את התסכולים, הנקמנויות והחשבונות האישיים שלו נוהג גיל רונן לפרוק על כל מי ש"לא בא לו טוב" בעיניים, או שאינו מתיישר על-פי התיאוריות הנאו-אנרכיסטיות, כפי שהוא מגדיר את עצמו.
על הדרך אין לו שום בעיה לבלבל את קוראיו, לערבב סוגיות, לעוות עובדות ולגרוף כל ארגון או מוסד או אדם – בצדק, בחצי צדק או שלא בצדק.
הקוראים אינם טיפשים. היום כל צרכן תקשורת ממוצע יודע לזהות את האינטרסים שמאחורי המילים המודפסות או נאמרות; "אמור לי מי כתב, והיכן, ובלי לקרוא אומר לך מה כתב". כך ראוי גם להתייחס לבליל ה'האשמות', שכלל מר רונן ב"מכתבו הפתוח" אלי, שהתפרסם אתמול (יום שלישי) במסגרת מאמר דעה באתר זה. הכול יכול וכוללן יחד.
הכותב מגדיר את צה"ל ואת העומד בראשו כ"אויבים", והשתתפות במפגש עם הרמטכ"ל נחשבת, לטעמו, לבגידה במחנה הציוני-דתי. זה כבר אומר כמעט הכול. הוא גם "עושה סדר" היסטורי חדש ומכפיף את תנועת האישה הדתית לאומית שפועלת במדינה למעלה מ-80 שנים, לשדולת הנשים.
לטענתו, קיבלה על עצמה "אמונה" את ההנהגה האידיאולוגית של ארגון נשים מקביל. לא מיניה ולא מקצתיה, אבל אותו אל תבלבלו עם עובדות, משום שהחיבור עם שדולת הנשים מוביל אותו, סוף-סוף וכמו תמיד, אל הקרן החדשה לישראל, ששואפת להחריב את המדינה היהודית. זאת הקרן שפעם עבד למענה, והיום היא מטרת העל של חיציו ומאבקו.
למי שלא מבין רמזים, אכתוב במפורש: אף עובדה מהותית מאלה שמקשקש מר רונן במכתבו הגלוי אלי אינה נכונה.
מר רונן, אין לי צורך בהתנצלות המוצעת על-ידך. גם אינני צריכה להוכיח לך את השתייכותי לציונות בכלל, ולציונות הדתית בפרט. ממש לא. תמשיך אתה בהתגוששויות הבוץ, בהן התמחית בשנים האחרונות, ואמשיך אני ותמשיך "אמונה" בדרכנו החינוכית, החברתית והקהילתית, היוצרת והבונה, שאכן רחוקה מהאידיאולוגיה האנרכיסטית שלך.