ירושלים על ראש שמחתם

לא פחות משלוש הצעות חוק שונות הקשורות לירושלים נמצאות בימים אלה על סדר יומה של הקואליציה, זאת בזמן שחוק "ירושלים מאוחדת" שהוביל השר נפתלי בנט נמצא בוועדת החוקה בהליכי אישור סופיים לקריאה שנייה ושלישית.

העילה לכל החוקים הללו היא דמוגרפית. להערכת חוקרים העוסקים בתחום, הרוב היהודי בירושלים הולך ומצטמצם. נכון לעכשיו היחס בין שני חלקי האוכלוסייה עומד על כ‑65 אחוז יהודים ו‑35 אחוז ערבים, כאשר נדב שרגאי, עמית מחקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, מעריך שהמצב חמור עוד יותר, והיחס הוא 61 אחוז יהודים ו‑39 אחוז ערבים. למצב העגום יש כמה סיבות. הילודה היהודית אומנם גדלה בצורה משמעותית אל מול הילודה הערבית, אך מנגד עומדת ההגירה השלילית של יהודים מהעיר. שרגאי מעריך שמספר העוזבים עומד על לא פחות מ‑400 אלף תושבים ב‑25 השנים האחרונות. סיבה נוספת היא ההתרחבות של כפרים ושכונות ערביות במזרח ובצפון ירושלים, דבר שעלול לדרדר את המצב עוד יותר.

החוק שזכה לכותרות המשמעותיות ביותר בעת האחרונה ונועד לטפל בבעיה הוא "חוק ירושלים רבתי". חתום עליו ח"כ יואב קיש, אבל הכוח המניע מאחוריו הוא השר ישראל כ"ץ. מטרתה המקורית של ההצעה הייתה לספח יישובים ומועצות סביב ירושלים, ביניהם מעלה אדומים וגוש עציון, ואז להעניק לתושביהם זכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות גם בירושלים, בנוסף לרשות המקומית שלהם. נכון לעכשיו, נושא הסיפוח ירד מהפרק, ורק זכות ההצבעה תישאר.

ההצעה השנייה, שמקודמת על ידי השר לענייני ירושלים זאב אלקין בתיאום עם השר נפתלי בנט, גורסת שיש להקים רשות מוניציפלית חדשה (או אפילו שתיים), שתכלול בתוכה אך ורק פלשתינים שמחזיקים בתעודת תושב, אך אינם נחשבים אזרחי ישראל באופן מלא. מדובר ברשות שתכלול את שכונות שועפאט, הכפר עקב, הכפר וואלג'ה וחלק משכונת סוואחרה. ההערכות מדברות על לפחות 100 אלף תושבים שמתגוררים במקומות אלה.

ההצעה השלישית והכי פחות רלוונטית היא זו של ח"כ ענת ברקו. התוכנית כוללת העברה של השכונות הערביות בירושלים לאחריות פלשתינית. אומנם אותה ראש הממשלה שמע יותר מכל האחרות, אך יש להניח שהוא יתקשה לקבל החלטה שתהיה למעשה ויתור על השטח לטובת הרשות הפלשתינית.

חלוקה או ריבונות

השר זאב אלקין מסביר ל'בשבע' כי הוא אינו מתנגד לחוק ירושלים רבתי של קיש וכ"ץ, אך לדעתו החוק לא יפתור את בעיית הדמוגרפיה. "אני תומך בהצעת השר כ"ץ, ואעזור לו בכל פורום אפשרי. אין סתירה בין ההצעה שלו לשלי. ההצעה שלו תחזק את הרוב היהודי בירושלים, אבל היא תיתן פתרון חד פעמי. ההצעה לא תעצור את בעיית הגירת הערבים לשכונות ירושלים שמחוץ לגדר. גם אם נוסיף להצבעה 100 אלף יהודים מהיישובים באזור, זה רק ירחיק מעט את הקץ וישפר את האחוזים פעם אחת לטובתנו".

"ההצעה שלי", ממשיך אלקין, "לא מבקשת להעביר את השכונות שיופרדו לפלשתינים. השכונות תישארנה בריבונות ישראלית. צריך להבין שמדובר בשכונות שאין חיץ בינן ובין הרשות הפלשתינית, וזה אומר שפלשתינים באים לגור שם באופן חופשי, ורק מחציתם מחזיקים בתעודת תושב. היתר הם פלשתינים מיו"ש. המשמעות היא שאם המשפחות מתחתנות זו עם זו, ואחד הילדים הוא יליד מזרח ירושלים, כל הילדים כבר נחשבים כתושבי ישראל. השכונות הללו גדלות לא בקצב הריבוי הטבעי שלהן אלא פי שניים ויותר".

ואיך ההצעה שלך תסייע בהתמודדות עם הסוגיה הזאת?

"עיריית ירושלים מטפלת בעוד הרבה מאוד אתגרים בשכונות היהודיות של העיר והשכונות הערביות בתוך הגדר, כאשר המצב התקציבי שלה קשה מאוד. בסיטואציה כזו רמת הקשב שהעירייה יכולה לתת לשכונות שמחוץ גדר, היא מוגבלת. רשות נפרדת שתמונה על ידי משרד הפנים עד שהאוכלוסייה תבחר לה הנהגה, שכל תפקידה יהיה פיתוח המקומות האלה, תהיה ממוקדת מטרה ולכן תוכל לעשות יותר ולמצוא פתרונות ייחודיים".

ומה עם טרור? הרי אלו לא שכונות של אוהבי ישראל.

"יש לנו הרבה יותר אפשרויות להתמודד עם הטרור כשאנחנו משאירים אותם בשטח ישראל, מאשר אם נעביר אותם לרשות הפלשתינית. כך בכל מצב אנחנו בשליטה מלאה על הרשות המוניציפלית הזאת. הרווח הוא פשוט: להוציא כ‑100 אלף ערבים ויותר מירושלים, ולהגדיל באופן משמעותי ולאורך שנים את הרוב הדמוגרפי".

מאיפה יבוא הכסף להקמתה של רשות מוניציפלית חדשה?

אלקין מצהיר כי הכסף יגיע בכל מקרה מתקציב המדינה. "ההשקעה כאן תייצר טיפול נכון יותר בשכונות הללו מאשר הטיפול כיום, והוא גם יהיה ממוקד משמעותית. בנוסף לכך, גם אם ההשקעה הזאת תעודד הגירה לשכונות אלה, זה כבר לא ישפיע על הרוב היהודי בירושלים".

בעוד אלקין ישמח לסייע לקידום החוק של השר כ"ץ, נראה שבסביבתו של כ"ץ לא ממש אוהבים את החוק של אלקין. גם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת לא שש לחוק מסוג זה, בגלל עניינים תקציביים בעיקר.

ההצעה של אלקין יוצאת קצת מחוץ לקופסה, ובסביבת נתניהו, שאמור לקבל בקרוב החלטה בנושא, מבינים שיש לה יתרון משמעותי. מחד לא מדובר בה על חלוקת ירושלים, ומצד שני יכול להיות שרשות חדשה באמת תצליח להתמודד עם הבעיות הקשות בתוככי השכונות הללו.

בסופו של דבר יידרש ראש הממשלה להכריע בסוגיה. גורם בכיר במשרד ראש הממשלה אמר לנו כי יש אפשרות לייצר תוכנית אופטימלית בחיבור בין חוק ירושלים רבתי ללא הסיפוח, ובין תוכניתו של אלקין - אבל צריך ליצור רוב קואליציוני למהלך כזה, וזה עניין לא פשוט בהחלט.

גם אם הנושא הזה לא נמצא בראש סדר היום התקשורתי, מתחת לפני השטח לא מעט גורמים מעלים את ירושלים על ראש שמחתם - כל אחד על פי גרסתו. יש כאן כמובן גם את השיקולים המדיניים שיכולים לעכב את הסיפור כולו באופן משמעותי, אבל אין ספק שכאב הראש הדמוגרפי, שמרבית המומחים בתחום מסכימים שקיים, עומד על סדר יומה של הממשלה, והיא מעוניינת לטפל בו בשנה הקרובה, בטרם תיכנס לשנת בחירות.

פיצוץ ידוע מראש

התקיפה של מנהרת הטרור בעזה שבה חוסלו בכירים בג'יהאד האסלאמי הייתה מכה ניצחת, מסוג אלה שמבהירות משהו לארגוני הטרור. אלא שאז הגיעה טעות קולוסאלית, מהסוג שהופך את המכה הקשה למשהו מרוכך מאוד. אולי אפילו הפגנת חולשה.

דובר צה"ל נשאל בתדרוך על ידי אחד הכתבים הצבאיים שאלה לגבי המחבלים שחוסלו במנהרה, והדובר ענה ש"לא הייתה כוונה לחסל בכירים". פליטת הפה התפרשה כהתנצלות, ובצד הטרוריסטי מיהרו להוסיף שמן ולטעון שישראל השתמשה בחומרים אסורים כדי לפוצץ את המנהרות, והתכוונה לפגוע באנשים שהם בכלל "אזרחים תמימים".

ההתבטאות האומללה הזאת גרמה לביקורת חריפה במערכת המדינית, כולל התבטאויות פומביות. אחרים שתקו כלפי חוץ, אבל בשיחות פנימיות נשמעו הדרגים הבכירים ביותר מעלים תהיות קשות על התנהלותו של דובר צה"ל.

הפצצת המנהרה, חשוב לציין, לא הייתה פעולה מקרית שנולדה מהרגע להרגע. פיצוץ המנהרה היה מתוכנן מראש, וסביר להניח שנלקחה בחשבון העובדה שיהיו בתוכה אנשים. מכיוון שמדובר במנהרה של הג'יהאד האסלאמי, הנחת העבודה הייתה שיחוסלו גם מחבלים. גורם מדיני אמר לנו השבוע כי "הדברים הללו היו קשים לעיכול, כי ההפצצה לא הייתה רמיזה לטרוריסטים אלא אמירה ברורה שאנחנו לא ניתן להם להמשיך במינהור הזה. מישהו במערכת הביטחון היה צריך להעמיד כאן דברים על דיוקם, ולנזוף במי שצריך".

הגורם מעריך שלמרות התחזיות האפוקליפטיות של לא מעט פרשנים ומומחים, פיצוץ המנהרה לא יוביל להסלמה. "יש כאן מאזן אימה. חמאס לא מעוניין להיכנס למערכה בגבול עזה בתקופה הזאת - ואנחנו מעריכים שהוא גם יעצור או ינסה לעכב את הג'יהאד האסלאמי. אנחנו מוכנים לכל מצב ולכל תרחיש, אבל המסרים שהועברו הם שאנחנו לא מעוניינים להחריף את המצב, אך לא נשתוק על מנהרות טרור שעלולות לפגוע בנו".

אם נשים לב לתמונת המאקרו, ישראל נמצאת בתקופה שבה היא מסמנת לארגוני הטרור בגבולותיה שהתגרויות או איומים אינם באים בחשבון. התקיפה בגבול סוריה, פיצוץ המנהרה - כל אלה מיועדים להעביר מסר, שבירושלים מעריכים שמחלחל היטב. האינדיקציות שמתקבלות, הן מהשטח והן בשיחות עם המצרים שמצויים כרגע עמוק בתמונת המצב בעזה, הן בדיוק כאלה.

השאלה היא מה יתרחש לטווח הארוך. הפיוס הפנים-פלשתיני מתערבב בסוגיות הביטחון ובנושאים בוערים שנמצאים על שולחנם של קובעי המדיניות גם בתחום המדיני. שלא להזכיר את העולם שמציץ מעבר לגב ובוחן כל התפתחות. לא במקרה לא נשמעו השבוע גינויים לפיצוץ המנהרה. גם העולם הבין שמדובר בטרור נטו, שאין "אזרחים תמימים" בסיפור הזה. בירושלים קיוו לסמן וי גדול במהלך הזה. דובר צה"ל, אולי לא בכוונה אבל גם בלי הרבה מחשבה, מחק חלק משמעותי מההישג. בפעם הבאה הוא כנראה יחשוב הרבה יותר לפני שיבוא לספק לעיתונאים את ליטרת הבשר.

לתגובות: nitsan@besheva.co.il