נתניהו
נתניהוצילום: Hadas Parush/FLASH90

במהלך כנס הדיפלומטים של ה'ג'רוזלם פוסט' שהתקיים אתמול בירושלים, פנה אחד המשתתפים לראש הממשלה ואמר לו כי הוא נראה זורח מאושר.

נתניהו התקשה להחריש והשיב: "ברור שאני מאושר. אני האדם החזק בעולם".

בימים אחרים היינו אומרים שהוא מפגין זחיחות יתר. או במילים פחות מכובסות: עף על עצמו. הצהרות מהסוג הזה מלמדות דבר או שניים על אופיו של אומרן. ועם כל הכבוד וההערצה, גם כשמדובר בראש ממשלת ישראל.

לא היום. הצהרת ליל אמש מפי נשיא ארצות הברית דונלאד טראמפ היא הישג אישי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא של שר הביטחון אביגדור ליברמן. לא של שר התחבורה ישראל כץ. לא של הדיפלומטית מס' 2 במשרד החוץ ציפי חוטובלי. זהו הישג היסטורי שנרשם במשמרת של שר החוץ וראש הממשלה בנימין נתניהו, ויירשם רק על שמו.

אפשר לנסות לסובב את זה ימינה ושמאלה, לתלות את מניעי ההצהרה בפוליטיקה מקומית, בניסיון להתרפס לקהל הביתי באמצעות מימוש הבטחות בחירות. אפשר לתלות את הקולר בקבוצה האינטימית הסובבת את נשיא ארה"ב הנוכחי הנחשבת לפרו-ישראלית באופן מובהק.

ייתכן שכל התשובות נכונות. אולם העובדה שעד עצם היום הזה ממשלים דמוקרטיים ורפוליקניים כאחד לא ההינו לצלוח את הרוביקון השוצף הזה ולתקוע אצבע בעיני רוב מדינות העולם - מדינות אירופה וכלל מדינות ערב - ואמש עשה זאת נשיא ארה"ב במשמרת של נתניהו, מלמדת יותר מדבר או שניים על יכולותיו הדיפלומטיות של המנהיג המקומי.

כשדונאלד טראמפ הכיר בירושלים, הוא הכיר בראש הממשלה הישראלי. כשהכיר בירושלים הוא הכיר במדיניותו, בקווי היסוד של ממשלתו. הוא הכיר בעמדה הישראלית הנוגעת לשיח המדיני שאינו קיים ואימץ את נסיבות היעדרו: נכון, הפלסטינים אשמים. בימים טרופים אלה, כשכל כותרת שניה עוסקת בחקירותיו, האמירות הללו הינן בעבורו כנטפי צרי.

ימי החגיגות לא יארכו זמן רב. הנה ימים באים ונתניהו יודע זאת טוב מעמיתיו. לאחר שסירב לעסקאות מדיניות שהוצעו לו לפרקים על ידי ממשל אובמה, לאחר שהפנה עורף ברגע האחרון לשינוי המפתח הפוליטי בעזרת בוז'י הרצוג ולכינון מהלך איזורי בגיבוי אמריקאי, הסבב הבא צפוי לסגור עליו.

ראש הממשלה לא יוכל לסרב לדיל שיוגש לו כנראה בקרוב על ידי החבר החדש-ישן בבית הלבן. לאחר שזה הכיר בו, ראש הממשלה יתבקש להחזיר אהבה. וזה עלול להיות יקר. אפילו יקר מאד.

ככה זה בין חברים, ינסה נתניהו להסביר לשרי ממשלתו. פעם הוא משלם על הארוחה, פעם אני מזמין. העיקר שנמשיך ליהנות יחד.