הטור הזה נכתב בטרם התבררה ההכרה הרשמית של הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל, אך ההכרה תגיע בשלב זה או אחר, כנראה זה.
לא רק שהנשיא טראמפ בנוי מחומר שונה מזה של הפוליטיקאי המצוי, ולכן הוא מתייחס ברצינות להבטחתו המפורשת, אלא שאם לא יכיר בכך הוא עלול להגיע להתנגשות חזיתית עם בסיס בוחריו הנאמנים ביותר.
הנוצרים האוונגליסטים בארצות הברית הם כוח אדיר המונה עשרות מיליונים בעלי גישה תיאולוגית שונה בתכלית מהכנסייה הקתולית. מבחינתם, המשיח שלהם לא יגיע עד שכל עם ישראל יחזור לכל ארץ ישראל. עד אז יש לימין הישראלי ולהם כברת דרך נכבדה ומשותפת, וכשיגיע המשיח, פשוט נשאל אותו לשמו... זה הכוח שאחריו חיזר טראמפ בבחירות, ואנשיו נזקקו במהלכן לתעודת יושר ממתיישבי יו"ש כדי להבטיח את התייצבותם לצידו בקלפי. לא בכדי הוזמן ראש מועצת שומרון, יוסי דגן, לטקס ההשבעה שלו.
החוק האמריקני מחייב את העברת השגרירות לירושלים עוד מ‑1995, אך הנשיאים דוחים זאת מדי חצי שנה בצו מיוחד. לאחר שטראמפ חתם כקודמיו על הדחייה לפני חצי שנה, שלחו לו כ‑60 מנהיגים נוצריים המייצגים עשרות מיליונים מכתב נזעם שנוסח בטון מצווה, שממש פוקד עליו להעביר את השגרירות. מועמדי המפלגה בבתי הנבחרים שנכנסים עכשיו לשנת בחירות תלויים בבוחרים הללו באופן קריטי, ולכן מרחב התמרון של הנשיא מצומצם.
בנוסף לכך, גם הערבים הם לא מה שהיו. הם נתונים במלחמת קיום נגד השיעים; לוב, תימן, סוריה ועיראק התמוטטו; סעודיה בעימות חזיתי עם איראן; ירדן, מצרים ולבנון מתנדנדות; מחירי הנפט התמוטטו, והתלות האמריקנית בנפט הערבי נעלמה עקב פיתוח טכנולוגיה להפקת נפט וגז מפצלי שמן. במקביל, ישראל פורחת ומהווה אי בודד של שגשוג ויציבות במזרח התיכון. משקלה של ישראל עלה מאוד בעוד משקלם של הערבים הצטמק, ולכן ההחלטה על ההכרה בירושלים הפכה להיות פשוטה בהרבה.
שמועות על תוכנית מדינית בעייתית שבמסגרתה תוקם מדינה פלשתינית נכה, מטרידות הן את הנהגת הרש"פ והן את המחנה הלאומי בישראל, אשר מתנגד לכל צורה של ריבונות זרה בארץ ישראל המערבית. ההכרה האמריקנית בירושלים כבירה עשויה לספק לרש"פ את התירוץ המושלם לדחות את התוכנית, ובכך לפתור את הבעיה.
עם ישראל שמר על קשר חי עם ירושלים לאורך הדורות. כעת מסתמן שירושלים תשמור על עם ישראל וארץ ישראל מ"הדיל האולטימטיבי", המזימה התורנית לסלקנו מארצנו.