מאת עפרה לקס
שמאי ליבוביץ', הנכד של, קוצר כותרות כמו סבא. ההשוואה המיוחצנת בין ברגותי למשה רבנו אולי העלתה אותו לכותרות, אבל הביאה אותו לנידוי מהקהילה בה הוא חי
"נראה מה יהיה השבת, ואז נדבר" אומר עורך הדין שמאי ליבוביץ'. "בכל מקרה ברור לי שגם השבת אלך לבית הכנסת".
מי שאינו בטוח שליבוביץ' יוכל להשתתף בתפילה במקום מגוריו, גבעת שמואל, הם תושבי המקום. ליבוביץ', חובש כיפה ובוגר ישיבת הסדר, מייצג את מרואן ברגותי, ראש התנזים ביו"ש ומי שאחראי לרציחתם של עשרות רבות של יהודים. בשבוע שעבר המשיל ליבוביץ' את מרשו למשה רבנו ואת מדינת ישראל לפרעה. עורך הדין חילק לנוכחים דף מקורות, והסביר שפרעה ידע כי אין בסמכותו לשפוט את משה רבנו, ובאותה מידה אין למדינת ישראל סמכות לשפוט את ברגותי. דבריו עוררו סערה בקרב השומעים ואפילו השופט העיר לו על המשל המתמיה.
בליל שבת, מספר ימים לאחר הדיון המשפטי, הגיע ליבוביץ' לבית הכנסת "בית מתתיהו" בגבעת שמואל והתיישב במקומו של אחד המתפללים. "ניגשתי אליו", מספר מיכאל רוזן, גבאי בית הכנסת, "ואמרתי לו שיקום כי זה מקום שמור". ליבוביץ' התיישב במקום אחר, השייך גם הוא לאחד המתפללים. הגבאי ביקש שיקום גם ממקום זה, אך ליבוביץ' סירב. "בין קבלת שבת לערבית, קמתי, דפקתי על הבימה ואמרתי בציניות שאני שמח מאוד על הכבוד שנפל בחלקנו לארח את מי שמייצג את מרואן ברגותי. לאחר דבר התורה עליתי שוב על הבימה ואמרתי שאני לא מסכים להתפלל עם אדם כזה. ליבוביץ' לא קם ממקומו. הוא המשיך לשבת בעזות מצח וגם צעק לעברי שאני מבזה את הקהילה שלי". לאחר חילופי הדברים יצא רוזן מבית הכנסת ועימו שלושים איש, שהתפללו מחוץ לבית הכנסת.
"לא אכפת לי שהוא מגן על ברגותי", מסביר רוזן את הצעד בו נקט. "אבל הוא השפיל את משה רבנו וביזה את קודשי ישראל. עורך הדין הערבי של ברגותי, למשל, לא אמר מילה נגד היהודים. מעניין מה היה קורה אם מישהו היה משווה רוצח למוחמד".
רוזן מדבר בלהט על הדברים וניכר שהמקרה מסעיר אותו, למרות שחלפו מספר ימים. הוא מספר שקיבל עשרות טלפונים מחברים שחיזקו את ידיו. בבית הכנסת עצמו מסכימים רוב המתפללים שאין להתפלל עם ליבוביץ', אולם לא כולם תומכים בדרך בה נקט רוזן.
למחרת ניסה ליבוביץ' את מזלו בבית כנסת אחר בגבעת שמואל, "בית וקאונטרי": " הוא התפלל אתנו רק משום שלא זיהינו אותו" אומר סטיב, ממייסדי המניין. "אני מתחרט שלא שמנו לב. הוא פשוט ישב מאחורה, והבנו מי הוא רק בסיום התפילה. בפעם הבאה לא ניתן לו להיכנס".
ליבוביץ' הצליח להתפלל עם באי בית הכנסת, אבל כשביקש להצטרף לקידוש של "חתן בראשית" אמרו לו המתפללים שזהו קידוש פרטי והוא אינו רצוי במקום. "אני הייתי מגרש אותו מבית הכנסת גם בגלל שהוא מייצג את ברגותי, אבל מה שקומם את רוב האנשים היו דבריו על משה רבנו". סטיב וחבריו הלכו לאחר התפילה לרב יעקב יוסף זינגר, רבה של גבעת שמואל, כדי לשאול אם נהגו כראוי. לדברי סטיב ענה להם הרב כי מכיוון שקדושת בית הכנסת נובעת מהתורה, הנקראת 'תורת משה', וליבוביץ' ביזה אותה, אסור לו להתקרב לבית הכנסת. סטיב, מצדו, מתחייב להדר בקיום הפסיקה: "אם יהיה צורך, אני אסלק אותו פיזית מבית הכנסת. מה שבטוח הוא, שאם ליבוביץ' יגיע לתפילה, אני בתור בעל קורא אסרב לקרוא בתורה עד שהוא ילך". סטיב טוען שמתפללי בית הכנסת ישמחו לקבל את ליבוביץ' אם יחזור בתשובה, יביע חרטה על דבריו ויפסיק לייצג את ברגותי. אבל גם הוא מבין שהסיכויים לכך קלושים.
חבר הכנסת נחום לנגנטל נמנה על מתפללי בית הכנסת "בית מתתיהו", אליו הגיע ליבוביץ' בליל שבת. הוא אף נכח בתפילה בזמן המקרה אבל לא יצא החוצה: "בית הכנסת נקרא על שם סבי, ולא קיים אדם שיוציא אותי מן המקום. גם מי שלא פרש מן התפילה ביקש מליבוביץ' לא להגיע לבית הכנסת עוד". לנגנטל מבין שמתוקף מקצועו של ליבוביץ' עליו להגן גם על פושעים, אבל הוא עצמו סולד מן הדרך בה הדברים נעשים: "זה עניין של טעם, עד כמה להגן על השטן. במקרה הזה המרחק בין עורך הדין לרוצח הוא כעובי הגלימה, ולאחר דבריו על משה רבנו אני לא יכול לנשום עם ליבוביץ' באותו החדר". לדברי לנגנטל גם חברים מהצד השמאלי והלא דתי של הקשת הפוליטית התקשרו כדי לברכו על החלטת בית הכנסת שלא להתפלל יחד עם ליבוביץ'. לנגנטל סובר שאפילו סבו של שמאי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', היה יוצא נגד מעשהו של נכדו, שמעניק לגיטימציה לרצח של ילדים קטנים. "התפוח נפל רחוק מאוד מהעץ", אומר לנגנטל.
עילה לנידוי
מי שחושב שהתפוח נפל דווקא קרוב מאוד לעץ, הוא רבה של העיר רמת גן, הרב יעקב אריאל: "אין ספק שדבריו קשורים בדברי סבו. הוא אף ציטט מדבריו בבית המשפט. העבירה הכי חמורה של הסבא הייתה זלזול בחכמים ובדבריהם".
הרב אריאל מסביר כי מבחינה הלכתית אי אפשר להוציא אדם מבית הכנסת ולנדות אותו בלי פסיקת בית דין. לדבריו, ההשוואה שערך ליבוביץ' בין משה רבנו לרוצח ברגותי היא עילה לדיון בנידוי, למרות שבדורות האחרונים לא נוהגים לעשות כן.
לגביי הדרך בה נקט הציבור כשביקש להרחיק את ליבוביץ' מבית הכנסת מסביר הרב כי יש כאן תגובה טבעית של אנשים שכבוד התורה בוער בעצמותיהם. הוא מתנגד להפעלת כוח פיזי נגד האיש, אולם הוא אינו חושב שיש במעשה משום הלבנת פנים: "אדם שהלבין את פניו של משה רבנו שלא יצפה שלא ילבינו את פניו".
יש לציין כי הרב אריאל אינו מתרעם כלפי ליבוביץ' על כך שהוא מגן על ברגותי, משום שלפי ההלכה היהודית כל נאשם זכאי להגנה: "למרות שאינני חושב שדווקא עורך דין יהודי צריך ליטול על עצמו את התיק. במשפט אייכמן הביאו במיוחד סנגור מחוץ לארץ".
עזות מצח בפני בית המשפט
המשפטן אליקים העצני התמחה בשנות השישים אצל עורך הדין הירושלמי מנדל שרף שייעץ לפרקליטו הגרמני של אדולף אייכמן. שרף, יהודי דתי, אמר שלא ייתכן שאייכמן יועמד למשפט ללא הגנה. העצני מספר שאיש לא גינה את מעשהו, אולם ההגנה על ברגותי שונה בעיניו: "אם יש לברגותי עורכי דין ערביים הוא כבר לא זקוק לסנגור יהודי".
קו ההגנה בו נוקט ליבוביץ' זוכה לביקורת קשה מצדו של העצני: "זו חוצפה שאין כמותה לבוא לבית המשפט בלי להתחרט על מעשי רצח. אם הייתי צריך להגן על בעל מכה שהוציא לאשתו עין אחת ומצטער שלא הוציא לה את העין השנייה, לא הייתי יכול לשאת את פניי לבית המשפט".
גם התבטאויותיו של ליבוביץ' מקוממות אותו: "אינני יודע מאיפה לוקח איש צעיר חוצפה שכזו. אני משוכנע שאם עורך הדין של הנאשמים מ'בת עין' היה משווה אותם למוחמד ומתחיל לצטט מהקוראן, לא היו מראיינים אותו בטלוויזיה או מפרסמים מאמר שלו בעיתון. במקרה הפוך השופט היה עושה מעורך דין כזה צחוק".
ליבוביץ' אינו מתחרט על התבטאויותיו בבית המשפט. הוא מודה כי התקריות בבתי הכנסת העליבו אותו "אולם", הוא מדגיש, "אני יודע שלכל דבר יש מחיר, ואני מוכן לשלם אותו".
שמאי ליבוביץ' אולי לא יסבול מנידוי רשמי, אבל בזמן הקרוב ייאלץ לשלם על מעשיו בדחייה על ידי הציבור שבקרבו הוא חי.
שפטל מגנה את קו ההגנה
יורם שפטל היה עורך הדין שהגן על דמיניוק, שהואשם באחריות לרצח יהודים בשואה. שפטל אינו חושב שקיים דמיון בין מעשהו לפעולתו של ליבוביץ' בעניין ברגותי: "דמיניוק, מרגע שנתפס זעק שידיו לא שפכו את הדם ובעצם יש כאן טעות בזיהוי. כשבדקתי את הראיות ראיתי שאכן היתה מניפולציה במסדרי הזיהוי, ואפילו עם המניפולציה הזו רוב העדים לא זיהו את מרשי כ"איוואן האיום" מטרבלינקה. לעומת זאת, ברגותי טוען: 'אני חבר פרלמנט והכל אשמת הכיבוש', טיעונים שאינם משפטיים".
שפטל סבור שלכל פושע צריך להיות עורך דין שיגן עליו, ואינו מגנה את ליבוביץ' על שנטל את התיק, אולם הוא באופן אישי לא היה מוכן לייצג את ברגותי: "גם אם היו הוכחות ברורות שמדובר בעלילה, לא הייתי נוטל על עצמי את התיק. יש תקופות בהן הדבר החשוב ביותר הוא להראות שזרועו של העם היהודי מגיעה לכל מי שיבקש לפגוע בו, וההרתעה חשובה. אנחנו נמצאים היום במלחמת חיים ומוות, וכרגע איננו יכולים להרשות לעצמנו את חיפוש הצדק האבסולוטי".
שפטל שיבח בעבר את ליבוביץ', כשיצא בגלוי נגד השופטת שאצלה התמחה, אולם עתה הוא מבקר את קו ההגנה שלו ואת החיבה המופגנת שלו כלפי ברגותי, שנראה מנשק על לחייו בבית המשפט: "אני, שהייתי משוכנע בחפותו הגמורה של דמיניוק לא ישנתי לילה שלם לפני שהתחיל המשפט כי התחבטתי בשאלה כיצד אנהג כשהוא ייכנס לאולם, האם אלחץ את ידו אם לאו. בסופו של דבר החלטתי ללחוץ את ידו, כיוון שהאמנתי שאינו פושע, אבל להתחבק ולהתנשק עם אדם שאפילו לא טוען שהוא חף מפשע?"
ליבוביץ' הסביר שעשה זאת מתוך כבוד למנטאליות הערבית. שפטל מצידו משוכנע ששודדים או רוצחים ערביים אחרים שייצג ליבוביץ' לא זכו לביטויי חיבה כאלה, למרות המנטאליות.
שמאי ליבוביץ', הנכד של, קוצר כותרות כמו סבא. ההשוואה המיוחצנת בין ברגותי למשה רבנו אולי העלתה אותו לכותרות, אבל הביאה אותו לנידוי מהקהילה בה הוא חי
"נראה מה יהיה השבת, ואז נדבר" אומר עורך הדין שמאי ליבוביץ'. "בכל מקרה ברור לי שגם השבת אלך לבית הכנסת".
מי שאינו בטוח שליבוביץ' יוכל להשתתף בתפילה במקום מגוריו, גבעת שמואל, הם תושבי המקום. ליבוביץ', חובש כיפה ובוגר ישיבת הסדר, מייצג את מרואן ברגותי, ראש התנזים ביו"ש ומי שאחראי לרציחתם של עשרות רבות של יהודים. בשבוע שעבר המשיל ליבוביץ' את מרשו למשה רבנו ואת מדינת ישראל לפרעה. עורך הדין חילק לנוכחים דף מקורות, והסביר שפרעה ידע כי אין בסמכותו לשפוט את משה רבנו, ובאותה מידה אין למדינת ישראל סמכות לשפוט את ברגותי. דבריו עוררו סערה בקרב השומעים ואפילו השופט העיר לו על המשל המתמיה.
בליל שבת, מספר ימים לאחר הדיון המשפטי, הגיע ליבוביץ' לבית הכנסת "בית מתתיהו" בגבעת שמואל והתיישב במקומו של אחד המתפללים. "ניגשתי אליו", מספר מיכאל רוזן, גבאי בית הכנסת, "ואמרתי לו שיקום כי זה מקום שמור". ליבוביץ' התיישב במקום אחר, השייך גם הוא לאחד המתפללים. הגבאי ביקש שיקום גם ממקום זה, אך ליבוביץ' סירב. "בין קבלת שבת לערבית, קמתי, דפקתי על הבימה ואמרתי בציניות שאני שמח מאוד על הכבוד שנפל בחלקנו לארח את מי שמייצג את מרואן ברגותי. לאחר דבר התורה עליתי שוב על הבימה ואמרתי שאני לא מסכים להתפלל עם אדם כזה. ליבוביץ' לא קם ממקומו. הוא המשיך לשבת בעזות מצח וגם צעק לעברי שאני מבזה את הקהילה שלי". לאחר חילופי הדברים יצא רוזן מבית הכנסת ועימו שלושים איש, שהתפללו מחוץ לבית הכנסת.
"לא אכפת לי שהוא מגן על ברגותי", מסביר רוזן את הצעד בו נקט. "אבל הוא השפיל את משה רבנו וביזה את קודשי ישראל. עורך הדין הערבי של ברגותי, למשל, לא אמר מילה נגד היהודים. מעניין מה היה קורה אם מישהו היה משווה רוצח למוחמד".
רוזן מדבר בלהט על הדברים וניכר שהמקרה מסעיר אותו, למרות שחלפו מספר ימים. הוא מספר שקיבל עשרות טלפונים מחברים שחיזקו את ידיו. בבית הכנסת עצמו מסכימים רוב המתפללים שאין להתפלל עם ליבוביץ', אולם לא כולם תומכים בדרך בה נקט רוזן.
למחרת ניסה ליבוביץ' את מזלו בבית כנסת אחר בגבעת שמואל, "בית וקאונטרי": " הוא התפלל אתנו רק משום שלא זיהינו אותו" אומר סטיב, ממייסדי המניין. "אני מתחרט שלא שמנו לב. הוא פשוט ישב מאחורה, והבנו מי הוא רק בסיום התפילה. בפעם הבאה לא ניתן לו להיכנס".
ליבוביץ' הצליח להתפלל עם באי בית הכנסת, אבל כשביקש להצטרף לקידוש של "חתן בראשית" אמרו לו המתפללים שזהו קידוש פרטי והוא אינו רצוי במקום. "אני הייתי מגרש אותו מבית הכנסת גם בגלל שהוא מייצג את ברגותי, אבל מה שקומם את רוב האנשים היו דבריו על משה רבנו". סטיב וחבריו הלכו לאחר התפילה לרב יעקב יוסף זינגר, רבה של גבעת שמואל, כדי לשאול אם נהגו כראוי. לדברי סטיב ענה להם הרב כי מכיוון שקדושת בית הכנסת נובעת מהתורה, הנקראת 'תורת משה', וליבוביץ' ביזה אותה, אסור לו להתקרב לבית הכנסת. סטיב, מצדו, מתחייב להדר בקיום הפסיקה: "אם יהיה צורך, אני אסלק אותו פיזית מבית הכנסת. מה שבטוח הוא, שאם ליבוביץ' יגיע לתפילה, אני בתור בעל קורא אסרב לקרוא בתורה עד שהוא ילך". סטיב טוען שמתפללי בית הכנסת ישמחו לקבל את ליבוביץ' אם יחזור בתשובה, יביע חרטה על דבריו ויפסיק לייצג את ברגותי. אבל גם הוא מבין שהסיכויים לכך קלושים.
חבר הכנסת נחום לנגנטל נמנה על מתפללי בית הכנסת "בית מתתיהו", אליו הגיע ליבוביץ' בליל שבת. הוא אף נכח בתפילה בזמן המקרה אבל לא יצא החוצה: "בית הכנסת נקרא על שם סבי, ולא קיים אדם שיוציא אותי מן המקום. גם מי שלא פרש מן התפילה ביקש מליבוביץ' לא להגיע לבית הכנסת עוד". לנגנטל מבין שמתוקף מקצועו של ליבוביץ' עליו להגן גם על פושעים, אבל הוא עצמו סולד מן הדרך בה הדברים נעשים: "זה עניין של טעם, עד כמה להגן על השטן. במקרה הזה המרחק בין עורך הדין לרוצח הוא כעובי הגלימה, ולאחר דבריו על משה רבנו אני לא יכול לנשום עם ליבוביץ' באותו החדר". לדברי לנגנטל גם חברים מהצד השמאלי והלא דתי של הקשת הפוליטית התקשרו כדי לברכו על החלטת בית הכנסת שלא להתפלל יחד עם ליבוביץ'. לנגנטל סובר שאפילו סבו של שמאי, פרופ' ישעיהו ליבוביץ', היה יוצא נגד מעשהו של נכדו, שמעניק לגיטימציה לרצח של ילדים קטנים. "התפוח נפל רחוק מאוד מהעץ", אומר לנגנטל.
עילה לנידוי
מי שחושב שהתפוח נפל דווקא קרוב מאוד לעץ, הוא רבה של העיר רמת גן, הרב יעקב אריאל: "אין ספק שדבריו קשורים בדברי סבו. הוא אף ציטט מדבריו בבית המשפט. העבירה הכי חמורה של הסבא הייתה זלזול בחכמים ובדבריהם".
הרב אריאל מסביר כי מבחינה הלכתית אי אפשר להוציא אדם מבית הכנסת ולנדות אותו בלי פסיקת בית דין. לדבריו, ההשוואה שערך ליבוביץ' בין משה רבנו לרוצח ברגותי היא עילה לדיון בנידוי, למרות שבדורות האחרונים לא נוהגים לעשות כן.
לגביי הדרך בה נקט הציבור כשביקש להרחיק את ליבוביץ' מבית הכנסת מסביר הרב כי יש כאן תגובה טבעית של אנשים שכבוד התורה בוער בעצמותיהם. הוא מתנגד להפעלת כוח פיזי נגד האיש, אולם הוא אינו חושב שיש במעשה משום הלבנת פנים: "אדם שהלבין את פניו של משה רבנו שלא יצפה שלא ילבינו את פניו".
יש לציין כי הרב אריאל אינו מתרעם כלפי ליבוביץ' על כך שהוא מגן על ברגותי, משום שלפי ההלכה היהודית כל נאשם זכאי להגנה: "למרות שאינני חושב שדווקא עורך דין יהודי צריך ליטול על עצמו את התיק. במשפט אייכמן הביאו במיוחד סנגור מחוץ לארץ".
עזות מצח בפני בית המשפט
המשפטן אליקים העצני התמחה בשנות השישים אצל עורך הדין הירושלמי מנדל שרף שייעץ לפרקליטו הגרמני של אדולף אייכמן. שרף, יהודי דתי, אמר שלא ייתכן שאייכמן יועמד למשפט ללא הגנה. העצני מספר שאיש לא גינה את מעשהו, אולם ההגנה על ברגותי שונה בעיניו: "אם יש לברגותי עורכי דין ערביים הוא כבר לא זקוק לסנגור יהודי".
קו ההגנה בו נוקט ליבוביץ' זוכה לביקורת קשה מצדו של העצני: "זו חוצפה שאין כמותה לבוא לבית המשפט בלי להתחרט על מעשי רצח. אם הייתי צריך להגן על בעל מכה שהוציא לאשתו עין אחת ומצטער שלא הוציא לה את העין השנייה, לא הייתי יכול לשאת את פניי לבית המשפט".
גם התבטאויותיו של ליבוביץ' מקוממות אותו: "אינני יודע מאיפה לוקח איש צעיר חוצפה שכזו. אני משוכנע שאם עורך הדין של הנאשמים מ'בת עין' היה משווה אותם למוחמד ומתחיל לצטט מהקוראן, לא היו מראיינים אותו בטלוויזיה או מפרסמים מאמר שלו בעיתון. במקרה הפוך השופט היה עושה מעורך דין כזה צחוק".
ליבוביץ' אינו מתחרט על התבטאויותיו בבית המשפט. הוא מודה כי התקריות בבתי הכנסת העליבו אותו "אולם", הוא מדגיש, "אני יודע שלכל דבר יש מחיר, ואני מוכן לשלם אותו".
שמאי ליבוביץ' אולי לא יסבול מנידוי רשמי, אבל בזמן הקרוב ייאלץ לשלם על מעשיו בדחייה על ידי הציבור שבקרבו הוא חי.
שפטל מגנה את קו ההגנה
יורם שפטל היה עורך הדין שהגן על דמיניוק, שהואשם באחריות לרצח יהודים בשואה. שפטל אינו חושב שקיים דמיון בין מעשהו לפעולתו של ליבוביץ' בעניין ברגותי: "דמיניוק, מרגע שנתפס זעק שידיו לא שפכו את הדם ובעצם יש כאן טעות בזיהוי. כשבדקתי את הראיות ראיתי שאכן היתה מניפולציה במסדרי הזיהוי, ואפילו עם המניפולציה הזו רוב העדים לא זיהו את מרשי כ"איוואן האיום" מטרבלינקה. לעומת זאת, ברגותי טוען: 'אני חבר פרלמנט והכל אשמת הכיבוש', טיעונים שאינם משפטיים".
שפטל סבור שלכל פושע צריך להיות עורך דין שיגן עליו, ואינו מגנה את ליבוביץ' על שנטל את התיק, אולם הוא באופן אישי לא היה מוכן לייצג את ברגותי: "גם אם היו הוכחות ברורות שמדובר בעלילה, לא הייתי נוטל על עצמי את התיק. יש תקופות בהן הדבר החשוב ביותר הוא להראות שזרועו של העם היהודי מגיעה לכל מי שיבקש לפגוע בו, וההרתעה חשובה. אנחנו נמצאים היום במלחמת חיים ומוות, וכרגע איננו יכולים להרשות לעצמנו את חיפוש הצדק האבסולוטי".
שפטל שיבח בעבר את ליבוביץ', כשיצא בגלוי נגד השופטת שאצלה התמחה, אולם עתה הוא מבקר את קו ההגנה שלו ואת החיבה המופגנת שלו כלפי ברגותי, שנראה מנשק על לחייו בבית המשפט: "אני, שהייתי משוכנע בחפותו הגמורה של דמיניוק לא ישנתי לילה שלם לפני שהתחיל המשפט כי התחבטתי בשאלה כיצד אנהג כשהוא ייכנס לאולם, האם אלחץ את ידו אם לאו. בסופו של דבר החלטתי ללחוץ את ידו, כיוון שהאמנתי שאינו פושע, אבל להתחבק ולהתנשק עם אדם שאפילו לא טוען שהוא חף מפשע?"
ליבוביץ' הסביר שעשה זאת מתוך כבוד למנטאליות הערבית. שפטל מצידו משוכנע ששודדים או רוצחים ערביים אחרים שייצג ליבוביץ' לא זכו לביטויי חיבה כאלה, למרות המנטאליות.