"מי שישלם בסוף את מחיר ההקצנה הם הבדואים עצמם". זירת הרצח בערד
"מי שישלם בסוף את מחיר ההקצנה הם הבדואים עצמם". זירת הרצח בערדצילום: דוברות המשטרה

מעצרם של שני רוצחי החייל רון יצחק קוקיא הי"ד, בדואים אזרחי ישראל, לא אמור להפתיע את מי שעוקב אחרי המציאות בדרום.

מזה שנים שהמסלול מובן וברור, סיפור שסופו המר ידוע מראש. האוכלוסייה הבדואית בנגב עוברת תהליך עמוק של ניכור ממדינת ישראל, זאת לצד מציאות יומיומית של הפקרות והתאיינות המדינה כריבון בנגב. היעדר המשילות הישראלית מתבטא לא רק בבנייה הלא חוקית, בפוליגמיה, באלימות ובעבירות הרכוש. מדינת ישראל אחראית גם לגל הדתי-לאומני והעוין שעובר על החברה בדואית. תקציבים שהזרימה המדינה למסגדים ולמועצות מקומיות שבשליטת נציגים אנטי-ישראליים, הפכו את התנועות האסלמיות למי ששולטות במגזר הבדואי בנגב. התנועה האסלאמית משתרשת כבר כמה שנים בבתי ספר ומוסדות במימונה של מדינת ישראל, באופן שקשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, להחזיר את הגלגל לאחור. לכך יש להוסיף העלמת עין ארוכת שנים מתופעת ייבוא נשים פלשתיניות לנגב מדרום הר חברון ועזה במשך שנים. הייבוא הזה הביא יחד איתו תודעה פלשתינית וקשרים עמוקים וחמים עם האוכלוסיות הפלשתיניות והפוליטיקה הפלשתינית.

"אין ספק שיש התעוררות של פלשתיניזציה וניכור לישראל בחברה הבדואית היום", אומר אחמד אבו סוויס, בדואי תושב רהט וכתב 'כאן'. "19 שנים אני מסקר את הבדואים בנגב, ובשנים האחרונות החלו להניף דגלי פלשתין בהפגנות, דבר שלא היה מעולם. בל"ד וחד"ש נכנסו לנגב בשנים האחרונות יחד עם התנועה האסלאמית הצפונית והדרומית. לאנשים האלה יש ראש חדש, והם שינו את הראש גם לצעירים. היום זו גאווה להיעצר, כל נרקומן שזורק אבן נעשה גיבור בפייסבוק, וזה משפיע".

לדברי אבו סוויס, העובדה שנציגים לאומנים ואסלאמיים זוכים במכרזים ובמשרות ציבוריות היא שורש החטא. "המדינה צריכה לתת העדפה למי שמקורב אליה בתור התחלה, ולמצוא את הדרכים לעצור את התנועות הקיצוניות, או לפחות את ההשפעה שלהן על הציבור הבדואי. צריך לזכור שמדובר בציבור שביסודו הוא נאמן למדינה, ועם כל הכאב שיש לו על הבעיות האזרחיות שלו, לעולם לא יסכים לרצח. לדעתי החייל זכרונו לברכה נהרג במהלך שוד שהסתבך. אני לא מאמין שבאמת בדואי הגיע למצב של רצח לאומני שכזה".

"ילדים בני 12 נחשפים להסתה הכי נוראה"

לבדואים, אולי יותר מכל קהילה ערבית אחרת בארץ, יש קסם רב. הם חמים, פיקחים ומכניסי אורחים. זהו פרדוקס: בניתוח קר המצב בנגב נראה בלתי נסבל ולא אפשרי, אולם כשאתה בא במגע אישי עם הבדואים, אתה עשוי לחשוב לרגע שאתה בוודאי טועה. השייח'ים של התנועה האסלאמית לא נמנעו מעולם מללכת איתי יד ביד כפשוטו, להציג בפניי את המסגדים החדשים, את גיוס התרומות ל"יתומי עזה" (תרומות למחבלים), ולצד דיבור חוצב להבות נגד קיומה של המדינה לדבר על דו-קיום וחיבה עזה ליהדות וליהודים.

בפועל אותם שייח'ים הובילו לכך שהתפיסה הבדואית הישנה לפיה האסלאם איננו פוליטי ואינו סותר את נאמנותם למדינה וידידותם עם היהודים, מתחלפת בעמדה עוינת ופרנואידית. התפיסה הבדואית החדשה היא של מוסלמים תחת שלטון היהודים הכופר, ושמדינת ישראל דוחקת את רגליהם ועוינת אותם כבדואים. כך נבנית עם השנים חומה פסיכולוגית, דתית ולאומנית. אם נוסיף לכך את העובדה שכל פחון או אוהל מחובר לאינטרנט וללוויין, הרי שהקשר וההשתייכות לעולם הערבי והאסלאמי הגדול קלים יותר מאי פעם.

נגד המציאות הזאת זועק טלאל אל-קרנאווי, ראש מועצת רהט, שהגיע השבוע לערד עם ראשי הרשויות הבדואים כדי לנחם ולגנות את הרצח. הוא דורש מהמדינה להתערב בכל הנוגע לחשיפת הצעירים לתקשורת, ובעיקר לרשתות החברתיות. "לא נסכים ולא נקבל שמקרים מזעזעים כאלה יקרו אצלנו", הוא אומר, "אנחנו המומים שאחרי שבעים שנות חיים משותפים ושכנות טובה, דבר כזה קורה בנגב. עם כל הכבוד לחופש הביטוי, לא ייתכן שילדים בני 12 יגיעו הביתה אחרי בית הספר וייחשפו דרך רשתות חברתיות בעיקר לכל ההסתה הכי נוראה שיש בעולם, לכל הסרטונים וכל הפרסומים הנוראיים שיש ברשת. בסופו של דבר זה משפיע על אנשים".

פיני בדש, ראש מועצת עומר, לא רואה אור בקצה המנהרה. "המקרה הזה מזעזע ביותר, שכן הוא אירע בלי שום רקע. לא היה מבצע צבאי או מבצע הריסות בתים או כל אירוע חריג במגזר. בכל זאת, קמים שני אחים בדואים ובלי שום סיבה שוחטים חייל. זהו שבר של כל הקווים האדומים. איך ירגיש מהיום יהודי בערד, עיר שהבדואים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי הכלכלה שלה, וחלקם כבר גרים בה? מהיום כל בדואי שהולך לידך ברחוב הוא רוצח פוטנציאלי שעלול לשסף לך את הצוואר. זה נורא ואיום".

בדש ספג לאחרונה ביקורת תקשורתית על שהתייצב לצד קמפיין הנגב של תנועת רגבים. בקמפיין נמתחה ביקורת חריפה על השר לביטחון פנים ארדן ומשטרת ישראל, שמושכים את ידיהם מלהתמודד עם המציאות הקשה בדרום. באוגוסט פרסמה עמותת רגבים סקר שנערך בעבורה על ידי מכון סמית, לפיו 67 אחוזים מתושבי הדרום היהודים אינם מרוצים מטיפול המשטרה בנושאי עבירות רכוש, פריצות לבתים וגניבות רכבים, 74 אחוזים אינם מרוצים מטיפול המשטרה בעבירות חקלאיות, 70 אחוזים אינם מרוצים מטיפול המשטרה בבנייה הלא חוקית בנגב, 74 אחוזים אינם מרוצים מטיפול המשטרה בתופעת הגמלים המשוטטים בכבישי הנגב, ו­‑­63 אחוזים אינם מרוצים מטיפול המשטרה במניעת תאונות.

אך בדש לא מתכוון להתנצל על המציאות העגומה. אדרבה, הוא עובר להתקפה. "ראשי המועצות הבדואים מבינים את הנזק שהמקרה הזה גורם להם, אבל מהח"כים הלאומנים בכנסת לא שמעתי עדיין גינוי למעשה", הוא אומר. "לא פחות מרגיז ומייאש זה שמשפחות הרוצחים אומרות ש'תפרו להם תיק' בשב"כ. חייבת להיעשות עבודה רצינית בתוך המשפחות במגזר הבדואי ובתוך מערכת החינוך שלהם, כדי שיבינו שבסופו של דבר הם אלה שיהיו הנפגעים הגדולים ממציאות של הקצנה לאומנית. תאר לך שתושבי ערד יחרימו את העסקים של הבדואים בעיר, או משהו דומה, הרי הם יתמוטטו. כבר היום אנחנו סובלים מאלימות, מעשי שוד, נהיגה פרועה ואבנים על אוטובוסים ומכוניות, שזה עניין של יום ביומו. אם תהיה עוד הקצנה לאומנית ופגיעה נוספת בביטחון האישי של היהודים בנגב, מי שישלם בסוף מחיר כלכלי קשה מאוד הם הבדואים עצמם". לדברי בדש, המדינה לא מעוניינת לעסוק בבעיה. "יש פה מדינה בתוך מדינה, ולמדינת ישראל אין מה לומר בעניין. כל הזמן מטאטאים את הבעיה מתחת לשטיח עד שלבסוף הר הגעש הזה יתפרץ".

"תפסיקו לגנות ותתחילו לעשות"

המזרחן מוטי קידר מאוניברסיטת בר-אילן, לא אופטימי יותר. "הבדואים חיים מצב אידיאלי: מצד אחד הם עושים ככל העולה על רוחם – הברחת סמים, נשק ונשים, שוד קרקעות, בנייה לא חוקית, פוליגמיה וכו', ומצד שני המדינה מאפשרת להם לעשות זאת ולא ממש מתכוונת לעצור את זה. אני חושב שיותר מחדירה אסלאמית קנאית או לאומנית, יש פה פשוט אנרכיה. הבדואים מעולם לא לקחו את הדת ברצינות רבה מדי, זו פשוט תרבות שבכל מהותה מתנגדת לכל תרבות או מדינה אחרת באשר היא - אוטוקרטית או מלוכנית, דמוקרטית או אחרת. כל המדינות ניסו להגיע להידברות והסדרים עם הבדואים, וכולן נכשלות. בסוף הם עושים מה שהם רוצים. המשמעות של כפייה על האוכלוסייה הזאת היא מהומת אלוקים שאף אחד לא רוצה להגיע אליה, ולכן אין למעשה מנופי לחץ עליהם. נכון, יש יותר ויותר השכלה, יש יותר ויותר מעורבות חברתית וכלכלית בחיי המדינה, אבל הרוב עוד לא שם".

אחמד אבו סוויס מבקש שהחברה היהודית לא תשפוך את הרך הנולד עם המים: "כל שנה מתגייסים 200 חיילים בדואים חדשים לצה"ל. יש רצון להשתלב במדינה ולהזדהות איתה, ואם יש עשבים שוטים, אז סליחה על ההתלהמות – מצידי שירססו אותם". מצד שני יש לו גם מה לומר כלפי המנהיגות הבדואית בנגב: "יש לי בהחלט ציפייה מהציבור הבדואי שלא יגנה. תפסיקו לגנות ותתחילו לעשות. לדבר כל אחד יכול. צריך לקום, ללכת לערד לכיכר המרכזית, לעמוד ולהפגין ולזעוק שאנחנו לא ניתן לדברים האלה להיכנס לחברה הבדואית, ושאצלנו דבר כזה לא יקרה יותר. אנחנו צריכים לעשות שינוי פאזה אמיתי, ולהתחיל לפעול כדי שהמציאות בשטח תתחיל להיראות אחרת".