דוברת המשטרה, נצ"מ מרב לפידות, היא ללא ספק קצינה עסוקה, שממלאת תפקיד תובעני ומלא אחריות. איש איננו חולק על כך.
אולם, לפידות היא גם עובדת ציבור, המקבלת את שכרה מקופת הציבור, ודומה שגם על כך איש לא יחלוק.
הבוקר (רביעי) מתברר שלפידות כועסת, אפילו כועסת מאוד, כי מאן דהוא, שלכותב שורות אלו אין מושג מיהו, הגיש למשטרת ישראל בקשה רשמית על פי חוק חופש המידע, במטרה לגלות כמה ימים שהתה לפידות בחו"ל מאז נכנסה לתפקידה, ובאלו מדינות היא שהתה.
יש מקום לתהות האם מדובר בבקשה לגיטימית על פי חוק חופש המידע, מאחר שהחוק מחריג במפורש עניינים שחלה עליהם הגנת הפרטיות. אני משוכנע שהלשכה המשפטית של משטרת ישראל תדע לבחון את השאלה כיצד יש להגיב לבקשה, והאמת שההשאלה מה תהיה המסקנה שלהם לא ממש חשובה.
אבל מי שיקרא את התגובה לבקשה, אותה פרסמה לפידות בדף הפייסבוק האישי שלה, לא יכול שלא לשאול את עצמו שאלה הרבה יותר חשובה מאשר באלו מדינות בחו"ל בילתה לפידות.
השאלה היא כמובן האם מרב לפידות היא האדם המתאים לשמש בתפקיד דוברת המשטרה. האם היא מצוידת בחוש מידה ובקור רוח התואמים את הנדרש בתפקיד חשוב ורגיש שכזה.
והרי לכם כמה פנינים שליקטנו מהפוסט שפרסמה לפידות (שתמונתו מצורפת להלן): "רדיפה מתוזמרת, מכוונת ומתוכננת", "פניה הזויה", "ניסיון נוסף להלך אימים", והדובדבן שבקצפת: "אני לא מתכוונת להיכנע לטרור הזה של רדיפה אישית". באמת נצ"מ לפידות? הבקשה הזו היא "טרור"? לא מצאת מילה יותר טרגית וטעונה לתיאור הבקשה הזו? את באמת משוכנעת שאת קורבן טרור?
האמת היא שמי שעוקב אחר התנהלותה של לפידות מאז נכנסה לתפקידה בוודאי שם לב לתהליך המוזר שהתרחש כאן. הביאו דוברת מהאזרחות, שמו לה דרגות על הכתפיים, ובמקום שהיא תביא את הנורמות האזרחיות של דוברות למשטרה, היא סיגלה לעצמה את הנורמות של המשטרה, בראש ובראשונה בתחום הזלזול בשכל הישר של אזרחי ישראל.
ולסיום, אנחנו מקווים שלפידות נהנית בביקורה הנוכחי בניו יורק (כך לפחות מספר לנו הפייסבוק בכותרת הפוסט המדובר), ומאחלים לה שאוויר הכרך הגדול ירגיע אותה קצת וחזיר אותה לפרופורציות נכונות.
