבע מועמדות: רשת וקשת שזכו, טלעד ששידרה עד אז והפסידה, וגוף תקשורת חדש שהוקם במיוחד למכרז בשם 'כאן' (אין שום קשר לתאגיד השידור הציבורי). לעומת רצון האוצר, למועצה היו תוכניות אחרות.

משחק כדורגל אינו סוגה עילית

"אנחנו חשבנו שיש כאן חלון הזדמנויות לתקן את מה שהיה מעוות בטלוויזיה עד לאותם ימים, בעיקר בהיבטים חברתיים, תרבותיים ויהודיים. לכן המכרז שערכנו כלל בתוכו הרבה פרמטרים שלא היו קיימים בערוץ 2", אומר מוטי שקלאר, מי שכיהן בזמן המכרז כמנכ"ל הרשות השנייה.

מה כללו הדרישות שלכם?

"קודם כול, גיוון אוכלוסייה. רצינו שיראו על המסך יותר אנשים מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית. כל ארבעת המתמודדים במכרז פירשו את זה כאמירה שאני רוצה להכניס כמה שיותר כיפות סרוגות לערוץ 2, וכך כל אחת מהזכייניות צירפה לשורותיה את מעט הדתיים שעסקו אז בתחום. הרצון שלי היה הרבה יותר רחב, לא רק מהעולם הדתי. אבל בכל מיני גופי תקשורת התקיפו אותי על הדרישה הזאת".

המועצה עצמה הורכבה מחברים שונים באופן שמייצג את כל חלקי החברה הישראלית, בתקווה שהדבר ישפיע על יצירת גיוון בתכנים. הסופר והמשורר רוני סומק, שהיה חבר המועצה, מספר על היעדים שהוצבו אז: "אנחנו בוועדה הצבנו רף מאוד גבוה. רצינו שהתקציבים של תוכניות המקור, סדרות, תעודה ותרבות יגדלו באופן משמעותי, הרבה מעבר למה שהיה עד אותם ימים. בעיקר רצינו שיושקעו תקציבים ביוצרים ישראלים. בנוסף לכך, דרשנו שהערוץ יפנה לקהלים שלא פנו אליהם עד לאותו מכרז".

על אילו קהלים מדובר?

"דתיים, ערבים, פריפריה. כל אלה שלא מצאו את עצמם בערוץ 2 עד לאותו רגע. חשוב להגיד, זו לא הייתה דרישה בעלמא, סיסמא בלי כיסוי. אנחנו פעלנו גם כדי שהזכייניות יבצעו את הדרישות שלנו בפועל. בדקנו לעומק את ההצעות של כל ארבע הזכייניות (רשת, קשת, טלעד וכאן), וראינו שיש היתכנות גבוהה להצעות שלהן. לא היינו מוכנים לקבל הבטחות לפנטהאוז כאשר עוד אין אישור בנייה לקומה הראשונה".

כלומר?

"האג'נדה שלנו הייתה שאם הזכייניות חושבות על כסף, ואין לנו שום בעיה עם זה, אנחנו נחשוב על זהב. רצינו איכות. הם ניסו למכור לנו שהם באים לשנות את העולם, אבל אנחנו ידענו שמה שבעיקר חשוב להם זה איך לשמור את החיוך על הפנים כל הדרך אל הבנק. לכן רצינו להציב דרישות שיבטיחו שתהיה לנו טלוויזיה איכותית ומגוונת. זה לא שרצינו להיות ערוץ 4 הבריטי, שהמנהל שלו אמר בזמנו שברגע שהערוץ יעבור את 10 אחוזי הרייטינג הוא יתפטר. אין לנו שום בעיה שערוץ ירוויח הרבה מאוד כסף, אבל ידענו שצריך לייצר רשת הגנה כדי שלא נראה מציאות שבה משחק כדורגל, ואני אוהד כדורגל מושבע, יוגדר כסוגה עילית".

"חשוב להבין שהדרישה לגיוון לא הגיע מתוך גחמה אישית שלי או של מישהו מחברי הוועדה", מסביר שקלאר, "בתקופה שלפני המכרז הזמנו מחקר שנערך על ידי פרופ' אלי אברהם ופרופ' ענת פירסט מאוניברסיטת חיפה, שבדק את הייצוג של הגוונים השונים באוכלוסייה בערוץ. המחקר בדק לא רק מי המגישים, אלא גם מי המרואיינים. ממצאי המחקר הראו שבתוכניות האקטואליה והחדשות באותם ימים 67 אחוזים מהמרואיינים היו אשכנזים חילונים שגרים בגוש דן. לעומת זאת מתנחלים, חרדים וערבים היו כל אחד על פחות מחצי אחוז. הדבר הזה התבטא גם בתוכן. לכן היה לנו חשוב שגם התכנים וגם האנשים שייראו על המסך ישקפו יותר את ההוויה הישראלית, ויעסקו בשיח יהודי-ישראלי. זה מה שהכנסנו למכרז", הוא אומר.

מה הזכייניות הציעו?

"הן הציעו הצעות נפלאות בתחומים האלה. יותר מזה, בחצי השנה שלפני המכרז שלוש הזכייניות המשדרות העלו מרצונן החופשי תוכניות שהתאימו לדרישות המכרז כדי שאנחנו נתרשם ונבחר בהן להמשיך לשדר. עלו סדרות על חכמי אשכנז וחכמי ספרד, והסדרה 'עשרת הדיברות' של רונאל פישר ועוד הרבה תוכניות איכותיות מאוד. החלק הכי מרשים היה שהרייטינג של הערוץ לא ירד בכלל, כלומר שהיה קהל ודרישה לתוכן הזה. אבל לאחר המכרז, חלק מהדברים שודרו וחלק לא".

גם שקלאר וגם סומק מסבירים שבימיהם במועצה הזכייניות הקפידו על שמירת תנאי המכרז, אך לאחר שעזבו החלה האכיפה להיסדק, וכיום אין כמעט אכיפה של הנהלים. "פיקחנו עליהם רבות בהתחלה. כשהתחלפו האנשים הפיקוח ירד, וקיום ההתחייבויות התערער. אבל עד אז הם עמדו בהתחייבויות בצורה יפה. יותר מזה, הם יכלו גם לזרוק את ההתחייבויות לשעות שאף אחד לא צופה בהן, והם לא עשו את זה. בהתחלה הם באמת רצו לשמור על הכללים", אומר סומק.

מבדיקה של הרשות השנייה חמש שנים לאחר מתן הזיכיון, מתברר שהזכייניות לא עמדו בהתחייבויות. עיקר ההפרה של הזכייניות היה בשנים הראשונות שלאחר המכרז, מאמצע 2006 ועד סוף שנת 2008. רק בשנתיים שלקראת בדיקת המועצה שיפרו הזכייניות את ההשקעות שלהן בתוכן מקורי ובסוגה עילית. בסופו של הדו"ח החליטה הרשות להטיל סנקציות על קשת ורשת, כולל הגדלת הערבויות ששולמו מראש לרשות השנייה על הפקת תוכן.

מתי חל בתפיסה במועצה השינוי שהוביל לאי קיום התנאים?

"אחרי שעזבתי נכנסה התפיסה במועצה שבשם הליברליות צריך להפחית את הרגולציה למינימום הנצרך", אומר שקלאר, "האמירה הייתה 'מי אתה שתקבע מה זה סוגה עילית ומה זה סתם תוכנית בידור?'. זאת הייתה התפיסה, הבולשביקית בעיניי, שאומרת שהצרכן יקבע מהו שידור איכותי מבחינתו ומה לא. כשאנחנו היינו במועצה החזקנו בתפיסה שתיאר אותה בצורה מושלמת עמנואל הלפרין, שכערוץ טלוויזיה אנחנו לא רק ספקי שירות אלא גם גוף תרבותי. הטלוויזיה היא לא כמו פלאפון. היא קובעת שיח וסדר יום. בגלל שהמועצה פנתה לכיוון ליברלי יותר, איבדנו את האיזון והגיוון שהובטחו בתחילת הדרך".

"תרבות הפכה למילה גסה"

אובדן הגיוון והאיזון הוביל לכך שבשנים האחרונות ישנה עלייה חדה בתלונות שמוגשות נגד הערוצים, כאשר למעט שנת 2016, אז ערוץ 10 זכה בתואר המפוקפק, בכל שאר השנים ערוץ 2 כיכב במספר התלונות נגדו. דו"ח של נציב תלונות הציבור כותב מפורשות שעיקר התלונות הן על חוסר איזון וחוסר אתיקה בשידורים.

לשם הדוגמה, בשנים 2014, 2015 ו‑2016 הוגשו נגד קשת יותר מ‑2,700 תלונות. רשת זכתה באותו פרק זמן לכ‑900 תלונות וכנגד חדשות 2 הוגשו 1,400 תלונות. הרוב, כאמור, בתחום איזון השידורים.

מבחינת הפרות, כלומר המקרים שעליהם מטילה הרשות קנסות על הזכייניות, המספרים נמוכים בהרבה, מה שמחזק את דבריהם של שקלאר וסומק על כך שהאכיפה של הרשות נעלמה. סך ההפרות של קשת בשנת 2015 הוא 149 בסך הכול. רשת רושמת מספר נמוך יותר עם 86 הפרות. רוב ההפרות עוסקות בפרסום אסור ובתוכן שיווקי. הפרות על פגיעה באיזון וברגשות הצופים כמעט לא קיימות.

בהנהלת הזכייניות, אגב, רואים את הדברים אחרת לגמרי. לתפיסתם הם עמדו בכל המחויבויות מהמכרזים, והם טוענים למגוון ומנעד רחב לאורך השנים – מ'ארץ נהדרת' שנחשבת שם למגוונת, דרך תוכניות דרמה וקומדיה כמו 'חטופים', 'כפולים', 'עבודה ערבית', 'רמזור', 'הפרלמנט', 'להיות איתה', 'פולישוק', 'פלפלים צהובים', שבראייתם עסקו בישראליות על רבדיה ומורכבויותיה, ועד סדרות תחקיר ואקטואליה – 'עובדה', 'יצאת צדיק' ו'סופר נני', שבהן הם מתגאים.

סומק רואה את הדברים מעט אחרת. "כשאני פותח היום את ערוץ 2, אני לא יכול לומר שאני יושב מול המסך ומוחא כפיים. כשאני ישבתי בה בזמנו, המועצה לא הייתה נותנת יד לכל כך הרבה ריאליטי".

הייתה בכלל אפשרות לייצר טלוויזיה מסחרית רווחית עם הדרישות של הוועדה?

"בהחלט כן. אנחנו לא היינו אינקוויזיטורים ולא כפינו עליהם לוח שידורים. אבל לא יכול להיות שריאליטי א' יתכתב עם ריאליטי ב' ושארבעה-חמישה ימים בשבוע ישודר ריאליטי. אם יבוא לפה אורח מכוכב אחר ויפתח ערוץ 2, הוא יחשוב שכל המדינה חיה במטבח. זה לא שריאליטי הוא פסול לחלוטין, למרות שאני לא אוהב את הז'אנר, אבל הוא לא יכול למלא את הכול. יש לי תחושה שבערוץ 2 המילה תרבות הפכה למילה גסה".

כדי לעמוד בתנאי המכרז, הזכייניות והרשות השנייה משחקות עם הגדרות הסוגה של תוכניות מסוימות. כך למשל, תוכנית ראיונות עם מודחי הריאליטי 'המירוץ למיליון' זוכה לתואר תוכנית תעודה וסוגה עילית. תוכנית קידום למאסטר שף זוכה להגדרה תוכנית דוקומנטרית. כך הסיכוי שהזכייניות אכן יעמדו בדרישות התוכן עולה באופן מלאכותי, כשבפועל מקבלים עוד ריאליטי.

"הרגולטורים ברשות השנייה רצו להיות נחמדים עם הזכייניות, כי זה לא נעים להיות מותקף שוב ושוב", מסביר שקלאר, "ככה הם כופפו הגדרות בשביל להתאים אותן לרצון של הזכייניות. יותר מזה, בזמנו רצו הזכייניות הקלות בשידור הפרסומות. הם רצו יותר דקות פרסום שיכניסו להם עוד מאות אלפי שקלים. אני התניתי את זה בכך שאת הדקות הנוספות הם יוכלו לשדר בתוכניות סוגה עילית, ולא בבידור זול. כיום האישור לשדר יותר פרסומות הוא לגבי כל שידור, ולא רק לסוגה עילית. כך יוצא שאין לזכייניות שום סיבה להפיק סוגה עילית. אם הרגולציה לא תדרוש את זה מהן, למה שהן יעשו את זה? אתה רואה היום שמישהו יעשה תוכנית כמו שחיים יבין עשה בזמנו על המתנחלים, ובאור אחר ממה שהוא עשה? וכל זה כשעוד היו רק שני ערוצים, עכשיו כשיהיו שלושה בכלל אין סיכוי".

שקלאר נוגע באחת הנקודות הבוערות ביותר בתוך עולם התקשורת בישראל. השוק בישראל נחשב כשוק קטן, וזאת משום שבישראל חיים כשמונה מיליון איש, כאשר במדידת הרייטינג נמדדים רק כחמישה מיליון, זאת לאור העובדה שמיעוטים כמו ערבים וחרדים לא משתתפים במדידה. ההערכות בשוק התקשורת מדברות על כך שאחד משלושת הערוצים יקרוס.

יש בכלל היתכנות לשלושה ערוצים מסחריים בישראל? השוק גדול מספיק?

"לא. אין שום סיכוי שזה יקרה. הטלוויזיה הולכת לשדר זבל, כמו שקורה באיטליה. כשהשוק לא מספיק גדול בשביל להחזיק כל כך הרבה גופי שידור, הצופה יצפה בתוכן הכי נמוך שיש. מזה בדיוק חששנו ב‑2005 כשעלתה ההצעה של רישיונות".

ובעניין הגיוון גם לא נראה תוצאות יותר טובות?

"זאת הטעות הקשה שלנו, הציבור הימני. אנחנו חושבים שהפיצול ייתן יותר פלורליזם בשוק התקשורת, אבל זה לא הולך לקרות. הגופים המתפצלים הם אותם אלה ששידרו עד כה".

ערוץ 2 הבטיח רבות לפני 12 שנה, אך במבט לאחור נרשמה אכזבה קשה מהתוצאות. "איכות הטלוויזיה ירדה קשות בשנים האלה. דגלי התרבות ירדו לחצי התורן. מי שלא רוצה לראות ריאליטי, צריך לחפש בפינצטה מה לראות", אומר סומק. עם זאת, שקלאר משחרר הערכה פסימית ש"יכול להיות שעוד נתגעגע לימי ערוץ 2".

תגובת חברת החדשות: "חברת החדשות מקפידה על אמינות ומהימנות בכל דיווחינו בהתאם לאתיקה העיתונאית ותוך מתן ביטוי למגוון דעות ולייצוג הרחב ביותר של עמדות. כל תלונה על חוסר איזון או חוסר אתיקה בשידורינו נבחנת על ידי הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו כנדרש".