גרשון הכהן
גרשון הכהןצילום: אלירן אהרון

לא מעט מומחים לענייני צבא וביטחון מתכנסים בימים האחרונים בפאנלים שונים ודנים בנתונים הלא מדווחים רשמית אבל אלה שעוררו התעניינות רבה ומלמדים לכאורה על ירידה במוטיבציה לגיוס לצה"ל בכלל וגיוס קרבי בפרט.

בין השאר גם נכתבים מאמרים בתקשורת הכללית ובביטאונים ביטחוניים על הסוגיה. ביומן ערוץ 7 שוחחנו על הנושא עם האלוף במיל' גרשון הכהן שמציב סימן שאלה כולל על עצם נכונות הדיווחים.

בפתח דבריו מבהיר הכהן כי את הספק שהוא מציב סביב נכונות הנתונים הוא מציב מאחר והוא "יודע שנתונים לכשלעצמם לא אומרים הכול, כמו אצל רואה חשבון שבכישרון שלו תלוי מה נכנס לרשימת ההוצאות וההכנסות".

לדבריו כי לבחון את הנתונים שהתפרסמו יש לשאול מספר שאלות עקרוניות: "צריך לשאול למשל באיזה קבוצות אוכלוסייה מסתמנת ירידה. אולי המספר שאומר שרק חמישים אחוז מבני ה-18 מתגייסים מסתיר מאחוריו עובדה שאולי בתוך אותה קבוצה של בני השנתון שלא מתגייסים יש שדוחים גיוס כי הם הולכים למכינה קדם צבאית או שנת שירות".

שאלה נוספת ולטעמו חשובה יותר היא שאלת אופן המדידה: "מה שמעניין הוא השאלה העקרונית איך מודדים מוטיבציה. אני לא מאמין ברוב המדדים הללו בעקבות הניסיון שלי, ואתן דוגמה פשוטה: 11 בלילה לקראת תרגיל אוגדתי מלא באש, צריך לטפס מעמק החולה לרמת הגולן, אני סגן מפקד האוגדה ומגיע אליי הפסיכולוג של האוגדה ואומר לי 'עשינו שאלונים בין החיילים ויש להם מוטיבציה נמוכה לתרגיל'. אמרתי לו 'לך לישון מה אני אמור לעשות עם השטויות האלה?'. למחרת התרגיל היה מעולה והתפעלו מהמוטיבציה הגבוהה של החיילים. מה זה אומר? שכאשר שואלים אדם אם יש לו מוטיבציה זה לא אומר כלום לגבי מה שקורה בפועל. כך גם לגבי רץ מרתון ערב לפני או מי שעומד לפני טיול מפרך ערב לפני ועלול לקבל פיק פרכיים ולומר שבאמת לא בא לו. לכן כל בסיס הנתונים של שאלת המוטיבציה דורש ביקורת".

"דוגמה נוספת, המוטיבציה לחיל השריון ידוע שהיא בעייתית, אבל יש פער גדול בין המוטיבציה לגיוס לפני שנכנסים לצה"ל לבין המוטיבציה בטירונות לבין המוטיבציה כשנמצאים במגע עם הטנקים באימון. בשלב הזה המוטיבציה עולה. מה זה אומר? שאנשים לא יודעים כלום ולשאול אותם שאלות על מוטיבציה לא מוביל למשהו".

מוסיף האלוף במיל' הכהן ומציג דוגמא נוספת מתחום המילואים שהוא בעיניו מרכיב משמעותי של המוטיבציה בחברה האזרחית לשאת בנטל השירות. "אני יודע שיש הרבה יותר אזרחים מאוכזבים מכך שהוציאו אותם משירות מילואים פעיל בעל כוחם מאשר כאלה שרוצים להפסיק לשרת. כלומר שהירידה במספר המשרתים במילואים זה בגלל צה"ל. האזרחים רוצים לשרת, ואולי לפעמים כשהאב לא משרת זה פוגע במוטיבציה של הבן?".

"יש כאן מכלול שלם שמשמעויותיו פתוחות לדיון. צריך לבדוק עד כמה אלה שמשתעשעים בנתונים האלה של ירידה במוטיבציה מובלים על ידי אינטרס להוביל את צה"ל למה שהם רוצים ובעיניי הוא לחלוטין בלתי אפשרי - צבא מקצועי, כמו באנגליה ואמריקה ששם כל אחד בוחר משלח יד רופא, מוסיקאי או חייל".

"יש שתי קבוצות שרוצות בכך", ממשיך הכהן, "הראשונה היא החרדים מצד אחד שלא יצטרכו להסביר למה הם לא מתגייסים והאחרים הם בוגרי בתי ספר מסויימים שבוחרים בערוץ חיים ניאוליבראלי בלי לשאת בחובות, ונוח להם שהנושא יהיה בחירה אישית של כל אחד". לטעמו של הכהן גם תמיכתו של משה פייגלין ברעיון הצבא המקצועי נובעת מעמדתו הליבראלית. "הליבראליות משמעותה ראיית החברה כאוסף אינדבדואלים שהחוק הוא הדבר היחיד שמאחד ביניהם או שנקודת המוצא היא שיש כלל וציבור, כפי שהיה ברור לבן גוריון. החברה עבורי היא לא אוסף אטומים אלא יש קהילה מעבר לפרט. משמעות הפרט מתחילה במערכת החובות לכלל שממשמעת את חייו".

באשר לבני הנוער שהוא פוגש, מספר הכהן כי השיח האינדבדואליסטי ששם את האני במרכז אינו נחלתם. "הם כמהים לשיח אחר, ומי שמוביל אותם לשיח כזה זה מי שנוח להם להשתלט עליהם דרך זה שבמקום לתת להם משמעות ולהפיח בהם עצמה בדרך לדיון הציבורי נותנים להם לבזבז את חיינו במנעמי חיים והנאות".

עוד נשאל הכהן אם אינו שומע את הטיעונים ולפיהם משתלם לצעיר ישראלי להתגייס ליחידות סייבר עורפיות, לא "לאכול אבק" ובסופן של שלוש שנים לצאת לשוק האזרחי עם מקצוע מבוקש. "בעיניי זה דיבור של חננות. לבת שלי הייתי ממליץ להתחתן עם בחור שהיה בקרבי. זה אומר שיש לו חוסן פנימי, הוא יודע לעמוד בלחצים, זה אומר שהוא בריא, זה אומר שהוא מבחינה פיזית במצב תקין. אני בוחן את זה גם בהיבט הדרוויניסטי, כך יוצאים מהגלות. יהודי במנהטן יכול לעבוד בצווארון לבן כעורך דין. אני רוצה עם אחר".

"העניין בדברים האלה הוא לא רק מי הרוב. גם ב-48' בן גוריון כתב שצריך לדאוג לנעליים ומזון לחיילים, כי יהיה קשה לשלוח אותם לקרב כשהוא לא נותן להם את הבסיס והמסעדות מלאות. השאלה לא מי הרוב אלא מי המיעוט המוביל שתמיד קבע את העתיד. ב'שומר' היו לא יותר מ-150, במאה ואחת היו ארבעים איש, בפלמ"ח היו לא יותר מ-7000 בהם אולי 4000 או 5000 לוחמים וזהו המיעוט שקובע".