יצחק רבין
יצחק רביןצילום: פלאש 90

אין דבר כזה עיתונאי אובייקטיבי. לעיתונאי, כמו לכל אדם דעתן, יש השקפת עולם התואמת את רצונותיו.

כל עמדה אובייקטיבית היא רק לכאורה וחיטוט קל יגלה את הכוונה הסובייקטיבית. עיתונאי אינו אמור להיות אובייקטיבי, אבל הוא חייב להיות הגון. הדרך הנכונה וההגונה לעשות זאת היא הצגה מלאה של העמדה שהוא מבקש לתקוף, ולתקוף אותה בכלים משלו. אם הוא מציג את העמדה שהוא מבקש לתקוף באופן חלקי, מעלים את עיקרה, משנה פסיק מסימניה – הוא עושה מלאכת רמייה.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר כשמדובר ביוצר של סרט תיעודי. הסרט הדוקומנטרי מציג מציאות של אמת בעיני היוצר ולא תמיד בעיני המתבונן. בכך מגלה היוצר את השקפת עולמו וממילא את עמדותיו הפוליטיות. במקרים רבים רצפת חדר העריכה מציגה אמת אחרת לחלוטין, שאינה משרתת את השקפת עולמו של היוצר ויכולה הייתה לשרת את היצירה הדוקומנטרית. היוצר שולט שלטון רודני על היצירה ובהעדר הגינות מוצגת מציאות מעוותת. כזה היה סרטו של מוחמד בכרי 'ג'נין ג'נין'.

בימים אלה אנחנו מוצפים בסרטי תעודה על יצחק רבין. איש מן היוצרים לא טרח להוסיף לסרטו הדוקומנטרי שידור נאום של יצחק רבין בקונגרס האמריקאי מיום 28 בינואר 1976, שבו פרש ראש הממשלה את משנתו המדינית בקול ברור: "הערבים אינם חפצים בקיומנו על אדמת ארץ ישראל, אנחנו נטע זר ולא רצוי. אין טעם לדבר על גבולות כאלה או אחרים, אין הם מקבלים אותנו בכל מסגרת של גבול מוצע". זו עמדה נחרצת ששודרה לכל העולם. אינני מבקש אובייקטיביות. אני דורש הגינות! ההגינות מחייבת להציג גם דברים שאינם לרוחו של היוצר.

הטלת כל האשמה של רצח רבין על כתפי רוצח אחד ועל הסתה פרועה שהייתה, היא מלאכה קלה מדי. איך זה יכול להיות שאין ולו יוצר אחד שיברר לעומק מדוע ואיך כשלו בשמירה על ראש הממשלה יצחק רבין? מי האחראי(ם)? אין אפילו מנהיג אחד בכל העולם שאין איום ממשי על חייו. בשביל זה יש יחידות אבטחה שכל מי שמשרת בהן חייב להגן ממש בגופו על המנהיג. פגיעה במנהיג היא פגיעה בכל המדינה. ביחידות הללו מתרגלים תרחישים שונים ומשונים, מתייחסים לאווירה הכללית, להסתה ולהתלהמויות ונערכים בקפדנות ובהתאם לתנאים. אם בשטח הסטרילי מסתובב לו ברנש מסוכן במשך שעה ארוכה עם נשק טעון – יש לזה אחראי(ם)! אין פה שום קונספירציה אלא עובדה יצוקה בסלע, מוכחת וידועה.