מחקר חדש ופורץ דרך בטכניון הצליח לשקם חולדות משותקות ולגרום להן ללכת מחדש. בראיון ליומן ערוץ 7 סיפרה מובילת המחקר, פרופ' שולמית לבנברג, על המחקר ועל סיכויי ישומו גם בבני אדם.
בדבריה מספרת פרופ' לנבנברג על ראשית הדרך המחקרית שהובילה לפריצת הדרך, החל מפנייתה של קרן ישראל לריפוי חולי חוט שדרה לטכניון ובקשת אנשיה למצוא דרך מחקרית חדשה שתיתן למשותקים תקווה, והלאה עד לתמיכה הכלכלית שגויסה הן על ידי הקרן והן על ידי תורם מאוסטרליה שהתגייס לעניין.
במחקר עצמו חברו אנשי הטכניון בניצוחה של פרופ' לבנברג לשתי מעבדות בתל אביב וחקרו את אופיים של תאים שונים ומסוגלותם להשתלב בשיקום חוט שדרה. בסופו של שלב זה אותרו תאים בחניכיים שדווקא אותם ניתן לשלב במשימה.
החוקרים יצרו רקמת תאים משופרים שהושתלה בחוט שדרה חתוך של חולדות על מנת לבחון את התגובה. "חוט השדרה היה חתוך במקום שמשאיר את הרגליים האחוריות כמשותקות ונגררות. באנו עם השתל בתקווה שאולי הוא יגרום לכך שיצליחו לדרוך על הרגל או שתהיה תנועתיות כלשהי, והיינו שמחים מכל שיפור, אבל התרגשנו לראות שבחלק מהחיות הן התחילו ללכת ממש", מספרת לבנברג על ההישג שהפתיע גם אותם.
עם זאת היא מציינת כי השיפור הדרמטי התרחש בכארבעים אחוז מהחיות ולא כולן. לפי שעה "אנחנו עוד לא לגמרי מבינים מדוע", היא אומרת ומוסיפה כי על פי ההערכות נצרך רף מסוים שיאפשר את השיפור שחולל השתל.
ומה הלאה? "לוקחים מחקר כזה לכמה כיוונים, גם לנסות להבין את הסיבות וגם לנסות לקדם לכיוון של אנשים. צריך לעשות עוד כמה צעדים כדי לחקות את מה שקורה בבני אדם. אצל בני אדם ההשתלה לא תוכל להיות מיידית. מזמן הפציעה להשתלה צריך לעבור זמן".
באשר לעיתוי וקצב ההתקדמות היא מציינת כי מאחר והדברים אינם תלויים רק באפיק המחקרי אלא גם בגורמים כלכליים ובשיתופי פעולה נוספים הרי שבשלב זה לא ניתן להציג השערה והערכה.