1. ידעתם שאין בישראל עניים כמעט בכלל? אם לוקחים את "מדד העוני" של האו"ם, שהוא הכנסה של שני דולר ליום לנפש, ומתרגמים אותו באופן עיוור לשקלים, מגלים שאין בישראל ולו משפחה עניה אחת.
אתם מכירים משפחה ישראלית ממוצעת שאין לה הכנסה של 1,000 עד 2,000 שקל? אני לא מכיר וסביר להניח שגם אתם.
אבל האמת היא שכולנו מבינים שמדובר בבדיחה. הרי משפחה עם ארבע נפשות והכנסה של 1,000 שקלים בחודש החיה בישראל לא תוכל בכלל להתחיל את החודש תחת קורת גג, שלא לדבר על לחם צר ומים לחץ.
אז מה באתי להגיד כאן? לא את התובנה הטריוויאלית שעוני הוא נתון יחסי לחברה שבה הוא מתקיים. את זה אני מקווה שכבר לא צריך לומר. הנקודה היא אחרת.
למעשה, אין שום ערך לכל מספרי העניים שבכל פעם מפגיזים אותנו בהם, הביטוח הלאומי, עמותות כגון "לתת" בדו"ח שלהם שפורסם הבוקר (ותיכף נגיע אליו) וכך גוף מודד עוני אחר. הרי אם נעמיד את כל משקי הבית בישראל על רצף, מהעני ביותר ועד פטריק דרהי ומשפחתו, אפשר להעביר את קו העוני בכל נקודה על הרצף. השאלה היכן מסמנים את הקו היא חסרת משמעות אמתית, ונועדה בעיקר לצורכי יחסי ציבור.
2. אז אם הגענו ליחסי ציבור, בואו נגיד מילה על יחסי ציבור. דו"ח העוני השנתי של עמותת "לתת", שמועד פרסומו הרשמי היה כאמור הבוקר (שני) הגיע למערכת ערוץ 7 בשבוע שעבר, בשני עותקים, באמצעות חברת שליחויות מובילה, ונמסר ישירות לידי.
זו אמנם אנקדוטה בלתי חשובה לכאורה, אך כאשר לוקחים בחשבון שהשנה בה אנו חיים היא 2017 מותר לתהות מה עשו רע יערות הגשם שנכרתו לטובת מבצע חלוקת מאות עותקי הדו"ח ולשם מה הצורך בשימוש בחברת השליחויות, כאשר ממילא הדו"ח המלא הגיע לנמעניו כמנהג שנת 2017, בדואר האלקטרוני.
זו רק אינדיקציה אחת, ולא היחידה, לכך שה"דו"ח" הזה איננו דו"ח, ולא מדובר במסמך מדיניות אמתי. בסופו של דבר זה אירוע תקשורתי, ובמשקפיים האלו צריך להסתכל עליו כנראה.
3. ובכל זאת, תרשו לי כמה הערות על הדו"ח והנה הראשונה. הדו"ח עושה "סלט" מכוון בין ארבעה "מדדים" שכל קשר ביניהם מקרי בהחלט, תרשו לי להתחיל משניים מהם, "מדד העוני הרב ממדי" ו"מחקר נתמכי סיוע".
מדד העוני הרב ממדי של "לתת" קובע ש-29.1% מתושבי מדינת ישראל חיים בעוני. זה שיעור עצום בכל קנה מידה. מה קורה לאותם כמעט שלושים אחוזים וכיצד נראים חייהם? לא מספיק ברור מתוך הדו"ח הזה.
את חייהם של מי מתארים לנו בפירוט רב? את חייהם של נתמכי הסיוע, מדגם מייצג מתוך המשפחות שזכו לסיוע במזון ובציוד מרשת העמותות ש"לתת" עובדים אתן. שם מספרים לנו מה הם מורחים על הסנדביץ' של הילדים בבוקר, האם הם מוהלים את תחליף החלב לתינוק ביותר מים ממה שכתוב בהוראות, האם הם או ילדיהם מדלגים על ארוחות עקב מחסור, ועוד ועוד.
מה לא ברור בכלל מהדו"ח, שאפילו לא מנסה לתת התחלה של תשובה לשאלה הזו? מה בכלל שיעורם של נתמכי הסיוע במדינת ישראל. האם מדובר בחמישה אחוזים, בעשרה אחוזים או בשלושים אחוזים. הרי העובדה שיש עניים אמתיים במדינת ישראל איננה סוד, השאלה היא כמה כאלו יש, ועל השאלה הזו הדו"ח לא באמת עונה, כי מדד העוני הרב מימדי הוא רחב כל כך, שברור שהוא לא כולל רק עניים של ממש, כאלו שלגביהם יש שאלה אמתית האם לדלג על ארוחה או לא.
4. הערה שניה נוגעת למדד נוסף שמתואר בהרחבה בדו"ח, והוא מדד מגמות הסיוע בעמותות המזון. ראשית, בכדי שדברי לא יובנו באופן שגוי, צריך להדגיש שמדובר בעמותות שעושות עבודת קודש. השורות הבאות לא באות להמעיט בשום דבר מחשיבות העבודה שהם עושים, רק להעלות תהיות לגבי תקפות המדד להבנת מצב העוני.
מדובר במדד שמורכב מתשובות שהשיבו מנהלי עמותות סיוע לשאלון בנוגע למגמות הפעילות שלהם.
עכשיו תחשבו לבד, האם אתם מכירים מנהל עמותה שהתקציב שיש לו מספיק לכל הצרכים שהוא נתקל בהם? הרי אם יש מישהו כזה צריך לפטר אותו. הקומץ לעולם לא ישביע את הארי, זה חוק טבע.
מנהל עמותת סיוע נתקל מטבע הדברים בצדדים הכי לא פשוטים של החיים, ולכן תמונת המציאות שהוא מקבל איננה מהווה אינדיקציה בעלת משמעות לקביעת מדיניות ציבורית, עם כל החשיבות העצומה בפעילות שאותה הוא מנהל.
5. מדד אחרון, ומטופש מכולם, הוא "סקר תפיסות הציבור" בנוגע לעוני. הציבור, מתברר באופן בלתי מפתיע, סבור שהממשלה צריכה לטפל בעוני, ומצד שני הוא סבור שהממשלה לא עושה מספיק בנושא.
מחקר שאלו תוצאותיו שקול למחקר שיגלה שבתקופות פיגועים אנשים חוששים יותר לצאת לרחוב. יתכן בהחלט שמדובר בסקר מקיף עם תוצאות מדויקות, אבל גם תוצאות מדויקות מאוד יכולות להיות חסרות כל ערך ממשי.
אם רוצים שניקח ברצינות דו"חות מסוג זה, כדאי שהם יכללו נתונים שיש להם משמעות אמתית.