מדד הדמוקרטיה 2017
84% מהישראלים: טוב לחיות בישראל

רוב הישראלים מרוצים מחייהם בישראל וסבורים שהתקשורת מציגה מציאות גרועה יותר מהאמת. בקרב הימין ניכר חוסר אמון רב במוסדות המדינה.

עדו בן פורת - ערוץ 7 , כ"ד בכסלו תשע"ח

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2017 הוגש היום (ג') לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין על ידי יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה.

פרויקט מדד הדמוקרטיה נערך זו השנה ה- 15 על ידי צוות המחקר של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה בראשות פרופ' תמר הרמן. דוח המחקר מתבסס על סקר רחב היקף ועל סקירה של מדדים בינלאומיים שונים.

אז מה המצב?

גם השנה המשיכה מגמת השיפור בהערכת הישראלים את מצבה הכללי של המדינה כטוב: 48% סבורים כך לעומת 36.5% בשנה שעברה. הרוב (73.5%) גם מגדירים את מצבם האישי טוב וסבורים שישראל היא מקום שטוב לחיות בו (84%).

למרות ששיעור אזרחי ישראל הערבים הוא נמוך במרבית השאלות הללו מאשר בקרב היהודים, בשני הציבורים מדובר בהערכה חיובית של הרוב.

68% מהישראלים אופטימיים בקשר לעתידה של המדינה ו-81% לא היו רוצים להגר למדינה אחרת גם אם היתה ניתנת להם שם אזרחות מלאה. זאת למרות שמחצית מהישראלים סבורים שהחיים בישראל קשים יותר מאשר במדינות אחרות במערב והרוב (74%) סבורים שהקשיים העומדים בפני הצעירים כיום גדולים מאשר אלה שהוריהם היו צריכים להתמודד עמם.

האם הדמוקרטיה הישראלית בסכנה?

כמעט מחצית מהישראלים (45%) סבורים שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה. ואולם, בעניין זה אין קונצנזוס חוצה מחנות: בקרב מצביעי השמאל (72%) והערבים (65%) יש רוב הסבורים כך, לעומת מיעוט (23%) בקרב מצביעי הימין.

רק מיעוט בקרב כלל המדגם (41.5%) סבורים שישראל היתה פעם יותר דמוקרטית כשבקרב קבוצת הגיל המבוגרת (מעל גיל 55) כמחצית סבורים כך. , בהשוואה למיעוט של כשליש בלבד בקרב הצעירים (18-34).

מעמד בית המשפט העליון וחקיקה אנטי דמוקרטית

למרות הניסיונות של גורמים פוליטיים מסוימים להטיל ספק באובייקטיביות של בית המשפט העליון יש עדיין רוב בקרב כלל הציבור (58%) שמתנגדים לרעיון לקחת ממוסד זה את הסמכות לבטל חוקים שחוקקה הכנסת.

עם זאת, בקרב מצביעי הימין, רוב (53%) סבורים שיש לקחת סמכות זו מידי בית המשפט. ברוח דומה, מיעוט לא קטן- 44% מכלל הציבור (ו-72% ממצביעי הימין) הסכימו עם האמירה ש"מערכת המשפט, התקשורת והאקדמיה השמאלניות מפריעות לימין שנבחר לשלוט".

רוב קטן מהציבור הישראלי (51.5% לעומת 41.5%) סבור שחלק מהחוקים שהכנסת חוקקה בשנים האחרונות פוגעים באופי הדמוקרטי של המדינה.

הפוליטיקאים ואנחנו

גם השנה הציבור הישראלי אינו שבע רצון מתפקוד המערכת הפוליטית ונבחרי הציבור. 64% מהישראלים סבורים שהדרך בה הממשלה מטפלת בבעיות העיקריות במדינה אינה טובה. רוב למחזיקים בעמדה זו, מצאנו אפילו בקרב מצביעי מפלגת הקואליציה ישראל ביתנו (63%), וגם בקרב רבים מבוחרי הבית היהודי (44%) והליכוד (43%).

את ההערכה הנמוכה של תפקוד הממשלה אי אפשר לייחס לתפקודה המוצלח של האופוזיציה, שכן 67% מכלל הנסקרים ו-81% ממצביעי מפלגות האופוזיציה, סבורים שהיא חלשה ולא ממלאת את תפקידה כראוי.

להערכה נמוכה זכו גם חברי הכנסת: 68% מהנסקרים סברו, כי הם אינם עובדים קשה ואינם מבצעים את תפקידם כנדרש. 80% סבורים שהפוליטיקאים דואגים יותר לאינטרסים של עצמם מאשר לאינטרסים של ציבור הבוחרים שלהם. 65% מהציבור הישראלי סבורים שהפוליטיקאים בישראל מנותקים מהבעיות והצרכים של בוחריהם.

מוסדות המדינה

ככלל, האמון של הציבור הישראלי ברוב מוסדות המדינה (פרט לצה"ל, נשיא המדינה ובית המשפט העליון) נמוך. שיעור האמון בממשלה עומד רק על 29%, בכנסת 26% ובמפלגות הפוליטיות 15%.

עוד מוסדות שהאמון בהם נמוך הם: התקשורת (28%) והרבנות הראשית (20%). עליה נרשמה השנה באמון בנשיא המדינה, שעומד על 65% (עליה של 4% לעומת 2016), האמון בבית המשפט העליון גם הוא נשמר ועומד על 56%.

בראש הסולם האמון, נמצא כרגיל צה"ל שזוכה לאמון של 81% מהציבור הישראלי (88% מהציבור היהודי). ניתוח עומק מגלה, שבקרב מצביעי הימין ניכר חוסר אמון רב במוסדות המדינה.

כלל המוסדות (פרט לצה"ל) אינם חוצים את רף האמון של מחצית ממצביעי מחנה זה. פרט לצה"ל, נראה שלמצביעי הימין והדתיים מצד אחד ולמצביעי השמאל והחילונים מצד שני, יש סדר שונה של רמות האמון במוסדות.

סוגיה מטרידה נוספת, היא רמת האמון הנמוכה יחסית של הציבור הערבי במוסדות המדינה: רק שני מוסדות, בית המשפט העליון (54%) ובית הדין השרעי (59%), זוכים לאמון של למעלה ממחצית מהחברה הערבית.

"הדתה" ומדינת הלאום

בתשובה לשאלה פתוחה ענו מחצית מהיהודים (47%), כי משמעות המדינה היהודית טמונה בהיבט הלאומי ואילו 30% ראו ביהדות המדינה בעיקר ביטוי להיבט הדתי.

בקרב הערבים, 29% סברו כי היהודיות של המדינה פירושה בגזענות ו-26% השיבו כי הגדרת המדינה כיהודית משקפת שייכות ליהודים בלבד, כלומר הדרה שלהם. בהמשך לכך, 42% מהיהודים, ורוב אנשי השמאל (75%) והחילונים (61%) סבורים כי הרכיב היהודי בהגדרת המדינה חזק מדי כמו גם 74% מהערבים.

53% מהיהודים ו 79% מהחילונים היהודים הסכמה עם האמירה כי "הדתיים משתלטים בהדרגה על המדינה". 37% מהערבים הסכימו שהדתיים משתלטים על החברה הערבית.

פייק ניוז?

חרף האמון הנמוך בתקשורת בקרב הציבור הכללי רק מיעוט בציבור הישראלי (31%) סומכים יותר על הרשתות החברתיות מאשר על התקשורת המסורתית, המודפסת או המשודרת. עוד נמצא, כי המקור המרכזי לעדכונים בחדשות הוא עדיין הטלוויזיה (53%), במקום השני ממוקמת העיתונות המודפסת (28%) ולאחר מכן הרדיו (26%).

רק 26% מכלל הנסקרים, ציינו את הרשתות החברתיות כמקור המידע הפוליטי המרכזי שלהם בנושאים חדשותיים. רוב הישראלים (56%) סבורים שהתקשורת מתארת את המצב במדינה כיותר גרוע ממה שהוא באמת.

עם זאת ולמרות המתקפות במהלך השנה על עיתונאים וכלי תקשורת, 74% מהישראלים הביעו התנגדות לחוק שיאפשר לסגור כלי תקשורת אם הוא מבקר את מדיניות הממשלה ורוב הציבור הישראלי (66.5%) אף אינו מסכים עם אמירה שלממשלה צריכה להיות השפעה על תכני השידור הציבורי משום שהיא מממנת אותו.

אנחנו והעולם

פרק ההשוואות הבינלאומיות ממקם את ישראל במקומות טובים בהשוואה לכלל המדינות בעולם אבל במקומות נמוכים ביחס למדינות ה-OECD.

כך, ישראל נמצאת בתחתית סולם מדינות ה-OECD במדדים הקשורים לזכויות אדם ומאפיינים ליברליים, אם כי היא מדורגת גבוה בכל הקשור במדדים הקשורים למעורבות פוליטית של האזרחים. במדדים הקשורים לתפקוד מערכות השלטון, ישראל נמצאת קצת מתחת לאמצע בהשוואה למדינות ה-OECD.

נשיא המדינה ריבלין אמר עם הגשת המדד, כי ''לפני מספר שנים דברו על דמוקרטיה של 'פייסבוק'. אמרו שאנשים לא מוכנים ללכת להפגנות, שהם רק יושבים ומצקצקים בבית. היום אנחנו רואים, מימין ומשמאל, אנשים שיוצאים לרחובות, מוכנים להביע את עמדותיהם.

''מול בית הנשיא היו לא פעם ולא פעמיים הפגנות. חלקן בתמיכה וחלקן בביקורת. יש הפגנות מול בית היועץ המשפטי, מול בית נשיאת בית המשפט העליון, ובשדרות רוטשילד. יש נכונות מתמדת של אזרחים לעזוב את המקלדת, ולהביע את עמדותיהם. זה מרשים בכל קנה מידה", אמר ריבלין.

''כשאנו ניגשים למדוד את הדמוקרטיה, יש לנו שתי אפשרויות. הראשונה היא הדרך בה נוקט המכון הישראלי לדמוקרטיה, שמנטר כבר שנים רבות את מצב הדמוקרטיה בישראל, תוך ניתוח עמדות, שאלונים, סקרים וחוות דעת. אבל ניתן גם למדוד את עוצמתה של הדמוקרטיה באופן אחר. לקחת סיכון. לנענע את הדמוקרטיה. לערער את המוסדות היסודיים שלה על מנת לבדוק האם הם אכן יציבים כנדרש או שמא עלולים להתמוטט.

''הסיכון בבדיקה מן הסוג השני - הוא גדול", הזהיר הנשיא ריבלין, ''אם הניסוי יגלה שהדמוקרטיה אכן הייתה רעועה, שהיא נפגעה קשות כתוצאה מהנענוע, יהיה קשה לתקן אותה".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר כי "ממצאי המדד חושפים שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת במשבר מתמשך ואין עדיין סימנים לשינוי מגמה. גם השנה הממצאים מצביעים על אי הסכמות מהותיות ועמוקות בין קבוצות מרכזיות בחברה הישראלית בהגדרת אופייה וזהותה של המדינה ושל 'הטוב המשותף'.

לדבריו, חילוקי הדעות המהותיים בחברה הישראלית מתקיימים לא רק בין ערבים ליהודים, ואפילו לא רק על רקע המתחים בתחום המדיני־ביטחוני. ''קיימת גם אי־הסכמה עמוקה ומתמשכת בתוך הציבור היהודי בדבר המשקל הראוי בין הרכיב היהודי והדמוקרטי של המדינה.

''בהקשר זה ועל רקע שורת השינויים החוקתיים המוצעים על ידי הממשלה כמו חוק הלאום, מוטלת על ההנהגה הנוכחית משימה כבדת משקל ובעלת אחריות- לייצר שיח שקול, אחראי, לא מסית ולא מפלג- כזה שיידע להציף את החוזקות שלנו. דווקא כשאמון הציבור במוסדות המדינה כה נמוך- זה המינימום המצופה מהם'', הוסיף פלסנר.