נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין ורעייתו נחמה ריבלין קיבלו לידיהם את הספר "אנה פרנק – היומן הגרפי", מידי היוצרים דוד פולונסקי וארי פולמן.
במפגש שנערך היום (ראשון) בבית הנשיא השתתפו גם נציגי קרן אנה פרנק איב קוגלמן וראשת מדור ספרות ילדים ונוער בהוצאת כנרת זמורה יעל מולצ'סקי.
"אנה פרנק – היומן הגרפי" הוא הפרוייקט האחרון של הבמאי ארי פולמן והמאייר דוד פולונסקי (היוצרים של סרטי האנימציה "ואלס עם באשיר" ו"כנס העתידנים") בשיתוף עם קרן אנה פרנק.
הפרויקט הוא למעשה הוצאה מחודשת של יומנה המפורסם של אנה פרנק והוצאתו בגרסה גרפית, כיומן קומיקס מאויר, המתאר את חוויותיה, מחשבותיה ודעותיה של אנה בתקופת מלחמת העולם השנייה, עת הסתתרה עם משפחתה מפני הנאצים.
היוצרים הסבירו כי הצורך לבצע הוצאה מחודשת של היומן בתצורה גרפית נבע מהרצון לאפשר פרשנות ויזואלית למחשבותיה וסיפור חייה של אנה פרנק, כמו גם מתוך רצון לעודד את הדור הצעיר, שאינו מרבה לקרוא טקסטים ארוכים, להיחשף לסיפור ולהתחבר אליו בדרך חדשה ואומנותית.
"יומנה של אנה פרנק היה ועודנו יצירה מכוננת,״ אמר הנשיא, ״פרסום היומן סלל את דרכם של ניצולים רבים. היומן הזה איפשר להם לספר את הסיפור האישי שלהם, לגעת בזיכרונות שלהם אחרי שנים רבות של שתיקה קשה. היומן הרשים דווקא בגלל כוחו הספרותי, הנשי, המייצג את קולה של ילדה אינטליגנטית להפליא, בעלת חוש הומור חד והבחנה דקה.
''ברור לכל קורא כי אילולא נספתה אנה בשואה, היא הייתה היום סופרת מובילה ופורצת דרך, כמו הרבה אנשים נוספים שקולם הושתק וכישרונותיהם נמחצו על ידי מכונת המלחמה הנאצית," אמר הנשיא.
״התפעלתי במיוחד לנוכח איור אחד המציג את האופן בו רואה אנה פרנק את סבלותיהם של היהודים,״ סיפר הנשיא, ״היהודים מוצגים שם כעבדים במצרים הבונים פירמידה בדמות הנשר הנאצי, כשלגופם מדי אסיר של מחנות הריכוז. אנה אמנם לא תיארה את התמונה הזו בדיוק אך זוהי דוגמה אחת מיני רבות לאופן שבו הצליחו היוצרים להציג את סבלו של העם היהודי בשואה, ולאורך הדורות כפי שאנו קוראים בהגדה של פסח: 'בְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ'. אני מברך על הרומן המאוייר הזה המצליח להעניק מבט חדשני וייחודי לחומרים קאנוניים כמו יומנה של אנה פרנק. הספר שלכם מאפשר לנו כיהודים וכחלק מהקהילה האנושית בעולם לזכור כי זוועות שכאלה אסור שיקרו."
בהקשר זה התייחס הנשיא להחלטת ראש הממשלה ושר החוץ שלא לעמוד בקשר עם שרי הימין הקיצוני בממשלה החדשה באוסטריה, לאחר היבחרה של ממשלה חדשה, ובה נציגים ממפלגת "חירות".
לדברי ריבלין ״אנחנו רואים היום איך במקומות רבים באירופה מפלגות של 'הימין החדש' זוכות בהישגים אלקטורליים תוך שימוש והפצה של סלוגנים אנטישמיים. מדינת ישראל חייבת להיות חדה וברורה בגישתה ואני שמח על אמירתו של ראש הממשלה בנושא. מי שכורת ברית עם אנטישמיים ואנטישמיות, מי שמאמץ את שפתם, אין לו חלק ונחלה במשפחת העמים.
''בל נטעה: אין דבר כזה לאהוב ישראלים ולשנוא יהודים. הקול הברור והחשוב שהשמיעה מדינת ישראל והחלטתה לא לקיים מגעים עם נציגי מפלגת החרות האוסטרית, החרות לשנוא, היא המינימום ההכרחי שאליו מחויב עם שזוכר ויזכור את קרבנותיו. זוהי חובתנו המוסרית לזכור ולא לשכוח ללמוד מחטאי העבר ולשאת עינינו אל העתיד. תודה לכם", הוסיף ריבלין.
ארי פולמן אמר באירוע, ״מה אנה פרנק הייתה חושבת אם הייתה קוראת את היומן הזה? אין לנו מושג. הדבר הראשון שהחלטנו עליו הוא שלא ננסה לדמיין איך אנה הייתה כותבת את היומן הגרפי, כי אנה לא הייתה מאיירת ולא עסקה בקומיקס.
''הדבר היחידי שאפשר לעשות זה להיות מאד נאמנים לדמותה כפי שתוארה: מורכבת, חדה שנונה מצחיקה בטירוף, יודעת להיות 'נסטי' כשצריך, משהו מאד אנושי. הרעיון היה להוריד אותה מהמשבצת האייקונית הזו ולתאר אותה כמו שבאמת הייתה.״
דוד פולונסקי סיפר ״כשקיבלנו את ההזמנה מקרן אנה פרנק לתרגם את היומן לקומיקס היה ברור לארי ולי שהאתגר הגדול הוא בהתמודדות עם האייקוניות של דמותה של אנה פרנק. איך להפיח חיים בסמל שהופקע מקיום פרטי לטוב ולרע, המפתח לעבודה היה ביצירת חיבור אישי ואינטימי לטקסט בבחינת קידוש חייה של אנה ולא מותה והרי חיים הם תמיד פרטיים.
''האיור בו נפסק היומן, בו אנה עסוקה כהרגלה בחשבון נפש מתמשך, הוא אחד הביטויים לראייה המורכבת שלה וההבנה העמוקה שלכל דבר יש הרבה צדדים וכל אדם הוא עולם ומלואו, הרצון להראות את המורכבות שבסדר. ערכים יהודים, חילוניים ואוניברסליים בהם דבקה אנה פרנק.״