השאלה עצמה מלמדת עד כמה נפגע אמון הציבור בגורמי האכיפה בכלל ובמשטרה בפרט. טבעי שרבים מאמינים שהחקירה נגד ביטן או נתניהו היא סיכול ממוקד שעושה רשות שלטונית בנבחרי ציבור שניסו לבלום את חופש פעולתה.
המחשבות הללו לא נוצרו יש מאין. משטרת ישראל, הפרקליטות ובכירי משרד המשפטים הם האחראים הישירים לשאלות הקשות האלה שמרחפות באוויר.
לפני יותר מארבע שנים ישבנו, אני וחבריי לתנועה, עם שר בכיר ופרשנו בפניו מהלך חשוב שיש לדעתנו לקדם במסגרת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה. השר חיזק אותנו ואפילו הסביר מעצמו עד כמה חשוב הצעד הזה. כשעברנו לפסים המעשיים ודחקנו בו לקדם את הנושא הוא הרים ידיים, נשען על הכיסא ואמר: "תראו, מה אני צריך? שיפתחו לי איזו מגירה?! תנו את זה לאחד הח"כים". את האווירה הזאת שומעים לא מעט במסדרונות הכנסת ובעיקר בממשלה. המקרים של השרים יעקב נאמן ורפאל איתן (רפול) זיכרונם לברכה, ויבדל"א נשיא המדינה רובי ריבלין, ממחישים שתפירת תיקים לגורם פוליטי שמאיים על ההגמוניה איננה אגדת עם דמיונית.
גורמי אכיפת החוק מוכיחים לאורך השנים שככל שמדובר בהפרת חוק של בכירים מתוך המערכת, נאלמים אותם גורמי חקירה ואכיפה והופכים את החוק הפלילי שאוסר הדלפות לאות מתה. אם רק ניקח את ההדלפות מהחודש האחרון של מי שמצוטטים מדי ערב על ידי עיתונאים כ"גורמים" או "בכירים במערכת אכיפת החוק", נבין שיש כאן שיטפון של הפרת חוק בוטה שאינה מטופלת.
המשטרה והפרקליטות שצריכות לחקור עבירות שהגיעו לידיעתן, עוצמות עיניים. כי הרי שוטרים ופרקליטים יעדיפו לא לחקור את חבריהם, ולא ילכו לחקור את ראשי המערכות. כך נראית אכיפת חוק סלקטיבית שמצמיחה טענות על חיסולי חשבונות של אנשי שלטון החוק נגד מי שסומן כמי שמפריע או מסכן את המערכת. החוק הפלילי הקיים מטיל עונש של שלוש שנות מאסר על הדלפה. אמון הציבור עובר דרך מערכת אכיפה נקייה שיודעת לאכוף את החוק גם על עצמה.
עו"ד שמחה רוטמן
היועץ המשפטי של התנועה למשילות ודמוקרטיה