1. ימי אוסלו הסוערים, ימי טרור האוטובוסים ופינוי השטחים, עברו עלי כתיכוניסט בישיבת ירושלים לצעירים הנודעת יותר בשם החיבה לו זכתה, ישל"צ.
בכל פעם שהיתה איזו סיבה, וגם כשלא ממש היתה, היינו יורדים כמה עשרות חבר'ה מהישיבה וחוסמים את הכניסה לעיר ירושלים. לפעמים היו מפנים אותנו תוך 3 דקות (המשטרה כבר ידעה להעריך מתי נגיע) ולפעמים זה לקח 10 דקות.
למה הפגנו כל כך הרבה ודווקא שם? ממרחק השנים נדמה שהתשובה העיקרית היא פשוטה: כי זה היה קרוב, מרחק שבע דקות בהליכה וחמש דקות בריצה קלה של נערים בגיל המתאים.
קשה שלא להתרשם שמי שהפגין אמש בתל אביב היו בעיקר בני השבט הזה שעבורם כיכר הבימה ושדרות רוטשילד הם מה שהיתה עבורנו כנערים הכניסה לעיר ירושלים: אתר נוח וקל לשחרר בו קיטור ולהפיג לחצים.
השבט התל אביבי שכל כך מתוסכל מ-8 שנות כהונתו הרצופות של נתניהו בראשות הממשלה, שלא עושות שום רושם של כוונה להיפסק, לא מסוגל כבר לשבת יותר בבית. הוא רק חיכה למני נפתלי ואלדד יניב שיפתחו את השסתום ויתנו לו את ההזדמנות לרדת לרחוב מתחת לבית ולהפגין. זה הסיפור.
2. מי שפתח אמש את הטלויזיה או קרא הבוקר את כותרות העיתונים היומיים לא יכול היה לפספס את ההתרגשות. העיתונאים פשוט נפעמים ממפגן הכוח שהם ראו אמש בתל אביב, נפעמים כמו שלא נפעמו מאז "המחאה החברתית" של קיץ 2011.
בכנס אילת לעיתונות שהתקיים בשבוע שעבר התבקשו משתתפי אחד הפאנלים להשיב על השאלה האם האליטות בתקשורת הישראלית מתחלפות. התשובה הבוקר היא פשוטה, "לא". מרבית העיתונאים והעורכים עדיין שייכים נפשית, גם אם לא גנאולוגית, לשבט שהפגין אמש בתל אביב.
אז מה כן השתנה בשני העשורים האחרונים? בעיקר העובדה שאנחנו כבר לא מקבלים את המציאות הזו כגזירת גורל. אנחנו מבינים שיכול להיות אחרת וצריך להיות אחרת.
3. הטריגר להפגנה אמש היה במידה רבה חוק ההמלצות, שסיקורו התקשורתי גרם לתחושת שכנוע עמוקה בקרב חלקים רחבים במחנה השמאל לפיה ממשלת נתניהו הפכה למדמנה של שחיתות. אלא שהבוקר עושה רושם שמדמנת השחיתות לא נמצאת רק בממשלה ובקואליציה, אלא גם במקום שאמור לבער אותה..
חוק ההמלצות הוא חוק נכון, אבל לאיש פשוט כמוני היה קשה להאמין שמדובר ביוזמה תמימה, לנוכח העיתוי, בעיצומן של חקירות נתניהו. חקירת השחיתות בראשון לציון היא נדרשת כנראה, רק שלאיש פשוט כמוני קשה להאמין שהעיתוי של הפיכתה לגלויה, פחות מ-48 שעות לפני ההצבעות הסופיות על חוק ההמלצות, הוא עיתוי תמים. איפה יותר מושחת? תחליטו אתם.
4. יש לי כמה חברים ימניים שמודאגים מאוד בימים אלו. בשיחות אתם הם חוזרים שוב ושוב על הטענה ששחיתות איננה עניין של ימין ושמאל, ותוהים מדוע אני וחברי מנפקים "תגובות אוטומטיות" להתרחשויות כדוגמת ההפגנה אמש.
לרגע חשבתי לעצמי שאולי הם צודקים, אבל אז ניסיתי להיזכר רגע בהפגנות בכיכר הבימה נגד השחיתות של אולמרט. לא הצלחתי להיזכר.
אני אשמח להפגין יחד עם כל אחד שבאמת מטרידה אותו השחיתות במדינת ישראל. נתניהו איננו האופציה היחידה בעיני לראש ממשלה מימין. אבל הפגנה צבועה, שתחת הכסות של "מאבק בשחיתות" מסתירה שאיפה פשוטה להחזיר את השלטון למחנה השמאל, איננה המקום שבו אני וחברי רוצים להיות.