מסגור הכאפייה

1

לשיח העוסק בתקשורת ובסיקור המוטה שלה, נכנסה לאחרונה מילה שאני מאוד אוהב: "מִסגוּר".

מה זה אומר? הנה הסבר קצר מתוך הערך על המילה הזאת בויקיפדיה: "מסגור הוא מונח המתאר תהליך סלקטיבי בלתי מודע, שבו מוצגת מסגרת התייחסות או סכמה למידע או אירוע, המשפיעה על הפרשנות הסובייקטיבית שנותן הפרט למידע או לאירוע זה". נשמע מסובך? בשביל זה יש דוגמאות:

נגיד שיש חייל מצטיין ששגה וירה במחבל גוסס אחרי שניסה לרצוח את חבריו, ונגיד שהוא הועמד לדין וישב חודשים בכלא צבאי, ונגיד שבכירי הצבא קבעו עוד לפני שבכלל בדקו את המקרה שהחייל הקרבי הוא "רוצח", ונגיד שאחרי משפט ארוך הוא מורשע ונשלח לעוד חודשים בכלא, ונגיד שכל המדינה לא מפסיקה לעסוק בחייל הזה ובעונש שמגיע או לא מגיע לו, ונגיד שחייו ובריאות הוריו נהרסים, ונגיד שצה"ל שאמור להיות בלב הקונצנזוס נפגע מכל השיח הלא נגמר הזה, ונגיד שהחייל מגיש בקשת חנינה לנשיא המדינה, ונגיד שהנשיא, משום מה, מסרב לבקשת החנינה, ונגיד שיש סערת רוחות סביב ההחלטה המקוממת, ונגיד שאיזה אידיוט אחד עם פוטושופ מפרסם בפייסבוק תמונה של הנשיא עם כאפייה, ונגיד שמאז כולם מדברים פתאום רק על הכאפייה – זה מסגור!

2

רק תדמיינו שביום ראשון השבוע, בית הנשיא היה מפרסם את ההודעה הבאה של ריבלין: "אזרחי ישראל, הגיע הזמן לשים קץ לפרשייה העגומה הזאת. לחברה הישראלית בכלל, ולצה"ל בפרט, מגיעה חנינה מהעיסוק הבלתי פוסק בסוגיה. אלאור אזריה הוא לא גיבור ישראל. הוא טעה והוא ראוי לעונש והוא אכן קיבל אותו וישב חודשים רבים בכלא. המסר הובן ועבר היטב. צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם, הוא לא מתנהל כמו כנופיה אלא שומר על טוהר הנשק. לא ניתן למקרה חריג ובודד לבלבל אותנו. הגיעה העת להוריד את המסך על הפרשה הזאת". אבל לא.

3

ביום שני בבוקר הדלקתי את הרדיו ושמעתי את הנשיא מתראיין. לא, לא ריבלין. הוא לא התראיין השבוע. הוא רק "אמר למקורביו" שגורמים בעלי עניין מסיתים נגדו. "אני בסדר, אל תדאגו לי", הרגיע הנשיא ב"שיחות סגורות" שתומללו לתקשורת. מי שהתראיין היה יולי אדלשטיין, הנשיא הבא שלנו. הוא הרי המועמד המוביל. "ממש בדקות האחרונות המשטרה פתחה בבדיקה בעקבות הפצת תמונת הנשיא ריבלין חובש כאפייה ברשתות החברתיות", בישר המראיין, ואדלשטיין אמר: "קודם כול, טוב שפתחו בבדיקה. אני מקווה שישימו את היד על... טוב, אני לא רוצה להשתמש במילה המתאימה על זה שפרסם את התמונה הזאת. אבל הנושא הרבה יותר רחב. כי זה לא תמונה עם כאפייה. זה עשרות אלפי תגובות לצערי בפייסבוק, בטוויטר, בטוקבקים. ואני רוצה לומר באופן חד משמעי: לנשיא יש לא רק זכות, אלא חובה להכריע בענייני חנינה. הוא שוקל את כל השיקולים, הוא קיבל את ההחלטה, ואני הייתי מציע לכל אלה שעכשיו מחפשים איך עוד לתקוף ואיך עוד לומר משהו יותר ויותר קיצוני ויותר ויותר חריף, פשוט לשתוק. יעשו טוב גם לעצמם וגם לחברה".

הלו, אדוני הנשיא לעתיד, הכול בסדר? אני מבין שאתה אמור להיות מאוד ממלכתי, אבל לשתוק? להשתיק? מה, ההתנהלות של ריבלין מאז שהפך לנשיא והחלטה שלו בעניין אלאור אזריה לא שווים דיון סוער? לא מחייבים דיון כזה?

4

רגע, ניסיתי להרגיע את עצמי, אולי אדלשטיין התכוון רק לתגובות הבאמת קיצוניות ברשת, ולא לתגובות הלגיטימיות לגמרי, המתבקשות, של חברי הכנסת? לא. שימו לב למשפט הבא: "אמרתי באופן חד משמעי: אין מקום לתגובות כאלה. יש לנו נשיא מדינה אחד. יש כאלה שאוהבים אותו יותר, יש כאלה שאוהבים אותו פחות. ההתבטאויות האלה של חלק מן האנשים במערכת הפוליטית, אין להן שום מקום. לא במערכת הפוליטית, לא בחברה דמוקרטית ולא בחיי היומיום בחברה המאוד עדינה שלנו מבחינת המרקם החברתי. זה רק פוגע ולא מוסיף כלום. לא על כל החלטה של הנשיא אני מוחא כפיים, ולא כל התבטאות שלו מאוד מוצאת חן בעיניי אבל אני לא מעלה על הדעת לעלות לשידור ולתקוף אותו במילים בוטות... כאפיות? לאן הגענו?!".

וואו. זה כבר ממש מבאס. יולי אדלשטיין, שאני כל כך מעריך ומוקיר, ונראה לי שלא רק אני, עובר תהליך של ריבליניזציה עוד לפני שנכנס לבית הנשיא? לא, יולי. אל תעשה לנו את זה. אתה לא עוד פוליטיקאי שאומר את מה ש"נכון" להגיד. אתה סמל של גבורה, של מלחמה על חופש (גם חופש ביטוי), של עמידה על עקרונות נגד הזרם, של יהדות גאה במסירות נפש. למעשה, אתה סמל הרבה יותר גדול מכל מוסד הנשיאות הזה. אז אנא.

5

ולסיום, אפשר רגע לומר משהו, בלי להסתכן שחוקרי המשטרה של אדלשטיין בדרך אליי? ובכן, אני באמת לא מבין מה כל כך חמור בתמונה של הנשיא עטוי בכאפייה. זאת ועוד: אני חושב שאם כבר, אז הנחת היסוד ששמענו כל השבוע, שכאפייה היא אייקון למשהו רע – מהווה פגיעה והסתה נגד שכנינו הערבים עוטי הכאפיות. אני מקווה שהם לא ייעלבו ויפתחו עכשיו ב"אינתיפאדת הכאפיות".

ובכלל, לא כל התבטאות גסת רוח היא הסתה. מה שהרבה יותר מסוכן למרקם החברתי שלנו זה סתימת פיות למחאה חריפה. שלא תבינו לא נכון, אני בעד שידברו פה יפה. אני לא אומר "ככה זה ברשת, תתרגלו", ממש לא, ואני גם נגד קללות בכביש, נגד השלכת בדלי סיגריות, נגד אנשים שצופרים לך בעצבים כשאתה עוצר רגע לשאול מישהו בכביש איך מגיעים לכתובת מסוימת ונגד שכנים שלא מנגבים את טפטופי שקיות הזבל שלהם במעלית. אבל הפתרון העיקרי להתנהגות מגעילה הוא לא אכיפה, אלא חינוך. הישראלי המכוער לא יהיה פחות מכוער אם המשטרה תחקור אותו על סטטוס מכוער שלו.

יותר מזה: סתימת פיות מסוכנת לדמוקרטיה יותר מהסתה, כי אם יש משהו שעשוי לגרום לאנשים לקחת את החוק לידיים זה שיסתמו להם את הפה. צריך לשחרר קיטור, מותר לבקר, אפשר לתקוף ולהתנגד. ואגב, ריבלין בסך הכול זוכה למה שכל אדם שפעיל ברשתות החברתיות זוכה לו. אני לא רוצה להתחיל לצטט פה תגובות שכתבו לי בעבר כשאמרתי דברים שלא מצאו חן בעיני אנשים מסוימים והם התלבשו עליי. טוב, נו, אם אתם לוחצים, אני מסכים רק להדליף לכם שבאותם ימים אמרתי בשיחות סגורות למקורביי שאני בסדר ולא צריך לדאוג לי.

לתגובות: yedidyameir@gmail.com