בכל פעם שאזרחי ישראל הערבים מתעצבנים עלינו ויוצאים לפרוע בנו, קמים כל מיני צדקנים מתחסדים ותובעים להיזהר מהכללות, הפורעים הם מיעוט ורוב אזרחי ישראל הערבים שומרי חוק.
הטענה הזאת נשמעת יפה ומצביעה על מוסריות האומרים, אבל היא חוטאת לאמת הפשוטה – רוב ערביי ישראל בזים לחוק הישראלי ואף מוכנים לשלם מחיר יקר בעד הפרתו.
לא די בכך שאזרח יהא בעצמו שומר חוק. אזרח שומר חוק חייב להזדעק ולהתערב כשהוא רואה פורעי חוק אחרים. קל וחומר אם פורעי החוק הללו יוצאים מביתו ממש. הפרעות שפרעו אזרחי ישראל הערבים בוואדי ערה בעקבות הצהרתו של הנשיא האמריקאי, זכו לגיבוי מלא של כל האזרחים הערבים בישראל. לו היה החוק נר לרגליהם, לא צריכה להיות להם בעיה לגעור ולנזוף בנערים האלה ולהחזיק אותם בבית. כך נוהג אזרח שומר חוק.
רוב אזרחי ישראל הערבים הנחשבים לשומרי חוק הם בני משפחות המיעוט האלים והמתלהם. הם הורים, אחים, חברים ושכנים שלהם. העסקים שלהם תלויים בלקוחות היהודים והם מוכנים לשאת הפסדים כבדים בעקבות הפרעות הללו. הם יודעים יפה מאוד להתארגן ולהקים ועדות פעולה אפקטיביות כשמדובר בפרעות נגד יהודים. מדוע בעלי המרכולים והמסעדות ביישובים הערביים אינם מקימים ועדה כזו שתשמור על העסקים שלהם? הסיבה פשוטה מאוד: הם לא רוצים. הם פורעי חוק בחוסר מעש. במחדל מכוון.
הצהרת הנשיא האמריקאי שבה הכריז על הכרה רשמית בירושלים כעיר הבירה של ישראל הייתה רק תירוץ ככל התירוצים. השנאה ליהודים היא הסיבה האמיתית, והיא מושרשת עמוק עמוק בליבות הערבים. כל מהומה מבעירה בכל רחבי הארץ מהומות נוספות, שסיבתן שנאה יוקדת בלבד לעצם קיומם של יהודים על האדמה הזאת. המהומות והפרעות היו לחזון נפרץ ואנחנו למדנו לחיות איתן. שבוע-שבועיים נתרחק מהם ואחרי כן נשכח. עשינו זאת אינספור פעמים ולא למדנו כלום.
ביום מן הימים, כשהמהומות יחריפו ויתבעו דמים רבים, תיאלץ מדינת ישראל לעמוד פנים אל פנים ולהתמודד עם אזרחי ישראל הערבים. אי אפשר יהיה יותר להתעלם ונהיה חייבים להודות שיש בעיה חמורה התובעת במפגיע טיפול מונע פרעות. חיזוק המשטרה ביישובים הערביים מתחייב אבל אינו מספיק. יש לגייס מקרב הערבים עצמם מנהיגים מובילים שזה יהיה תפקידם בשכר ראוי – לזהות את התסיסה בתחילתה ולהרגיעה. הדבר יצריך תקציב לא מבוטל, אבל כל מהומה עולה יותר. רק אנשים בעלי מעמד מקרב הערבים עצמם יוכלו לצרה הצרורה הזאת.