אפשר לחלוק על יעקב ליצמן. אפשר להתווכח על סט הערכים שלו. קשה שלא להעריך אותו. אם קיים ב-2017 מושג של שליח ציבור – אזי יעקב ליצמן עונה על ההגדרה הזו.
לא מעט שרים התפטרו מממשלות ישראל במרוצת השנים. חלקם הפילו ממשלות. כולם יצקו להתפטרותם כסות אידיאולוגית. אבל תמיד, במוקדם או במאוחר, התברר הקעטש הפוליטי. גם אבי גבאי התפטר לפני שנה וחצי מהממשלה לכאורה ממניעים אידיאולוגיים טהורים. היום כולנו מבינים לאן הוא חתר. מה היו חלומותיו. שנה וחצי אחרי התבררו הרווחים הפוליטיים שהמליכוהו למועמד לראשות הממשלה.
מאחורי התפטרותו של ליצמן אין שום מניע פוליטי. להיפך. הראשון שמבכה את התפטרותו של ליצמן ואת החלשתה של הקואליציה הוא ליצמן עצמו. המפלגות החרדיות זוכות לעדנה בקואליציה הנוכחית כפי שלא זכו מעולם. החל מתקציבי עולם הישיבות והכוללים וכלה בהסדר מעמדם של בחורי הישיבות, עבור דרך הקפאת מתווה הכותל, הקפאת מתווה הגיור, חקיקת חוקי מקוואות, שבת, כשרות והרשימה ארוכה. הישגיהם לציבור שולחיהם עצומים ועוד היד נטויה.
יתירה מזו: המשבר הנוכחי, לא רק שהוא מקרב את הבחירות הבאות באמצעות החלשת הקואליציה - התפטרותו של ליצמן עלולה להיות הסנונית הראשונה באפקט הדומינו שיוביל לבחירות - הוא מדרדר את מעמדו של סקרי דעת הקהל מקרב מחנה הימין ומעצים את כוחו הפוליטי של יאיר לפיד.
המשמעות המעשית פשוטה להחריד: בפרספקטיבה של שנתיים קדימה, ליצמן עוד מסוגל להכתיר את ממשלת השמאל-לפיד הבאה כשהחרדים מחוץ לקואליציה וצרכי העולם החרדי נחתכים למחצה, לשליש ולרביע. קרי, חזרה גנרלית לממשלה הקודמת.
הנתונים הללו ברורים ונהירים קודם כל לרוב ההנהגה הרוחנית החרדית. לשאלה כיצד שומרים על קדושת השבת והיכן מסתיימת חובת המחאה לטובת צעדים דרמטיים – שבעים פנים. רבותיהם של רוב הנציגים החרדים בכנסת מש"ס ומיהדות התורה סבורים שניתן היה לנהוג אחרת במשבר הזה. הם סבורים שבקונסטלציה הנוכחית מוטב שלא לשבור כלים. האדמו"ר מגור סבר אחרת.
אגב, אותו אדמו"ר היה האדמו"ר הראשון בנוף הפוליטי בן ימינו שאפשר לנציגו בכנסת להתמנות לשר בממשלה. כך התמנה ליצמן לפני כשנתיים לשר הבריאות ולאחר שבית המשפט העליון לחץ את ראש הממשלה לקיר. ליצמן נועץ באדמו"רו שהורה לו להשתלב סביב שולחן הממשלה. שנתיים אחרי, הוא הורה לו לצאת בגין חילולי השבת. ליצמן מציית. וכפי שקיבל שכר על הדרישה כך יקבל שכר על הפרישה.
כך שהעיניים במערכת הפוליטית אינן נשואות לליצמן: הן נשואות למעונו של האדמו"ר מגור. השאלה היא האם הוא יסתפק במחאה דקלרטיבית או שמא יפעל להתפטרותם של עמיתו באגודת ישראל סגן שר החינוך מאיר פרוש ובהמשך יקרין לחץ על שאר חברי הכנסת החרדים מש"ס ומיהדות התורה לפרוש מהממשלה ויוביל לבחירות.
נתניהו חושש מהיום הזה. ההערכה היא שלאחר התפטרות ליצמן הוא יעביר סדרת חוקי שבת שינסו לרצות את האדמו"ר מגור וכדי להחזיר את ליצמן לשולחן הממשלה. ספק רב אם יצליח בכך.